בשבע 412: שאלת השבוע

האם הפרקליטות הצבאית נוהגת כראוי בעמידה לדין לוחמים שחרגו מההוראות במבצע "עופרת יצוקה"?

ד"ר חיים משגב, חגית ריין והרב משה הגר , כ"ט בתשרי תשע"א

עו"ד ד"ר חיים משגב

תסמונת האשה המוכה

מדינת ישראל נוהגת מזה זמן רב תחת תסמונת האישה המוכה. כידוע, נשים רבות המוכות בידי בעליהן מחפשות כל העת מה לא בסדר אצלן; וגם כאשר הן אוזרות אומץ ופונות למשטרה, בסופו של דבר הן מבקשות מבית המשפט רחמים על הבעל המכה. לעתים הן אף חוזרות ופונות למשטרה ומבקשות לבטל את תלונתן בטענה שהן, כנראה, 'אשמות' בכך שהבעל שלהן, אבי ילדיהן, הִכה אותן בעת שחזר שיכור הביתה.

 המדינה היהודית, זו שנועדה להיות ביתו הלאומי של העם היהודי – ולא של שום עם אחר – דומה בעיניי לאישה המוכה, מפני שגם המדינה מחפשת כל העת במה היא אשמה. היא איננה שואלת את עצמה מדוע היא נאלצת להילחם במשך למעלה ממאה שנה בערבים, משחר ימיה של התנועה הציונית, אלא מחפשת הסברים לאכזריותם של הערבים; לרצון שלהם להתאבד בלב אוכלוסייה שלווה ולגרום לקרבנות רבים ככל האפשר; לשאיפה שלהם לירות טילים מסוגים שונים לעבר יישובים יהודיים כדי לגרום למקסימום אבידות; לשאיפה הבלתי נלאית שלהם, שלעולם לא תחדל ולא תעבור מן העולם, לכבוש לעצמם את השליטה בכל ארץ ישראל המערבית.

 לחיטוט הזה, להלקאה העצמית הזאת, מצטרפת כידוע גם הפרקליטות הצבאית בלא מעט חדווה – ולא אחת אני שואל את עצמי, גם בהיותי עד למעשים נבזיים ממש של העומדים בראשה, למה זה מגיע לחיילים? הרי הם  התגייסו לשורות צה"ל בתום לב, חדורי רצון לעשות את שחונכו לעשות – לא להכות ערבים ולא להתעלל בהם ולא לנהוג בהם בדרך לא אנושית. כל מה שהם רוצים, החיילים האלה, צעירים שאך זה סיימו את לימודיהם התיכוניים, הוא לחזור הביתה בשלום. הם בוודאי לא רוצים למצוא את עצמם על ספסל נאשמים, מואשמים באישומים פליליים, רק מפני שפרקליטים מתיפייפים מבקשים להראות לכל מיני גולדסטונים שהם בסדר; שמדינת ישראל באה חשבון עם מי שיצא להגן עליה. לא המנוולים האלה, אלה שירו לעבר אשדוד ואשקלון ושדרות ונתיבות אשמים; הם הרי בסך הכול הבעל המכה. והגולדסטונים הרי תמיד מחפשים את האישה המוכה.

חגית ריין - אם שכולה

מוסר מעוות

אני לא רוצה לדון בפרקליטות כי לא היא יזמה את המשפט הזה, אלא מישהו מכתיב זאת מלמעלה. זו מדיניות הממשלה מאת שר הביטחון או מאת גולדסטון פנימי אחר שנמצא בתוכנו. הרי מדובר כאן במציאת חן מול גולדסטון ולא מול אלוקים ואדם וחיילי צה"ל. מאוד כאב לי שהעמידו את החיילים לדין. הנושא בכלל לא היה צריך להגיע לבית משפט. אסור לשכוח שמדובר בעת מלחמה, והקם להורגך השכם להורגו. עלינו לעשות את המקסימום כדי שחיילנו יבצעו את המשימות בשלמותן ויחזרו הביתה בשלום. בוודאי כאשר האויב משתמש בזקנים, נשים וטף כמגן אנושי, ואנו לא נוכל להשתתף ב'משחק' הזה.

לדעתי, קצת התבלבלנו בחברה הישראלית. יש לנו אויב ואנו במלחמה. התרגלנו לטילים על שדרות, ושכחנו שהם לא זורקים זיקוקי די-נור אלא כל טיל נועד להרוג, ויש לראות בהם אויב. האם מצפים מהחיילים לצאת למלחמה עם עו"ד צמוד? מה מצפים שחיילים יעשו במלחמה הבאה? ממש מעקרים את החיילים.

בשביל לחיות במדינה שלנו לעתים צריך למות למענה ולשלם את המחיר. כשיוצאים למלחמה חיילים נהרגים, ואני אומרת זאת כאֵם שכולה.

בימים אלו מציינים עשר שנים למותו של מדחאת יוסף, החייל הדרוזי שהשאירו למות בקבר יוסף. הבן שלי, בניה ז"ל, אמר לי שלוּ הוא היה שם הוא היה מסרב פקודה והולך להוציא אותו משם. כלומר חיילים צריכים להקריב את עצמם זה למען זה, אבל לא להקריב עצמם למען ערבים. לצערי, גם שכחנו את ההקרבה שלנו כלפי עצמנו, וכל זה נובע מעודף מוסר.

הבן שלי אלישמע אמר לי במבצע עופרת יצוקה שהיו כאלה שהתלבטו אם לקטוף תפוזים מהפרדס וחשבו לשאול רב, וכמו כן סיפר לי שחייל הטעין את הנייד שלו בבית ערבי והשאיר שם כסף. לדעתי זה מוגזם, וגם זה נובע ממוסר מעוות.

