בשבע 415: קצבה תקשורתית

האמת מאחורי תעשיית הקצבאות. 'המדינה נותנת, אז למה שמישהו יעבוד'

עדי גרסיאל , כ' בחשון תשע"א

קצבה תקשורתית

"תלמיד ישיבה חושף: האמת מאחורי תעשיית הקצבאות. 'המדינה נותנת, אז למה שמישהו יעבוד'". זו היתה הכותרת הראשית בידיעות אחרונות בתחילת השבוע שהפנתה לכתבת ענק במגזין '24 שעות', שם חשף האברך כי בישיבות לומדים "בקושי שעה ביום" ושלחילוני קוראים ביידיש 'פראייר'. "חוק אפליית הסטודנטים" הכריז מעריב, ודה-מרקר מבית הארץ הוסיף גם הוא שמן למדורה: "השוויון על פי נתניהו: 11 אלף אברכים - וסטודנטית חילונית אחת".

הסיקור התקשורתי של 'סערת' הקצבאות לאברכים היה - לא שציפינו למשהו אחר - חד צדדי במיוחד.

ובכל זאת, בניגוד לפרשת הקברים בבית החולים ברזילי באשקלון, הפעם הקפידו כמעט כל העיתונים להביא, אמנם בצמצום, גם את העמדה החרדית. בידיעות התראיין אברך שסיפר על חיי הדוחק של משפחתו, וידידיה מאיר פרסם טור תחת הכותרת 'תנו כבוד לתורה'. מעריב הביא מאמר של אסטרטג חרדי על צביעות הביקורת נגד האברכים. הארץ ציטט תגובות של חרדים, ואפילו דה מרקר פרסם מאמר מאת יועצו של ח"כ גפני המסביר כי הקיצוץ בקצבאות אינו הדרך לעידוד תעסוקת חרדים.

כיצד ניתן להסביר את ההבדל - הקטן אמנם - בסיקור שתי הפרשות? ייתכן שכלי התקשורת הפנימו את הביקורת על הטיפול החד-צדדי בסוגיית הקברים באשקלון, והחליטו לצאת ידי חובת שוויון על ידי מתן במה מינימלית גם לצד החרדי. הסבר אחר הוא שהפעם איום הקיצוץ עלול לפגוע ברבבות מקבלי קצבאות, בניגוד לפרשת אשקלון שבה היו מעורבים בעיקר אנשי הגרעין הקשה של 'אתרא קדישא', ולכן התגובה בתוך הציבור החרדי היתה נמרצת יותר ותורגמה גם לשיתוף פעולה עם התקשורת.

כך או כך, שתי האפשרויות מצביעות על מגמות שיש לעודד אותן: הגיע הזמן שהעיתונות תיתן במה נרחבת יותר לציבור החרדי, ושהציבור הזה יידע לנצל אותה כדי להעביר את מסריו ועמדותיו.

והערה קטנה על 'ישראל היום': העיתון הקפיד לדווח על הנושא בלי לנקוט צד, כמעט כאילו הוא מהאו"ם. דוגמה: "החרדים: חוק הבטחת הכנסה לאברכים - או שנתנגד לתקציב" (כותרת ראשית, יום שישי שעבר). האם מדובר באיזון ראוי לשבח? אשרי המאמין. סביר יותר להניח שכוונת היומון היתה להימנע מלהביך עוד יותר את מי שמתמודד עם כאב הראש הזה - ראש הממשלה, בנימין נתניהו.

עדי גרסיאל

הפסטיבל נמשך

לפני שבוע שודר בערוץ 10 הסרט 'רצח רבין - ימינה'. הקדימונים לימדו את הציבור הרחב שיש סכנה 'שם' - אצל ה'הם' המסוכנים, הימנים. "הם לא מתחרטים", "האם ישראל בטוחה שזה לא יכול לקרות שוב"?

 פניית תדמי"ת למנכ"ל ערוץ 10 בבקשה לערוך פאנל מאוזן לאחר התוכנית לא נענתה עד היום. לעומת זאת, עורך דין שפנה אישית לערוץ 10 בעקבות פנייתנו, קיבל תגובה מיתממת האומרת כי בסרט משתתפים יותר אנשי ימין מאשר שמאל, ולכן, אם כבר, צריך השמאל לבקש פאנל שכזה...

