בשבע 416: עשינו עסק

רבקה הקימה חנות בגדים, לאהוביה יש פיצריה ומיה משווקת שמן ייחודי באינטרנט. אנשים מן השורה שהחליטו להגשים חלום ולהיות עצמאים.

שלמה פיוטרקובסקי , ד' בכסלו תשע"א


ד"ר חדוה בראונשטיין-ברקוביץ': "אם יבוא אליי אדם שנוטה להתלבט זמן רב, שחש צורך באישור חיצוני מתמיד להחלטותיו, הייתי ממליצה לו לבחון פעם נוספת את השאלה האם לא עדיף לו לעבוד דווקא כשכיר"

אהוביה ניזרי: "היכולת של משפחה לעמוד בהקמה של דבר שכזה היא רק אם הולכים על זה ביחד. כשאני נאלץ לעיתים להישאר ולעבוד עד שעות מאוחרות ולחזור הביתה רק באחת בלילה, אשתי היא זו אשר נשארת בבית עם חמשת הילדים ומאפשרת לי להעמיד את העסק על הרגליים"

רבקה הקימה חנות בגדים, לאהוביה יש פיצריה ומיה משווקת שמן ייחודי דרך האינטרנט@ כולם אנשים מן השורה שהחליטו להגשים חלום, להיות עצמאים ולנהל עסק שהקימו בעשר אצבעותיהם@ הסוד, הם מגלים, הוא נכונות לקחת סיכונים ולקבל החלטות, ובעיקר – המשפחה התומכת@ במרכז לטיפוח יזמות (מט"י), המלווה את בעלי העסקים הקטנים, מחכים לרעיונות של היזמים ומכשירים אותם להפוך לסיפור הצלחה


כשרבקה הרצליך מכפר תפוח התחתנה, היה ברור לה שהיא ויתרה על החלום. "ידעתי שגידול ילדים וקריירה לא הולכים ביחד, ובחרתי במה שהיה חשוב לי יותר", היא מספרת. חלומה של רבקה, עוד מימי נערותה, היה להפוך למעצבת מצליחה, להקים חברה גדולה ולפתח קריירה מקצועית בתחום הטקסטיל והעיצוב. את התפירה, אשר היוותה חלק משמעותי מחייה מאז כיתה ח', הפכה לאחר נישואיה לתחביב בלבד, הכנסה צדדית קטנה. בפינת התפירה שהקימה בביתה, היא תפרה מפעם לפעם בגד לחברה או שמלה לקרובת משפחה, אולם החלום הגדול הלך והתרחק. את המהפך בחייה של רבקה הביאה דווקא הסביבה. החברות שראו את עבודתה, קרובי המשפחה שהתפעלו, והבעל שתמך ודחף, הביאו את רבקה להחלטה להפוך תחביב למקצוע ופינת תפירה לעסק של ממש. "התחתנתי, נולדו לי ארבעה ילדים, והסביבה פשוט דחפה אותי לקפוץ למים העמוקים. התגובות האוהדות מסביב, הנכונות והרצון של בעלי, והדחף הפנימי שלי גרמו לי להבין שתיתכן גם אפשרות לשלב בין הרצון לגדל את הילדים שלי בבית, בעצמי, לבין השאיפה לעסוק בתחום האופנה ברמה המקצועית הגבוהה ביותר".

הלבטים היו ארוכים וממושכים, אולם לפני כשנתיים וחצי, כאשר קיבלה הזמנת בגדים גדולה מחו"ל אשר היתה מסוגלת לבסס פתיחה של עסק, החליטה רבקה לבצע את הצעד האמיץ. היא 'רוקנה את הכיסים' ויצאה לדרך החדשה. "כאשר קיבלתי את ההזמנה, שהיתה דחופה וגדולה, הבנתי שאני חייבת עוד ידיים עובדות. שכרתי לצורך העבודה עוד שלוש נשים שעבדו איתי במשך אותה תקופה ועזרו לי לעמוד במשימה". הרצליך מספרת, כי המעבר מהעיסוק בתפירה כתחביב לעיסוק בה כמקצוע וכעסק עצמאי היה כרוך במהפך תודעתי. "פתאום הייתי צריכה לקבל החלטות משמעותיות, להעמיד מלאי, ליצור קשרים עם ספקים וחנויות ולעסוק בדברים רבים שעד אז לא ידעתי עליהם דבר".

