בשבע 412: על בטוח

תזמורת להבה מגישה אלבום כפול עמוס בלהיטים מוכרים ומבוצע במקצוענות, אבל נטול חידושים

אמציה האיתן , כ"ט בתשרי תשע"א

בשקט בשקט הזדחל אלינו "אחרי החגים" כשבפיו בשורה של שגרה ברוכה ושל דיאטה שאחרי. האמת היא שהזמן היותר מתאים לכתוב על האלבום המתארח היום הוא דווקא עיצומם של החגים השמחים, אבל מכיוון שחתונות יש כל השנה (ובמיוחד בשבוע הבא), האלבום החדש של תזמורת להבה נשאר רלוונטי תמיד. ההיסטוריה של להבה מגוונת כמעט כמו האלבום, אבל זה פחות נוגע לענייננו. למי שממש לא מכיר, נספר שיחיאל גרינברג, שהיה מחובר שנים רבות לתזמורת שלהבת הידועה, הקים בעצמו את ההרכב בעל השם המעט דומה – כשאחד הכוכבים הבולטים בהרכב הוא הזמר ירון בר, בעל הקול המתוק.

על דבר אחד אי אפשר לחלוק – הם מקצוענים. החבר'ה יודעים לנגן, העיבודים והתיזמורים נשמעים היטב, ואת זה אי אפשר לקחת מהם. אישית, משום מה ציפיתי למשהו הרבה יותר משמעותי. אולי בגלל שדיברו הרבה על האלבום הזה עוד לפני שיצא, או שמא התרגלתי כבר לדברים מקוריים עד כדי סלידה מהסטנדרטי. בהאזנה ראשונה ממש התאכזבתי, ולא בגלל שמשהו חס ושלום לא עשוי היטב, אלא משום החוסר בחידושים. המגוון מאוד גדול, והז'אנרים של השירים מתחלפים כמו בשומר מסך עצבני, אבל לא היה שיר שממש 'הפיל' אותי. דאנס החתונה הזכיר לי את הסגנון של אוף-שימחעס, הניגון האירי לקוח מתוך "Lord of the dance" (לא בגניבה, הם עצמם מזכירים זאת), מחרוזות החתונה מובילים אותנו אל המיינסטרים של הלהקות המקצועיות, ובנושא הלהיטים החליטו המפיקים ללכת על בטוח – הם מבצעים מחדש שירים שכבר הפכו ללהיטים, וכך חוסכים את המאמץ שבהכנסת להיט חדש לעולם המוסיקלי של המאזינים.

שלא תבינו לא נכון – האלבום נשמע נהדר, ואם הבנתי נכון, אפילו המחיר שלו, כאלבום כפול, נראה אטרקטיבי. זה כנראה אני שנהייתי מפונק ומחפש דברים שימציאו את המוסיקה מחדש.

מי שמחפש שירי נשמה, ימצא אותם כאן, בעזרתו האדיבה של ירון בר, שכבר מזמן הגדרתי אותו כזמר נשמה אולטימטיבי. אהבתם את אודי דוידי? בבקשה, הרי לכם 'איזה טוב השם' בביצוע להבה. חולים על שולי רנד? הנה לכם ביצוע מחודש ל'מה התכלית'. דווקא אברהם פריד מדבר אליכם? – קבלו את 'כי הרבית'. בקיצור, מדובר באוסף להיטים עשוי בקפדנות, ומוגש בהמון השקעה, ואולי זה בדיוק החידוש שאותו חיפשתי בנרות...