בשבע 412: טחנות הצדק טוחנות מהר

ערמות של תיקים פליליים שנקראים בחטף ומוכרעים תוך דקות. האם שיטת 'ימי ההקראה' טובה לכולם או פוגעת בנאשמים?

יאיר שפירא , כ"ט בתשרי תשע"א


עניין של הגדרה: האם מי שמסכים לקשר עם השב"כ ומקבל תשלום תמורת מפגשים עם אנשיו הוא בגדר 'סוכן שב"כ'?
הדו"ח השנתי של הסנגוריה הציבורית, שפורסם לא מכבר, מלמד על היקף התופעה המשפטית הייחודית והשנויה במחלוקת של 'ימי הקראות' בבתי משפט השלום ברחבי הארץ.

ימי הקראות החלו כיוזמה מקומית של נשיאויות בתי משפט השלום באזור המרכז. מתוך מטרה ליצור מודל שיסייע לחסל את מלאי התיקים הפליליים הענק שהצטבר, מזמנים בתי המשפט עשרות נאשמים באישומים קלים ליום מרוכז, בו מוקראים בפניהם כתבי האישום. מעבר לדוכן יושב שופט המכונה 'שופט מוקד'. לא רחוק מהשופט יושב התובע התורן מול ערמה של תיקים פליליים. הוא שולף אותם אחד אחד ולומד תוך דקות אחדות את כתב האישום הקצר ואת חומר הראיות. אם הנאשם מודה, או מגיע לעסקת טיעון מהירה, הרי שאפשר שהשופט יכריע את הדין ואף יגזור את עונשו בו במקום. אם הנאשם כופר באשמה, התיק מועבר לשלב הוכחות בפני שופט אחר.

לפני שש שנים אימצו מספר בתי משפט במחוז חיפה את נוהל ימי ההקראות. הבא בתור היה מחוז הדרום, ובשנה שעברה נפתחו ימי הקראות גם במחוז תל אביב. כיום נותרו רק בתי המשפט במחוז ירושלים ובמחוז הצפון בסירובם לאמץ את המתודה שיעילותה למערכת גלויה לעין, אך כך גם פוטנציאל העוול לנאשמים. למרות זאת בחרה הסנגוריה הציבורית לשתף פעולה, ואף לעודד את קיומם של ימי ההקראות. בסנגוריה טוענים בתוקף שגם לאזרח הקטן רבה התועלת על הנזק, ובלבד שיהיה מיוצג על ידי עורך-דין. בראשית העשור דאגה הסנגוריה לחקיקת הוראת שעה, שהקנתה לכל נאשם זכות ייצוג בימי ההקראות על ידי אנשי הסנגוריה. לפני כארבע שנים הסדירה הכנסת את ימי ההקראות בחקיקה ראשית, ואז קבעה גם כי בהליך שכזה חובה על הנאשם להיות מיוצג. בפועל, חלק הארי מבין הנאשמים בימים אלו נעזרים בנציגי הסנגוריה הציבורית שמתייצבים אל מול התובעים, לומדים גם הם את התיק במהירות, מתמקחים, משכנעים ומנסים להגיע להסכמה - לא פעם אפילו על ביטול כתב האישום.

לא תמיד מדובר בצדק צרוף. נאשמים אחדים טוענים כי השופט, התובע ואפילו הסנגור לחצו עליהם להודות בדבר שלא עשו. רבים מתוסכלים כי לא ניתנה להם הזדמנות לענות להאשמות בבית המשפט. וכמעט כולם חשים באווירה של צדק תעשייתי, כזה שמעוניין בעיקר בכמות התיקים הנסגרים. בסנגוריה טוענים מנגד כי הליך ארוך ומתמשך בתיקים פליליים קטנים יכול ליצור אצל הנאשם תחושה שקיבל את יומו בבית המשפט, אך לא יותר מכך. ברוב המקרים עלותו של הליך פלילי עם ניהול הוכחות הרסני יותר לנאשם מהעונש במקרה של הרשעה. גם לעינוי הדין מחירים כלכלים ונפשיים משלו.

ומה לגבי הצדק? על פי נתונים המתפרסמים בדו"ח, נאשמים שהורשעו בימי הקראות ממעטים לערער. במחוז חיפה מערערים רק 3 אחוזים ממורשעי ימי ההקראות, לעומת 8 אחוזים מהמורשעים בבתי משפט השלום בהליך רגיל שבחרו לערער. בתל אביב מערערים 1.2 אחוזים מהמורשעים בימי ההקראות, לעומת 4.4 אחוזים שנדונו בהליך רגיל. ובדרום הפערים גדולים אפילו הרבה יותר - 0.4 אחוזים לעומת 3.8. בסנגוריה רואים את מספר המערערים הנמוך כרמז לתחושת צדק אצל המורשעים בימי ההקראות. אך אם ניקח בחשבון שהמערערים בימי ההקראות יכולים לערער בעיקר על העונש (שהרי באשמה הם הודו), שהם בהגדרה עניים יותר ועקשנים פחות מאלו שפנו להליך הוכחות, ושהרשעתם היא בעברות קלות - הרי שאפשר להסביר בקלות את אחוז הערעורים הנמוך גם אם נניח כי המורשעים יצאו מימי ההקראות עם תחושת עוול. 

