בשבע 412: קינה לזיכרון שאבד

'בקצה המדבר' מצליח להמחיש איך נראה העולם מבעד לעיניו של חולה אלצהיימר שמוחו הולך ומתערפל

טלי וישנה , כ"ט בתשרי תשע"א

'בקצה המדבר', ספרה של סמנתה הארווי, מביא את סיפורו של ג'ייק, אדריכל בשנות השישים לחייו, המתגורר על גבול איזורי הביצות של צפון אנגליה, ומתמודד עם אחת המחלות האיומות ביותר: אלצהיימר. ג'ייק, אדריכל חדשני שבא להביא את חזונו האורבני לאזורים השוממים של ילדותו, מוצא את עצמו הולך ומתרוקן מזכרונותיו. הוא מנסה להיאחז בציפורניים במה שנשאר, אבל המציאות הולכת ונשמטת ממנו. מאדריכל מצליח הוא הופך להיות נכה גמור, שאינו מסוגל לזכור אפילו איפה ביתו שלו.

הספר מתאים את עצמו לזכרונותיו של ג'ייק. ההווה מתבלבל עם העבר. אותו אירוע בדיוק נזכר שוב ושוב אך בהקשרים שונים. ג'ייק יכול להיאחז בתמונה אחת, חשובה כמו ירייה, או תפילה או צבע שמלה, ולשבץ את התמונה הזו בתוך זכרונות שונים. נראה כי אותו גרעין מציאות מאפשר לו להשלים את העלילה באותם מקרים שבהם הזיכרון השלם כבר נשמט ממנו כמעט לחלוטין.

ככל שהזיכרון הולך ומצטמצם, כך הוא נדרש יותר למלא את החללים ובעיצומו של תהליך השכחה, הוא בורא לעצמו סצנות שלמות שכמה עמודים אחר כך, מתוך המפגש עם אחרים שזכרונם עדיין בידם, ג'ייק ואיתו הקורא מבינים שלא אירעו מעולם. החבר של בתו למשל, אינו משורר ואינו צולע. אבל אז, האם יש לבתו חבר בכלל? האם בכלל יש לו בת? ואם כן, היכן היא?

לא מעט ספרים נכתבו על מחלת האלצהיימר, המפורסם שבהם 'קינה לאייריס' מספר את סיפורה של אייריס מרדוק, מנקודת המבט של בן זוגה ג'ון ביילי. דומה כי התנסויות דומות להתנסויות שמתאר ביילי מוכרות גם לבני משפחה אחרים המתמודדים עם המחלה הקשה. אובדנו של האדם האהוב מלווה פעמים רבות בהבזקים מן העבר, היוצרים אשליה שאולי בכל זאת יש תקווה. אך התקווה מתנפצת כאשר החולה נסוג שוב לערפל זכרונותיו.

'בקצה המדבר' מספר את אותו הסיפור אך הפעם מנקודת המבט של החולה עצמו. הניסיונות הסיזיפיים להיאחז בזיכרון, והאובדן ההולך ומשתלט על הכל. מעשים שנראים תמוהים ולא ברורים, כמו הנחת חפצים לא במקומם, או הניסיון לחייג את המספרים המופיעים בתאריך של מכתב, נראים פתאום מובנים כאשר הם מוצגים מנקודת המבט של ג'ייק. מי שמטפל בחולה אלצהיימר ימצא לדעתי בספר פתח להבנת התפרצויות הזעם, תולדת התסכול וחוסר האונים, של החולים. וההבנה לעתים היא המפתח לקבלה, למעבר מאבל כעוס לאבל רחום.

לאחרונה אושפז מטופל ותיק שלי במוסד לתשושי נפש. אותו מטופל כתב לפני מספר שנים מאמר מרתק ומזעזע על תחושותיו של אדם שנודע לו שהוא חולה אלצהיימר. כיום הוא אינו מסוגל עוד לכתוב, אך הספר הזה מביא לדעתי את סיפורו, את מה שהיה כותב לו היה יכול. 'בקצה המדבר' הוא ספר חובה לכל מי שעוסקים בטיפול בחולי אלצהיימר, כבני משפחה או כמטפלים. הוא ספר מעורר מחשבה על החלטות ובחירות שלנו כבני אדם, ועל מה שבסופו של דבר אנחנו משאירים אחרינו.