בשבע 415: חוזר למקורות

מנדל ורדיגר חוזר אחרי עשור עם אלבום חדש ומזכיר לשומעיו שהכישרון המוסיקלי המשפחתי עובר בגנים

אמציה האיתן , כ' בחשון תשע"א

'תמיד בכל יום', מנדל ורדיגר

קשים חייהם של כותבי השירים החסידיים. מאגר הפסוקים הקלאסיים שאפשר להלחין הולך ומתדלדל. כמה עוד אפשר להלחין את 'אני מאמין', 'סימן טוב' ו'אשר ברא'? ישנם שתי פתרונות אפשריים: לכתוב מילים בעצמך, או להגדיל את מעגל המקורות הטקסטואליים. הטרנד החדש בציבור הדתי-לאומי מכוון אל הכתיבה האישית, ואפילו אפשר לומר - הפובליצסטית. אצל הציבור החרדי זה קצת יותר מורכב. לכתוב לבד מילים זו ממש רבולוציה, אלא אם כן אתה כותב ביידיש. הפתרון האולטימטיבי הוא חפירה בפיוטי התפילה, דפדוף בחלקי הגמרא של ההגדתות, ואפילו הצצה לכיוון הירושלמי.

 כל זה מוביל אותי אל האלבום החדש של מנדל ורדיגר, או בכינויו המוכר יותר, מנדי. שנים עשר שירים באלבום ורבים מהטקסטים לא זכו עדיין ללחן. מתוך שיר השירים רבה הוא לקח את "פתחו לי פתח כחודו של מחט", ממדרש בראשית את "אבות עטרה לבנים ובנים עטרה לאבות", ומתנא דבי אליהו הוא שר את שיר הנושא "ויאמרו לפניו שירה תמיד בכל יום".

מנדל ורדיגר שמר על זכות השתיקה כמעט עשור שנים. אל דאגה, הוא לא עזב את התחום אף לרגע. חברת אדרת מיוזיק שבבעלותו לא מפסיקה לייצר מוסיקה יהודית. למי שלא מצוי בהרכב המשפחתי של משפחת ורדיגר, נוכל לגלות  שמנדל הוא אח של מרדכי בן דוד, הבן של דוד ורדיגר, וממילא הוא גם הדוד של יידל. מתברר שהכישרון המוסיקלי עובר בגנים, ובגדול. למנדי יש קול נהדר, ואם מחברים את זה עם עיבודים מקצועיים ונגנים מהשורה הראשונה, התוצאה לא יכולה להיות פחות ממצוינת.

בדרך כלל אני נוהג להתעלם מהטקסט שנכתב ע"י היח"צנים של האלבומים, מסיבות מובנות. מבחינתם הכל מושלם, כל נער הוא ילד פלא, וכל אלבום הוא לא פחות ממהפכה מוסיקלית. הפעם תרשו לי להסכים עם היחצ"ן, לפחות למשפט אחד, "המנגינות והאווירה של אז, אבל האיכות היא של היום". האלבום מכניס אותנו לאווירה חסידית מקורית, אבל לא חוסך באיכות המוסיקה. דווקא בגרפיקה העברית נראה כאילו לא ממש התאמצו, למרות שהעיצוב הכללי די מקורי. והמלצה לסיום: רצועה תשע עם השיר 'בואי בשלום', השקט והנעים.

Seret@etrog.tv