עוד מספרים המספרים בדו"ח כי במהלך יום הקראות מטפל סנגור ציבורי בממוצע בחמישה תיקים במחוז המרכז, בארבעה במחוז חיפה, ובמחוז דרום מטפל סנגור אחד בלא פחות מעשרה תיקים. במחוז חיפה טיפלה הסנגוריה בשנה שעברה ב-320 תיקים בימי הקראות. במחוז דרום בכ-2100 תיקים, ובמחוז מרכז בלא פחות מ 3100 תיקים. במחוז מרכז היו במשך אותה שנה 667 ימי הקראות.

בעקבות פניית הסנגוריה ובהוראת נשיאת בית המשפט העליון, מזכירויות בתי המשפט מגבילות עצמן ולא מזמנות ליום הקראות יותר משבעים נאשמים.

מיהו סוכן שב"כ?

חיים פרלמן, אני מניח שאת השם עדיין לא שכחתם, מנסה להתאושש מהשהות הממושכת והמתוקשרת בחדרי החקירות של השב"כ. הוא כבר שב לביתו במעונות הסטודנטים בגבעת וושינגטון. המחשבים והטלפונים הניידים שנלקחו ממנו עדיין בידי השב"כ. גם קו הטלפון הנייח לא עובד. אנשי התחזוקה במעונות ואנשי בזק עדיין לא הצליחו להבין היכן התקלה, אך הם, בדיוק כמוכם, משתעשעים בהשערות לגבי מקורה.

היתר ההוראה שנשלל מפרלמן ערב המעצר נראה עתה רחוק עוד יותר, והוא מנסה ללקט עבודות זמניות לפרנסתו. בין העבודה בנגריה, הדבקת המודעות, וחניכה של תלמיד מתקשה הוא מוצא זמן לעבור על דברים שנכתבו בעת שהיה במעצר, ולא מכולם הוא רווה נחת. אני למשל כתבתי אז כי במשך שנים הסתובב פרלמן בחוגי הארגונים הכהניסטים, שנתיים מתוכן כסוכן שב"כ. לפני עשר שנים, בהיותו בתא מעצר בירושלים לאחר שעלה להר הבית, פגשו אנשי שב"כ את פרלמן הצעיר. הוא התרצה לקשר איתם, וקיים איתם מספר פגישות במקומות מסתור. בתום כל פגישה, כך על פי פרלמן, הוא קיבל כארבע מאות שקלים - דמי כיס נאים לרווק באותם הימים. על אותה תקופה אנו יכולים ללמוד רק מפיו של פרלמן. באופן מובן, פיו של השב"כ סכור היטב בנושאים מבצעיים.

פרלמן טוען כי הקשר נמשך חודשיים, וכי טעיתי כשכתבתי שנתיים. אין לי סיבה שלא להאמין לאיש ולהתנצל על הטעות. פרלמן טוען כי לא מסר כל מידע ממשי לשב"כ באותם מפגשים, וביום שנדרש לעשות זאת הודיע להם על ניתוק הקשר, ולכן לא היה ראוי לכתוב שהיה סוכן שב"כ. ובכן, המושג 'סוכן שב"כ' הוא ביטוי המגיע כנראה בתרגום חופשי מהשפה האנגלית. אלא ששם ה'איג'נט', הסוכן, הוא דווקא זה שמפעיל את המודיעים והמקורות מטעם הארגון הביטחוני. אצלנו מבדיל חוק השב"כ בין שני סוגי אזרחים הפועלים במסגרת השב"כ. האחד הוא עובד מדינה העובד בארגון. הוא נהנה מזכויותיו הכלכליות והחוקיות של עובד מדינה, וגם מהחובות והמגבלות. אך החוק מתיר לארגון גם "להסתייע באדם שאיננו עובד השירות לשם ביצוע משימות, בהתאם לכללים שייקבעו".  הכללים אכן נקבעו, אך הם סודיים.

באופן כללי ניתן לומר שהתקנות שמכוחן פועל השב"כ הגדירו מספר קטגוריות של אזרחים בהם נעזר הארגון. לכל קטגוריה מעמד חוקי משלה, והיא נושאת בקרבה זכויות וחובות שונות, כולל אפילו זכויות ביטוחיות. יש סטטוס לכזה הנפגש לשיחות גישוש, וסטטוס אחר לזה המוסר ידיעות או לכזה שהוחדר לליבו של ארגון חתרני. מעמדם של המקורות משתנה בדרך כלל לאורך תקופת הקשר שלהם עם הארגון. לאיזו קטגוריה השתייך פרלמן, ואיך בדיוק היא מכונה בז'רגון המקצועי? לא נדע, לא אנחנו וגם לא פרלמן.