להרצליך התברר, כמו לרבים אחרים, שבניית עסק היא מקצוע בפני עצמו. לא מספיק לדעת לתפור ולעצב, צריך גם להכיר את הסביבה העסקית ולדעת כיצד לעבוד איתה. "החוש העסקי שלי לא מאוד מפותח. בהתחלה לא ידעתי איך לעבוד מול ספקים, איך לעבוד מול לקוחות, מה כל אחד מצפה לקבל ממני ומה אני צריכה לצפות לקבל מהם. כל העיסוק בתמחור נכון, במשכורות ובניהול הכלכלי של העסק לא היה מוכר לי". את החלל הזה מילא החונך של רבקה, אהרון רגרמן, אשר ליווה אותה מטעם מט"י ש"י, המרכז לטיפוח יזמות באריאל. "החונך שלי הוא אדם מקסים, אשר מכיר את תחום האופנה והטקסטיל, ובעזרתו הצלחתי לצאת, גם בראש ובמחשבה וגם בפועל, אל מחוץ לגבולות תפוח. הוא זה שהדריך אותי בנבכי העולם הזה ולימד אותי דברים רבים שלא ידעתי, ובעזרתו ובעידודו אף הסכמתי לקחת הלוואות לצורך פיתוח העסק, למרות הרתיעה והפחד ממהלך שכזה".

 מהוראה למכירת פיצות

הרצליך איננה לבדה. מדי שנה מחליטים אלפי ישראלים לקחת את עצמם בידיים ולצאת לדרך הארוכה של הגשמת חלום. הם לא מתחרים בתשובה, בדנקנר או בלבייב, אלא מקימים עסק קטן, בעשר אצבעותיהם, עסק שמבטא את החלומות, השאיפות והיכולות האישיות שלהם.

מי שגר בישובי צפון מזרח בנימין, נתקל בוודאי בפיצריה החדשה שצצה לה בחצי השנה האחרונה במגרש הגדול שבכניסה לגבעת אסף. המקום, המוכר גם בכינוי 'צומת ה-T' ונמצא על אם הדרך הראשית, הפך בשנים האחרונות לתחנת עצירה לטרמפיסטים, וכעת הוא מהווה גם מוקד משיכה מסוג חדש. את הפיצרייה על הצומת, 'אתנחתא' שמה, הקים אהוביאל נזרי. אולם בניגוד לרבקה הרצליך, אהוביאל לא ראה פיצות בחלומו, לא בשנות התיכון ואף לא כאשר בגר והקים משפחה. "בשנים האחרונות עבדתי כמורה, מלמד בת"ת בסוסיא ומורה למוזיקה בכמה מקומות. נהניתי מהעבודה ואף הצלחתי בה, אולם הרצון להיות עצמאי בתוספת ההבנה ששתי משכורות של מורים אינן מספיקות על מנת לכלכל משפחה בכבוד, הביאו אותי לחפש דרך משלי אל עולם העסקים".

לנזרי היו חלומות גדולים, שאיפות מגוונות, ודרך ארוכה עד לפיצרייה שבה הוא עובד כיום. "בתחילה בדקתי את כל נושא האירועים, מתוך רצון לסלול בו דרך חדשה משלי. בדיקה של השטח גילתה לי שבעוד בציבור החילוני הקונספט של אירועים בטבע מצליח מאוד ומהווה נתח שוק משמעותי, בציבור הדתי לאומי הדבר כמעט לא קיים". אהוביאל קנה את העגלה המוכרת היום לכל באי הפיצרייה שלו, והחל לבחון קניית ציוד מתאים לצורך פתיחת העסק. אולם, שיחה כמעט מקרית עם חבר מגבעת אסף, שם גר בעבר במשך תקופה מסוימת, הביאה לשינוי בתוכניות ולהחלטה להציב את העגלה דווקא במקום שבו היא נמצאת היום. "עברתי תהליך ארוך של בדיקת השטח, בחינת חלופות, במהלכו גם לקחתי קורס של מט"י בירושלים בניהול והקמת עסקים. בסופו של התהליך הבנתי שאני חייב להתחיל בקטן, להתבסס, ורק אחר כך להמשיך ולפרוץ הלאה".

את העצמאות, הצורך לקבל החלטות לבד וללכת איתן, את הקשיים ואת אי הוודאות חווה אהוביאל דווקא כגורם מדרבן. "עצמאות היא עניין של אופי. הצורך להחליט בידיעה שאין בוס מעליי שמגבה אותי, הנכונות לקחת סיכונים כלכליים ולעמוד בהם וההתמודדות עם אי הוודאות, מתאימים למי שאני. גם כשהייתי שכיר השתדלתי להיות עצמאי עד כמה שיכולתי והמעבר הזה, עם כל הקשיים והמשברים שהוא מביא איתו לפעמים, דווקא נתן לי דחיפה גדולה קדימה".

