בשבע 415: הפרקליטות שולטטתתת!!

מכתב ובו דרישה להתנצלות על פרסום לשון הרע מגלה כי הפיקוח של משרד המשפטים על כותבים מהימין יורד עד לרמה של בלוגים באינטרנט

יאיר שפירא , כ' בחשון תשע"א

היועץ המשפטי של פורום המשפטנים למען ארץ ישראל, עו"ד יצחק בם, סיים את לימודיו באוניברסיטה העברית בהצטיינות יתרה. הוא אפילו הרחיק עד בית הספר היוקרתי למשפטים של אוניברסיטת הרווארד ללימודי התואר השני. אך שום דבר מכל מה שלמד לא הכין אותו למכתב שנחת על שולחנו בשבוע שעבר.

את המכתב שלחה עו"ד אורית קוטב, מנהלת היחידה לתביעות ולמיקור חוץ שקמה זה לא מכבר בפרקליטות המדינה. המכתב מוען לכותב בלוג אינטרנטי בשם 'הר הבית שלנו', ונכללו בו דרישה להתנצלות ואיום בתביעת דיבה. מסתבר כי לאחרונה פירסמו אנשי הבלוג כתבה תחת הכותרת הלא מחמיאה 'ההר הקיא עכבר'. בכתבה נטען כי מפקד יחידת המקומות הקדושים (הימ"ק), האחראי על שמירת הסדר בהר הבית, הודח מתפקידו לאחר שצבר סדרת כישלונות מרשימה. במכתב של עו"ד קוטב נטען כי הקצין פשוט סיים את תפקידו, והטענה כי הוא הודח היא בגדר לשון הרע. 

עו"ד בם נחרד מהמכתב, ענה במכתב משלו, ובין השאר תמה בו האם אימץ משרד המשפטים הישראלי פרקטיקה הנהוגה במדינות כמו אירן, סוריה וקזחסטן ופתח יחידה למעקב ופיקוח על כותבי בלוגים ברשת. ובכן, מסתבר שיחידה כזו טרם נפתחה במשרד המשפטים. את האינפורמציה על הבלוג קיבלה הפרקליטות ממשטרת ישראל, שדחקה בה לצאת לפעולה.

אנחנו תמהנו האם מעתה תופעל היחידה למיקור חוץ לא רק נגד מפגינים ביו"ש אלא גם נגד כותבים מהימין. היחידה, שהוקמה בשנה שעברה ושתפקידה לתבוע אזרחים שגרמו נזקים כספיים למדינה, החלה להגיש תביעות שבהן נדרשו מתיישבים שסירבו להתפנות לפצות כספית את המדינה בעלות הפעלת כוחות הפינוי. בדיקה שערכנו לפני מספר חודשים העלתה כי לא נרשמה כל תביעה כזו נגד הפגנות לא חוקיות או חסימת כבישים, או אפילו במקרים של פינוי משטרתי של אזרחים יהודים שהתבצע בתוך הקו הירוק. לפחות עד אז, היחידה בראשותה של עו"ד קוטב הגישה תביעות מסוג זה רק נגד ערבים ומתנחלים.

לשאלתנו בכמה עוד מקרים של השמצת אנשי ציבור נשלח מכתב דומה ע"י עו"ד קוטב, כדי לנסות ולבדוק האם גם בנושא זה מדובר באכיפה עם ניחוח פוליטי, נענינו כי אין בכוונת המשרד לעשות מחקר בעניין כדי להשיב על השאלה. כשהערנו כי נסתפק בתשובה מהגברת קוטב, שבוודאי לא תתקשה למנות את מספר המקרים בהם הוציאה מכתב שכזה בחודשים המעטים שהיחידה בראשותה פועלת, קיבלנו הפנייה למקרה יחיד בו הגישה היחידה תביעה אזרחית מטעם המדינה, בין השאר בשל לשון הרע שהוצא על עובד ציבור. מדובר באדם שבאתר האינטרנט שלו כתב קטעי נאצה רבים נגד פקידת סעד בכירה. הוא השווה אותה לצוררים נאצים, ואף פרסם את תמונותיהם בצמוד לתמונתה. הוא הגיע עד ביתה וכינה אותה בכינויי גנאי באוזני ילדיה.