וכך קיבלנו סרט רווי בצילומים מבית-אל, מבלי שהיישוב צוין בשמו, כשחלק נכבד מהצילומים נעשו במצלמה נסתרת בתוככי מוסד חינוכי. צוות הצילום אף שיקר והבטיח לתלמידים שמדובר בשיחה לא מוקלטת. אתיקה לתפארת. בסוף הסרט דליה רבין זורקת הערה אגבית, כ'משיח לפי תומו', שבבית-אל רקדו כשנודע על רצח אביה. שוב - שקר וכזב. לא היה ולא נברא. כפי שכתבה לי תושבת ותיקה: "כולנו היינו צמודים לרדיו ולטלוויזיה כמו כל עם ישראל. כולנו היינו המומים. אולי הם התבלבלו עם תושבי רמאללה. שם רקדו כשנפלו טילים על רמת אביב".

עוד מניפולציה: בעריכה הוכנסה מוסיקת רקע של סרט מתח כשאנשי ימין התראיינו, אך בעת שדיברו 'כוחותינו' - יוסי שריד ודליה רבין -  נאלמה המוסיקה.

צוות ההפקה ראיין במשך כ-4 שעות את נתן גפן, יהודי ללא כיפה, לא מתנחל, שמדבר בצורה מתונה ועובדתית ושחקר לעומק את אירועי ליל הרצח.  כל הראיון נשאר מחוץ לסרט. הוא כנראה לא התאים למסקנות שיוצרי הסרט רצו להעביר: רק בארץ המתנחלים הזרה והמסוכנת, כולם לא מאמינים לגרסה הממסדית של הרצח. החצופים האלה אפילו לא הפנימו את אשמתם.

חני לוז

השטאנץ של גל"צ

פרשת המשך העסקתו של דן מרגלית כמנחה של התוכנית 'ערב חדש' בטלוויזיה החינוכית (טח"י) מעסיקה את הברנז'ה. לי אישית אין דבר נגד מרגלית, אם כי אני חושב ששכרו בהחלט יכול לרדת קצת. אני שמח לקרוא שהוא היה מוכן להנחות בהתנדבות. ואם כן, מדוע רק עכשיו הציע את הדבר? יותר מפריע לי שכוכבי התקשורת, בסיוע מנהלים ועורכים, מצליחים להגיע למסך ולמיקרופון בכל דרך אפשרית, וביותר מדי מקרים מנצלים את הבמה להעברת מסרים אידיאולוגיים. הדוגמה של מרב מיכאלי אשר קראה בגל"צ לאמהות שלא לשלוח את בניהן לצבא, היא רק אחת מהן.

גם הטלוויזיה החינוכית, עם טלי ליפקין-שחק ועוזרתה לשעבר של ח"כ זהבה גלאון, מיה בנגל, וגם גלי צה"ל עם יעל דן ורזי ברקאי ואילנה דיין ובעבר רפי רשף ועוד רבים, מהווים מבצר פוליטי-השקפתי מוגדר מאוד במשך שנים רבות. בעיה נוספת היא יצירת קאדר של עיתונאים שלמרות שפשטו מדים, ממשיכים לשדר על פי השטנץ של גלי צה"ל. איזה מנהל ערוץ לא יקבל לעבודה משתחרר מגלי צה"ל שהוא משופשף, בעל ניסיון וזול?  בעיה אחרת, והיא קשורה למקרהו של מרגלית, היא שאין שקיפות כספית. תקציב גלי צה"ל קבור עמוק במשרד הביטחון ושלא כמו בטלוויזיה החינוכית, אין אנו יודעים כמה מרוויחים האזרחים עובדי צה"ל שם. את התערובת הזאת צריך לנקות.

ישראל מידד

 

חדשות בחדשות

יעקב אחימאיר, דב יודקובסקי ודן מרגלית יקבלו פרס מפעל חיים בכנס אילת לעיתונות בחודש הבא. הנהלת אגודת העיתונאים בתל אביב פרסמה הודעה, בה נכתב: "אחימאיר הוא מעמודי התווך של השידור הציבורי, מייצגה של העיתונות השקולה, האמינה והרצינית בישראל".

העצרת לזכר יצחק רבין תשודר בשידור ישיר במוצ"ש בערוץ 1, בערוץ 8 וברשת ג' של קול ישראל. זאת לאחר שהערוצים 2 ו-10 הודיעו כי אינם מעוניינים להעביר את העצרת בשידור חי.

ועד מתיישבי השומרון ומזכירות אלון מורה מתכוונים להגיש תביעת דיבה כנגד "הגורמים המסיתים" שאחראים לפרסום בסוכנות הידיעות הצרפתית, כאילו תושבי אלון מורה הזרימו ביוב לעצי זית ליד היישוב. "באלון מורה פועל מתקן טיהור משוכלל", אומר ראש המועצה, "מי שמזהם הם דווקא הכפרים הערביים".