בשבע 414: דיני נפשות

'ידיד נפש' מתאר בשפה עשירה איך מרגיש תלמיד ישיבה ספרדי שהתקבל במסגרת 'מכסה' לישיבה חרדית אשכנזית

עפרה לקס , י"ג בחשון תשע"א

ידיד נפש/ ארי איתן, הוצאת בבל, ידיעות אחרונות,  311 עמ'.

ציון טהרני, בחור ישיבה חרדי-מזרחי, התקבל לישיבת אישרביץ המכובדת והאשכנזית. מזלו שפר עליו והוא חלק ממכסת התלמידים המצומצמת של המזרחים ש'גדולי התורה' וגדולי הממון הקציבו לישיבה. אבל למרות שמשאלתו התגשמה, כבר בימיו הראשונים הוא מבין שהאושר עודנו רחוק. הקשיים המוערמים עליו בהיותו בחור לא-אשכנזי מגיעים במלבושים שונים: החל מאי יכולת למצוא חברותא משום שמוצאו מעיד עליו שאינו יודע לפלפל, המשך בעלבונות וכלה בדיחות מכוערות.

אבל סבלו של טהרני הוא כאין וכאפס לעומת הקשיים בפניהם עומד ידיד נפשו, עמרם ביטון. ביטון זה, כל חפצו הוא להתקדם בתורה ולהיות רב בבני ברק או בירושלים, אבל הוא אינו חלק מן המכסה. ביטון  ישן אצל קרובים ומסתפק באכילת פיתות בסוף היום, ומבקש רק ללמוד במשך היום בישיבה, אבל גם את זה אין מניחים לו לעשות.   

  בעיצומו של הספר נוטש טהרני, שהקוראים בעצם מציצים אל יומנו האישי, את הקונפליקט הספרדי-אשכנזי, ומתאר בהרחבה את הכאוס שמשתרר בישיבה בעקבות מאבקי השליטה בה. במה שהוא הרבה יותר מקריצה לישיבת פוניבז' הבני-ברקית, מציב המחבר, ארי איתן, שני גיסים: הרב ירחמיאל, ראש הישיבה והרב גרשון, שנוהג להעביר בה שיעורים, זה מול זה, כשבכל אחד תומך מחנה תלמידים אחר. מאבקם של בחורי הישיבה גולש לביזוי תלמיד חכמים, הוצאת שם רע, ביזוי אוכלין ואלימות. בשלב מסוים בעלילה נשזר בחזרה הסיפור של טהרני וביטון במאבק השליטה הזה, ומדרדר את מצבו של ביטון עוד יותר. ומי שרוצה לחבר בין שני סוגי ה'שנאת חינם' שיש בספר, כולל המיני-שריפה שמתרחשת בישיבה, יותר ממוזמן.

סגנונו של הספר כבד מעט. איתן מכביר בתארים ומעשיר אותם באופן שאולי מנסה להתחקות אחר סגנונו של בחור ישיבה בן עשרה, אבל מקשה על הקורא. עניין נוסף הן הסטיגמות המופיעות בו: הספרדים הם בעלי אמונה תמימה, עמרם ביטון מגיע ממשפחה ענייה מרוקאית מבאר שבע, האשכנזים פלפלנים ואנשי שכל קרים ועוד. והרי הספר רוצה להילחם בדעות קדומות!

'ידיד נפש' הוא ללא ספק ספר מעניין מעורר מחשבה ובשל כך אף מומלץ. אך עם זאת, כדאי לקבלו בביקורתיות מסוימת. מחברו גדל בחברה החרדית, ואף שהוא שומר על קשר חם עם משפחתו, הרי שיש לו עליה ביקורת והוא בחר שלא להיות חלק ממנה.

גם טהרני מנסה להפיק לקח מכל דבר בו הוא נתקל. תחילה בתמימות ואחר כך ביתר פיכחון. הבדיקה הזאת היא שמביאה אותו, באופן בלתי נמנע, לשאלת השאלות הקשות באמת: מדוע, בעצם, הוא מחפש את קירבתם של האשכנזים שאינם רוצים בו. וחמור מכך, האם מי שיש בהם כל כך הרבה שנאה כלפי יהודים הם אכן יראי שמים? וכן, לשאלות האלה יש מסקנות מעשיות.

ofralax@gmail.com