על כך נעיר שלא זו בלבד שאין הנידון דומה לראיה, אלא שבמקרים קיצוניים הרבה פחות הפרקליטות אינה נוהגת לשלוח לפעילי ימין תביעות דיבה אזרחיות, אלא שוטרים עם צו ובקשה מבית המשפט למעצר עד תום ההליכים. היינו שמחים לקבל דוגמה לאיום בתביעת דיבה שהוציאה עו"ד קוטב נגד בלוגים של אנשי שמאל המשמיצים קציני צבא, או אולי אפילו איזו תביעת נזיקין נגד אופנוענים המרתקים כוחות ענקיים בכביש ירושלים תל אביב בשל תוספת פרמיית ביטוח של כמה מאות שקלים.

קוראים גם בפייסבוק

אי אפשר להאשים את עו"ד בם על שחשד בכשרים כאשר ביקש לדעת האם הפרקליטות הקימה יחידה למעקב אחרי גולשים באינטרנט המותחים ביקורת על אוכפי החוק. שהרי אך לפני שישה שבועות התקבל בפורום המשפטי מכתב ובו בקשה כי עו"ד בם לא ישתתף בפגישה בין אנשי הפורום ובין בכירים במשרד המשפטים שתוכננה לאותו שבוע. במכתב לנחי אייל, יו"ר הפורום, הסביר עו"ד רז נזרי, עוזרו הבכיר של היועץ המשפטי, כי עו"ד בם פרסם ימים אחדים קודם לכן הודעה בדף הפייסבוק שלו בה הוא מאשים את מנהל היחידה לעניינים מיוחדים בפרקליטות, עו"ד שי ניצן, באחריות לרצח של ארבעת הנוסעים בכבישי דרום הר חברון, ובהם בני הזוג יצחק וטליה איימס. בידי עו"ד בם היה מכתב של הפרקליטות לארגון 'אמנסטי ישראל', בו נכתב כי צוות האכיפה המיוחד נגד יהודי יו"ש, בראשותו של ניצן, אחראי בין השאר על הפיקוח על כלי הנשק שבידי המתיישבים. כזכור, חודשים אחדים לפני הרצח שללה המשטרה את נשקו של יצחק איימס, ועו"ד בם שייצג את איימס מול המשטרה טען כי הדבר נעשה שלא כחוק וכחלק מהאכיפה המפלה נגד המתנחלים.

עו"ד נזרי טען במכתבו כי האשמת שי ניצן בפריקת איימס מנשקו אינה נכונה, מכיוון שלצוות בראשותו של ניצן לא היתה כל נגיעה להחרמת נשקו של איימס, ולכן דרש נזרי כתנאי מוקדם לפגישה את התנצלותו של עו"ד בם. איך ידע נזרי על מה שנכתב בדף הפייסבוק של בם? במשרד המשפטים טוענים שהיה מי שהתקשר ועדכן אותם בנושא.

מי אם כן אחראי לשלילת נשקו של יצחק איימס, נשק שאולי היה מציל ארבעה נפשות מישראל? אם היה מדובר בדמם של פרובוקטורים טורקים היתה קמה בוודאי וועדת חקירה. או שמא רק ועדת בדיקה, או לפחות צוות. אך בדמם של מתנחלים עסקינן, ולכן נסתפק בפסק דין תקדימי וחשוב של נשיא בית המשפט המחוזי בצפון, השופט דוד חשין.

בהמלצת המשטרה סירב משרד הפנים לחדש את רישיון הנשק של קבלן מאזור הצפון. כשתמה האיש מדוע לאחר עשר שנים נשללת ממנו הזכות לשאת נשק, נאמר לו כי מדובר במידע סודי שיש בידי המשטרה. גם ועדת הערער סירבה להחזיר לאיש את נשקו בשל אותו מידע סודי. הקבלן הגיש עתירה מנהלית לבית המשפט המחוזי. שם התברר כי המשטרה חושדת שהקבלן מעורב בסחר בסמים ומתרועע עם עבריינים מקומיים.

בהחלטתו קבע השופט חשין כי "העובדה שהמשטרה רשאית להסתמך על מידע מודיעיני לצורך גיבוש המלצתה לביטולו של רישיון קיים, אין פירושה שהיא  יכולה להסתפק במידע זה בלבד לשם כך". על המשטרה לפתוח בחקירה לבירור מהימנות המידע, ורק על רקע ממצאי החקירה להחליט האם לשלול את רישיון הנשק אם לאו. גם ועדת הערער לא יכולה להסתפק בעיון בהמלצת המשטרה. על פי קביעתו של חשין, הוועדה חייבת להודיע לאזרח מלכתחילה מדוע נשלל רישיונו, ורק לאחר שניתנה לו הזדמנות להשיב על הטענות, יכולה ועדת הערער להגיע לכלל החלטה.