בשבע 414: קרבן של ציד מכשפות

הבקשה למחוק את הרשעתה של מרגלית הר-שפי היא חסרת סיכוי מעשי, אך בעלת ערך מוסרי...

עמנואל שילה , י"ג בחשון תשע"א

1.  לשווא ביקשו אישי ציבור ורוח מהציונות הדתית, נאיבים שכמותם, להוציא דווקא בימים אלו מהיועץ המשפטי לממשלה החלטה על מחיקת הרשעתה של מרגלית הר שפי.

בעולמה של האוליגרכיה המשפטית המנהלת את חיינו, לדבר על הצורך לתקן עוולות שיפוטיות זה לגיטימי כאשר מדובר בערבים שהורשעו בעברות שגרתיות ונסלחות כמו רצח דפנה כרמון, חנית קיקוס או הנער דני כ"ץ. במקרה של מתנחלת כמו הר-שפי, הדיבורים על מחיקת ההרשעה התקדימית החשובה בעבירה שלא נהוג בישראל להעמיד עליה לדין הם מופרכים מיסודם. קל וחומר כאשר מדובר במי שהעבירה המיוחסת לה קשורה לרצח רבין - אותו אירוע טראומתי שכל פרט בגירסה הרשמית אודותיו הוא אמונה מקודשת שאין להרהר אחריה.

וכבר היטיבה לבטא את החרדה מפני המדרון החלקלק כבוד השופטת בדימוס סביונה רוטלוי, אשר אמרה כי אם תבוטל הרשעתה של הר-שפי, השלב הבא יהיה בקשת חנינה ליגאל עמיר. ואל תקשו מה הקשר בין טיהור שמה של מי שהורשעה בעבירה קלה לאחר שטענה לחפותה לאורך כל הדרך, לבין חנינתו של מי שהורשע בחמור שבפשעים לאחר שהודה במעשיו ואף התגאה בהם. ככה זה עובד: בכל סיפור טוב אודות שטן דמוני כזה או אחר צריכה להיות גם צלע נשית, מכשפה שטנית המשמשת עזר-כנגדו. מרגלית האומללה לוהקה על-כרחה לתפקיד הזה, כאשר לריסה טרימבובלר עוד לא היתה בתמונה. היא הוכתרה כבת-זוגו של עמיר למרות שמעולם לא היתה כזאת, ועדת הזאבים של מקדשי הזיכרון והמורשת לא תוותר על טרפה ולא תיתן לקלקל לה את הסיפור.

2.  מילא, מותר לבקש עיון משפטי מחודש גם כשהסיכוי לכך הוא דל, אבל גם עיתוי הגשת הבקשה היה אומלל. אין שום סיכוי שפנייה כזאת תיענה דווקא בשבועות הסמוכים ליום הזיכרון הממלכתי. כאשר עדר מתלהמי השמאל הישראלי נכנס לעונה שבה בלוטות השנאה, ההתנשאות וההסתה שלו עובדות שעות נוספות ומפרישות חומרים רעילים במיוחד, גם יועץ משפטי בעל רצון טוב במיוחד לא היה מעז לשים את נפשו בכפו ולקבל החלטה כזאת. הרי ברור שכל דוברי ויח"צני הזיכרון והמורשת היו מפנים לעברו את חיצי זעמם והופכים אותו למשל ולשנינה. אפילו אם בלשכת היועץ המשפטי היה יושב נועם סולברג, לא היה מנוס מלדחות את ההחלטה בכמה חודשים, עד שיעבור זעם וישקע הקצף העונתי של גלי ההשמצה וההסתה. אז איך אפשר לצפות שדווקא משפטנים מסוגם של יהודה ויינשטיין ומשה לדור ייענו לבקשה כזאת בעיתוי הזה? ובכלל, איך מגישים בקשה כזאת כאשר כל החותמים עליה הם אנשי הציונות הדתית, גם אם כמה מהם שייכים לאגף המתון חביב התקשורת? האם לא ברור שללא חתימות של משפטנים ואישי ציבור חילונים, רצוי אפילו שמאלנים, אין סיכוי שהבקשה תתקבל?

הפנייה הכושלת הזאת הצליחה בעיקר לספק נושא מסעיר אשר עורר מחדש את השיח התקשורתי המפוהק על רצח רבין. למרות ההזדהות הבסיסית של מרביתם עם הצורך לחנך את הציבור על ברכי הזיכרון והמורשת, רוב אנשי התקשורת כבר קצו בלעיסה החוזרת של אותם חומרים מדי שנה בשנה. והנה נפל לידיהם כמו משמיים היבט חדש בסיפור שאפשר לעסוק בו. בסתר ליבם בטח מברכים עיתונאי ישראל את מרגלית הר-שפי ואת אישי הציבור שנחלצו לעזרתה, ואגב כך סיפקו להם היבט מפיג שיעמום שגיוון קצת את השגרה הלעוסה של אירועי יום השנה.

