בשבע 415: עיתונאי גדול שלי

מאסופת הקטעים שכתב אדם ברוך על התקשורת אפשר להבין מדוע נחשב לאחד מהעיתונאים הישראלים המשפיעים ביותר

עדי גרסיאל , כ' בחשון תשע"א

 'אדם ברוך – תקשורת', הוצאת דביר, 412 עמ'

"הילדה הקטנה, שירן פרנקו, ניצולת האסון בטורקיה, היא עוד 'פועלת' של רפי רשף... רשף ניכס לעצמו את הילדה, את הדרמה והטרגדיה. היא הפרומו שלו, חומר הגלם שלו, עובדת אצלו..." את הטקסט החד הזה – שאמנם לא נשמע כיום חדשני - כתב אדם ברוך לפני 11 שנה, בטורו 'שישי' במעריב. הספר 'אדם ברוך – תקשורת' מאגד קטעים שעוסקים במדיה מכארבעים שנות כתיבה עיתונאית של ברוך. ברוך, או בשמו המלא, אדם ברוך רוזנבלום, שנפטר לפני יותר משנתיים, נחשב בעיני עיתונאים רבים כ'גורו' שלהם. הטקסטים מהספר, שרובם רעננים גם אחרי יותר מ-30 שנה, אכן ממחישים את כושר הניתוח של ברוך, בוגר מדרשיית נועם שהתגאה בסבו הרב  וכטפויגל ממאה שערים, ואת יכולתו לצפות קדימה. ברוך חזה בכתיבתו לאן יגיע – או מדויק יותר: לאן ידרדר – השידור הטלוויזיוני המסחרי, כשעוד היה בחיתוליו לפני יותר מ-15 שנה. האנתולוגיה שמאגדת טקסטים שפורסמו בידיעות אחרונות, מעריב, חדשות, גלובס, העולם הזה, שישי, כותרת ראשית, מושג ומוניטין, מאפשרת לקורא לעקוב אחרי השינויים בסגנון הכתיבה של ברוך, שאופייניים למדיה כולה, לאו דווקא המודפסת. מטורים ארוכים ניו-ג'ורנליסטיים לפני 20 ו-30 שנה, לקטעים קצרים, דחוסים, כמעט אניגמטיים באכסנייה האחרונה שלו: המדור 'שישי' במעריב. העורכים, שירה אביעד, רינו צרור ומורן שוב, מן הסתם הקפידו לברור את החומרים שעמדו במבחן הזמן, אבל אחד מהם, לפחות, התברר כשגוי: "היה היה כאן למשך שנים אחדות עיתון ימני  ושמו 'מקור ראשון'. הוא מת אתמול. מדוע מת? הכלו מן הארץ קוראים ימנים? הוא מת כי הימין טיפש מכדי לפתח תקשורת ממשית משלו ולגבות אותה. ואגב, מהי תקשורת ימנית נכונה? תקשורת מהמרכז ימינה" (שישי, מעריב, 1999). מאז כידוע, חזר 'מקור ראשון' לצאת ונוסדו עוד כמה כלי תקשורת ימניים, כולל העיתון שאתם מחזיקים ברגע זה ממש. ורובם קרובים הרבה יותר לימין מאשר למרכז, ואילו מתשעת העיתונים בהם כתב ברוך, רק שלושה ממשיכים להופיע.

מצד שני, אולי ברוך צפה את הלאקונה שממלא 'ישראל היום'. 

והנה דוגמה מוצלחת בהרבה, כמעט נבואית: "מה אתה יודע, דן שילון הוא בכלל לא דן שילון שאתה רואה, וגם דידי הררי הפרטי הוא משהו שונה לגמרי, ודודו טופז? אם היית יודע באמת מי זה דודו בבפנוכו שלו, היית בוכה – אז מה, רק הצופה הוא בדיוק הוא?!" (שם, 1999). ברוך נפטר מסיבוכי מחלת הסוכרת. גם כשאושפז, המשיך לשלוח חומרים מבית החולים. הנה אחד שנדמה כמו נרגנות מחויכת, אבל אפשר לראות בו גם סמל לדור שלם של אנשי תקשורת שנדחק החוצה בידי ברוני הרייטינג:

"אחת המוכרות במרכז המסחרי של בית החולים, אישה כבת שישים, שאלה אותי השבוע: תסלח לי, אבל אתה לא היית פעם אדם ברוך?" (שם, 2007).