בשבע 414: רגע האמת של נתניהו

ראש הממשלה לא יוכל יותר להתחמק מהכרעה: להארכת ההקפאה משמעות אחת - הסכמה לנסיגה כמעט עד הקו הירוק

אליקים העצני , י"ג בחשון תשע"א

את ההקפאה הראשונה כפה אובמה על נתניהו כ'מחווה חד-פעמית', במטרה לפתות את אבו-מאזן להסכים למו"מ ישיר. לעומת זאת, להקפאה השנייה, עליה נושא ונותן נתניהו בימים אלה, תכלית שונה לחלוטין: ליצור מעין 'מעיל-כפייה' שיסחט מישראל הסכמה על גבולות המדינה הפלשתינית בתוך סד זמן קצוב. המציאו מנגנון מתוחכם ואכזרי של לינקג', בין ההקפאה לקביעת הגבולות , שעיקרו  קיפאון ומוות אטי של כל החיים היהודיים מעבר לקו הירוק, כל עוד לא יבשיל המו"מ מפה מוסכמת של גבולות המדינה הפלשתינית - את מפת החלוקה של א"י. רק לאחר מכן תבוטל ההקפאה ביישובי השוליים, שלפי מפת החלוקה יישארו בידי ישראל (3-6%). ואשר ליתר היישובים, שם לא תהיה עוד הקפאה, כי הם יימחקו.

לפי התכנון הערבו-אמריקני, ככל שהיהודים יגררו רגליים במו"מ על הגבולות, כך הם בעצמם יאריכו את ההקפאה, ונתניהו ייאלץ לעשות את הצעד הגורלי של ויתור על כמעט כל יהודה ושומרון ומחצית ירושלים, ולו כדי לשחרר את שארית הפליטה, את הגושים, מעניבת החנק של ההקפאה.

אריאל שרון בגלגולו הקודם המשיל עלינו את המשל המחריד של 'הקוראלס', מכלאת  בקר בעלת כניסה רחבה שהולכת ונעשית צרה לקראת היציאה היחידה: פתח בית המטבחיים. אבו-מאזן, בראיון לערוץ הראשון, דרש במפגיע: המו"מ חייב להתחיל – מן הגבולות.

נתניהו לא דחה עקרונית כל הקפאה נוספת. הוא מתמקח על התמורה. לכאורה, מה הביג דיל? 'כולה' – חודשיים נוספים. אלא שלא בהארכה גרידא מדובר. המשחק  שאובמה כופה על נתניהו הוא על כל הקופה, מפני שהסכמה על הגבול תוצאתה המיידית היא חזרה לשולי הקו הירוק.

עד כמה נתניהו כבר שם, ניתן ללמוד מפרפוריו הנואשים להציל משהו מבקעת הירדן. את יישובי הבקעה מחק מזמן, והוא מנסה כעת להיצמד לנוכחות צבאית  בלבד, ואף זאת בגמגום. דוברו מרק רגב  ('הארץ', 13.10.10) התבטא שגם כאן - ישראל מוכנה בתנאים מסוימים "להיות גמישה".

לסיכום: אין זאת הקפאה אלא הקצאה, הקצאת מולדתנו ובירתנו לאויב.

לאובמה אצה הדרך. כדי להביא לו תועלת, הכנעת ישראל חייבת לקרות מספיק זמן לפני ה-2.11, תאריך הבחירות בארה"ב. אחרי הבחירות ייפתח משחק חדש, תלוי בגודל מפלתו הצפויה. מכאן, שהלחץ על נתניהו הוא עכשיו בשיאו, וכל רגע עלול להגיע הזימון לישיבת  השביעייה שבה יניח נתניהו על השולחן הצעה אמריקנית "שאי אפשר לסרב לה" (למי שאינו בקי בקלאסיקה קולנועית - זה הביטוי האמריקני להצמדת קנה אקדח אל רקתו של קורבן המאפיה).

היידעו 4 מתוך ה-7 להבחין בין ההקפאה-לשם-הקפאה שנסתיימה, לבין חלוקתה בפועל של ארץ ישראל, שתוגש להם להצבעה במסווה של  'הארכת הקפאה'?

הארץ לא תישמט מתחת לרגלינו, אם הצעת הקפאה חדשה לא תעבור בממשלה, וגם נתניהו יינצל כך מידי עצמו. דאגתנו נתונה לחלופה השלילית, אם בממשלת נתניהו יימצא חלילה רוב בעד התכנסות מרצון לתוך ה'קוראלס'.

חסידיו של נתניהו הולכים אחריו מתוך אמונה שפיו ("שתי מדינות") וליבו ("מקום תחת השמש") אינם שווים, וברגע האמת ליבו יכריע והוא לא יבגוד בא"י. אך מה יעשו אם יתברר להם שטעו?

חסידי שבתאי צבי מצאו תמיד פירושים לקולא לסטיותיו התמוהות ומעוררות הדאגה, עד שתחת איומי הסולטאן האיש קיבל עליו את האסלאם בגלוי והשתמד. העם המאוכזב הסיק, בכאב, את המסקנות, אך נותרו חסידים שוטים, ה-'דנמה' (בתחילת המאה הקודמת הם עוד מנו כמה עשרות אלפים!), שהלכו אחרי נביא השקר עד הסוף, אל תוך האסלאם.

היבינו  בליכוד, שהקפאה נוספת היא היא פרשת הדרכים של נתניהו, כמו שהאסלאם היה לשבתאי צבי? שבכך האיש נותן גט כריתות למחנה הלאומי ומצטרף ל'מחנה השלום' של ביילין, פרס, רמון ואברום בורג? מי שלא ירצה להידמות למהדורה חדשה של ה'דנמה', יצטרך לפעול מיד להחלפתו של נתניהו במנהיג שלא חצה את הקווים, וגם כל מפלגות הימין תיקראנה לשמור מרחק מן השבתאות החדשה, השמאלנית.

באין חילופין שקטים  בתוך הממשלה, גם בחירות כלליות  ב-2011 די בהן כדי להשבית את מנגנון הסחיטה של אובמה את אבו מאזן, לפחות לשנה אחת. והואיל ו-2012 היא בארה"ב שנת בחירות לנשיאות – אלוקים גדול!

אופטימיסטים נאחזים בפטנט שעמד לנו בכל הדורות - "ויכבד ד' את לב פרעה". למשל, דרישה של הערבים שההקפאה תהיה במפורש ללא הגבלת זמן, או דרישה שנכליל בהקפאה במפורש את ירושלים או התנגדות ערבית, אפילו לאותן הבטחות ריקות שהציע אובמה. כל אלה עשויות להרתיע את נתניהו על הסף. 

הלוואי.