3.  במחשבה נוספת, מכיוון שלפחות כמה מבין מגישי הבקשה ליועץ המשפטי הם לא רק אנשי תורה ורוח מלומדים וישרי לב אלא גם בקיאים בהוויות העולם, עולה לפתע בדעתי שבוודאי לא נסתרו מעיניהם כל הטענות הללו. אולי גם הם הבינו מלכתחילה שבקשתם לא תיענה, וכל מטרתם היתה להראות כי בעיני הציבור הדתי-לאומי על אגפיו השונים מרגלית ראויה למחיקת הרשעה. לנו ברור שהשופטים שהרשיעו אותה הושפעו מאווירה ציבורית של ציד מכשפות שנוצרה סביב רצח רבין, אווירה שלא נתנה ואינה נותנת מקום לשום אמת המתנגשת עם הנרטיב המרכזי שלה, שמבקש להרשיע ברצח את כלל הציבור הדתי והימני. אין לנו אמון ביכולתה של מערכת השפיטה בהנהגת אהרון ברק ודורית בייניש להתנתק מקמפיין ההאשמה הקולקטיבית ומהציפיות החד-משמעיות שהקרינה עליהם סביבתם החברתית והאידיאולוגית.

לא במקרה השופטת היחידה שזיכתה את מרגלית היתה דבורה ברלינר הדתייה, כשם שלא במקרה מבין אחד עשר שופטי בג"ץ רק אדמונד לוי חובש הכיפה פסק שחוקי גירוש תושבי גוש קטיף הם אנטי חוקתיים ודינם להתבטל. הניסיון להשיג הכרה בחפותה של הר-שפי מצד מערכת המשפט ושלוחותיה בפרקליטות הוא אמנם חסר סיכוי, אך בעיניהם של בכירים במגזר הדתי-לאומי המייצגים את תחושת הציבור בכללותו, ההרשעה שלה היא חסרת תוקף מוסרי. זה אולי לא יועיל להר-שפי כדי לקבל הסמכה כעורכת דין או להתקבל לעבודה מסודרת כמורה, אבל אין ספק שזה יועיל לשמה הטוב ולהרגשה הטובה שלה. ומכיוון שהר-שפי סומנה לדעתנו לא בגלל מעשיה האישיים אלא כנציגה של מגזר, התמיכה הזאת בה אחרי כל הסבל שעברה היא מעשה מתבקש.

4.  ואם זכינו לעמוד על משמעות נסתרת שאולי היתה בבקשת מחיקת ההרשעה, הבה נחפור עוד קצת לעומק ונעלה השערה כי גם האפקט של הערת הסיקור התקשורתי של יום השנה מתרדמת שיעמומו נעשה לא בטעות אלא בכוונת מכוון.

כידוע, הציבור הדתי-לאומי כבר התרגל להעמיס על כתפיו משימות לאומיות שבעבר נישאו על ידי תנועת העבודה והשמאל הציוני, עד שהללו מאסו או התעייפו. לקחנו על עצמנו את ההתיישבות ביש"ע, את השירות הצבאי ביחידות הלוחמות ובקצונה, את הילודה, את יישוב הנגב והגליל ואת איכלוס ופיתוח עיירות הפריפריה. בשנה האחרונה מדברים בשמאל על כך שנטל העצרות בכיכר מדי שנה מתחיל כבר להכביד, ואולי העצרת הפעם תהיה העצרת האחרונה. ואם השמאל התעייף, למה שהציונות הדתית לא תתנדב, כדרכה, לשאת בנטל המשימה הלאומית החשובה?

מי יודע, אולי בשנים הבאות דווקא בני הנוער הדתי יהיו אלה שיגדשו ברבבותיהם את כיכר רבין ויערכו עצרות לזכרו של ראש הממשלה המנוח. כמובן, יהיה צורך לתכנן את תוכן האירועים באופן שיתאים לקהל הנאספים. במקום אביב גפן ומירי אלוני יבואו אודי דוידי, אהרון רזאל, ואולי אפילו אריאל זילבר. בשנה הראשונה אולי אפשר לייחד את העצרת למה שאנחנו מצטיינים בו במיוחד - הלקאה עצמית. נחפש רב אמיתי או מדומה שיסכים להאשים את עצמו ואת חבריו בהסתה ולבקש סליחה. התקשורת תתמוגג מנחת והסיקור האוהד מובטח. בשנים הבאות אפשר יהיה לעסוק בנושא האמיתי - הוקעה של רצח פוליטי כמעשה שקורע את הריקמה המשותפת של חיינו כעם אחד במדינה אחת.

אפשר יהיה גם לטפח את מורשתו של הנרצח - כמובן באותם תחומים שבהם המתכנסים מזדהים איתה, ממש כשם שעושים כיום אנשי השמאל הקיצוני שמעצבים מחדש את דמותו ומורשתו כאילו היה אחד מהם. אפשר יהיה לשים דגש על התנגדותו של רבין, עד יומו האחרון, להקמת מדינה פלשתינית. תועלה על נס שאיפתו של ראש הממשלה המנוח שהחמאס יטופל "בלי בג"ץ ובלי בצלם". כיבושי מלחמת ששת הימים תחת פיקודו כרמטכ"ל ביהודה, שומרון ורמת הגולן יוזכרו כגולת הכותרת של הישגיו. הסכמי אוסלו יוצגו כטעות טרגית שנעשתה מתוך כוונות טובות, ניסיון שגם רבין ודאי לא היה מאחר להבין שהוא כשל. לשבחו של המנוח ייאמר שלאורך כל הדרך הוא חזר ואמר שיישובי גוש קטיף יישארו במקומם גם בהסדר הקבע, בניגוד למתיימרים להמשיך את מורשתו אשר חברו לראש ממשלה מהליכוד כדי להפוך את ההתיישבות בחבל עזה לאפר ואבק.