 הרב משה הגר - יו"ר המכינה הקדם-צבאית ביתיר

לחדד את הפקודות

הפרקליטות צריכה להעמיד לדין חיילים שחרגו מפקודות. הבעיה במבצע עופרת יצוקה לא הייתה חריגה מפקודות, אלא שלפעמים בשטח היו מצבים בלתי ברורים. הרי מצבי קרב לעולם אינם מתוכננים, ומי שהיה בקרב יודע שכל הניירות והתכנונים כדומה לא תמיד פועלים בפועל בשטח הנתון, וכך גם ההוראות המסורות לחיילים משתנות בהתאם לנסיבות. כלומר פקודות מקדימות לא יכולות לתת מענה לכל שאלה שמתעוררת בשטח.

פורסם שרוצים לפתוח תיקים לחיילים שהורו לילד פלסטיני בן 9 לפתוח תיקים חשודים. איני מכיר את האירוע לפרטיו, אבל צריך להבין שייתכן שהחיילים קיבלו התרעה על מחבל מתאבד, ולכן הן נתנו לילד לפתוח את התיק בעצמו.

הכלל צריך להיות כזה: אם היו הוראות ברורות והחיילים חרגו מהן – יש לשפוט אותם. אם הפקודות לא ברורות – יש לשפוט את המפקדים. אם הפקודות היו ברורות אבל בשל הנסיבות שהשתנו בשטח חלה אי בהירות – יש מקום לומר שהם פעלו נכון ולהוציא אותם זכאים בדין, אבל את זאת השופטים יחליטו לאחר שיבררו את הנסיבות לאשורן.

זאת ועוד, במבצע עופרת יצוקה היו אלפי מלכודים, ולכן בהחלט היה מקום לחשש שהתיק ממולכד, ולכן לא הייתי מחמיר בעונשם.

כמו כן, אמנם אני לא מכיר את התהליכים בפרקליטות, אבל לא ברור לי מדוע האישום נגדם מגיע לאחר כל כך הרבה שנים. זה נראה לי משונה. אבל בהנחה שצה"ל באמת רוצה לנקות את עצמו מבפנים, בלי קשר לגולדסטון ובהנחה שצה"ל לא עושה זאת כדי לרצות את העולם – לא נראה לי שיש מקום לפתוח את העניין מחדש כי עברו הרבה שנים. מה גם שבמלחמות יש גם פגיעות של כוחותינו על ידי כוחותינו, וברור שאין כאן כוונת מכוון, אלא טעויות קורות.

תשובות הגולשים

חקירה פנימית מספיקה

הפרקליטות הצבאית, מטרתה לחקור ולטפל בעברות שיש בהן עבירה מוסרית. עבירות שמבצעים חיילים שלא בתום לב ובטח שלא במסגרת לחימה אינטנסיבית. החיילים היו נתונים במצב לחימה וכאשר הילד לא הצליח לפתוח את אחד התיקים הם לקחו את התיק הצידה וירו בו, תוך שמירה מחד על הילד ובדיקה מקצועית של החומרים. ייתכן והם טעו. ייתכן והם העמידו במצב מסוכן ילד שלא היה צריך לכך. אבל על טעויות מבצעיות שכאלה - שלא נעשו מרוע או מרצון לפגוע או להשפיל את הילד - יש צורך בחקירה פנימית על מנת למנוע הישנות מקרים כאלה. הכרעת בית הדין אולי תוביל למניעת הישנות אירועים כאלה, אבל עלול לקרות בגלל מחוסר בחיילים שירוצו לקו האש ומפחד ממשי של חיילים להילחם כדי לא לעמוד לדין.

דוד לסר, מעלה לבונה

והיה מחנך קדוש

כבוגר שירות קרבי ארוך ומשמעותי בצבא ההגנה לישראל אני תומך במעקב אחרי פעולות חיילנו.
אמת, יש במעקב זה אופציה היכולה להוריד את מצב רוח של חלק מהלוחמים, אך זו חלק מתורת הלחימה היהודית.
הצבא היהודי נדרש להיות מוסרי לצד היותו צבא לוחם. במידה ולוחמים מתעללים באדם או עושים פעולה האסורה ע"פ הקוד האתי של צה"ל, על הצבא לשפוט אותם למען יראו ויראו.
במהלך שירותי נחשפתי לכך שדווקא חיילים דתיים שמרו על כבוד האדם כאשר באו במגע עם אזרחים פלשתינים.
למרות שמדובר באויב, גם בצד השני ישנם חפים מפשע והכלל צריך להיות חשדהו וכבדהו.

גדעון אליעזר, ירושלים

להיזהר מאווירת ההפקרות

דווקא כמי שסבור שפסילתו של "נוהל שכן" בידי בג"ץ היתה משגה חמור אשר עלול לפגוע לחינם בחיי חיילים, חשוב להבין שילד בן 9 איננו שכן שניתן להשתמש בו על מנת להגן על חיי ילדים. במדינה המשונה שבה אנו חיים, בה עד שאדם לא מורשע בפלילים הוא מסתובב בפוזה של 'אני צדיק גמור', אין ברירה אלא לעשות שימוש במשפט הצבאי הפלילי ולא המשמעתי.
מחנות היוצאים להילחם נוטים 'לאבד את הראש'. זו תופעה טבעית הידועה בכל העולם, אולם המטרה היא להילחם בתופעה ולא להיכנע לה. כניעה לאווירת ההפקרות המלחמתית רעה קודם כל לצבא עצמו ובהמשך פוגעת במדינת ישראל כולה.

ידידיה צהר, רמת גן