מאחורי כל עצמאי עומדת משפחה, המתמודדת עם הורה ששעות עבודתו אינן שמונה עד חמש ושהעסק הוא חלק מחייו ובוער בעצמותיו. מיה בן עזרא בטיטו מעלי זהב, היא אמא לארבעה ושותפה בחברת סיון ס.מ. המשווקת שמן ארגן באמצעות חנות וירטואלית באינטרנט. היא מספרת כי דווקא הדרך היחודית בה בחרו היא ושותפתה לבנות את החברה, מאפשרת לה לשלב בין העסק למשפחה בצורה הטובה ביותר. את השותפה, סילבי אורן מנתיב הגדוד שבבקעה, הכירה מיה במקום עבודתה הקודם בו עבדה כשכירה. סילבי, אשר נחשפה באותה העת לשמן הארגן, הדליקה את מיה ברעיון, וזו רתמה למשימה את בעלה שמעון, אשר במסגרת עסקיו מרבה לעבוד במרוקו. שמן הארגן, אשר מוכר למעטים באופן יחסי, מופק מפירות עץ הארגן הגדל אך ורק בדרום-מערב מרוקו. מדובר בשמן בעל סגולות ייחודיות, אשר הכמות המופקת ממנו מדי שנה קטנה למדי, אולם הוא משמש ליצור מוצרים שונים ואף למאכל.

הפעלתו של העסק דרך רשת האינטרנט, מאפשרת למיה לתכנן את שעות העבודה כך שלא יפגעו בשעות המוקדשות לבית ולמשפחה, זאת בנוסף ליתרונות האחרים של הפעלת העסק בדרך זו. "העובדה שאין חנות או משרד, והעבודה נעשית מהמשרד הביתי הקטן שהקמתי לעצמי, מאפשרת לי לרכז את העבודה בשעות שהילדים בבית הספר, ולחדש אותה במידת הצורך בשעות הערב לאחר שהלכו לישון, לפעמים אל תוך שעות הלילה. באופן פרדוקסלי דווקא הגמישות שמעניקה דרך העבודה הזו מאפשרת לי קרבה רבה יותר לבית ולילדים מאשר בעבר".

 הסוד – פרגון של בני הזוג

הפעילות השיווקית דרך האינטרנט, שדה חדש ומלהיב אשר עתידו עוד לפניו, מעניקה למיה גם גמישות של מקום, ומאפשרת לה להמשיך ולתפעל את העסק באופן שוטף מכל מקום בעולם. צור חורי, יועץ להקמת מיזמי אינטרנט במט"י ש"י, אשר ליווה את מיה וסילבי, מציין כי לא כל עסק יכול לתפקד רק ברשת האינטרנט. "עסק המכוון לשוק הישראלי בלבד יתקשה מאוד להתבסס רק על הרשת. עסק כזה יצטרך להיות מאוד ממוקד או לחילופין להגיע לחשיפה רחבה מאוד. לעומת זאת, עסק המשווק גם החוצה, לארה"ב, לאירופה וכדו' יוכל להתבסס על שיווק אינטרנטי בלבד ולהצליח". צור מציין כי גם בעסק המבוסס כולו על הרשת וגם בעסק הפועל בו זמנית ברשת ובמיקום פיזי, חשובה מאוד ההשקעה ב"טראפיק" - תנועת הלקוחות באתר, באמצעות פרסום, קידום אתרים וכדומה. "החשיבות היא בהשגת טראפיק איכותי, כזה הממוקד בפלח השוק המיועד. אתר המוכר מוצר המיועד למבוגרים בני 30-50, לא יתעניין בגולשים בני 13".

השילוב בין הבית והמשפחה לבין העסק, מעסיק גם את רבקה הרצליך, אשר לא מפסיקה להלל את שיתוף הפעולה לו היא זוכה מצד בני המשפחה. "אני מאמינה שהילדים צריכים להיות איתי בבית כשהם קטנים ולא ויתרתי על זה גם כיום עם החנות. העובדה שהחנות היא למעשה חלק מהבית, למרות שיש לה כניסה נפרדת, מאפשרת לי להיות עם הילדים ובו בזמן להיות גם בחנות ולעסוק במה שצריך. הילדים הגדולים יותר מפרגנים מאוד, שמחים לעזור ככל יכולתם, וגם הקטנים יותר למדו כיצד לא להפריע ולאפשר לי להתפנות ללקוחות המגיעות לחנות. הילדים גדלו לתוך זה, והבנות הגדולות שלי כבר החלו להביע את דעתן על השמלות אותן אני מעצבת". לרבקה חשוב מאוד להדגיש גם את העזרה הרבה לה היא זוכה מצד בעלה, אשר סייע רבות בהקמת העסק ובהעמדתו על רגליו, "בעלי הוא המפרגן העיקרי והאדם שמאמין יותר מכל אחד אחר בעסק שהקמנו. השקענו ביחד סכומי כסף גדולים מכיסנו והוא עשה את זה בשמחה גדולה מתוך אמונה בי ובעסק".

גם לאהוביאל מפיצה "אתנחתא" יש רק מילים חמות לומר על שותפותה של אשתו בעסק, כמו גם נכונותה להמשיך ולעבוד כמורה ובכך להעניק לבית מידה של יציבות כלכלית בתוך אי הוודאות והטלטלות שמביאה עימה העצמאות. "אפשר לומר שבעצם אשתי היא זו שהקימה את העסק. היכולת של משפחה לעמוד בהקמה של דבר שכזה היא רק אם הולכים על זה ביחד. לי לפעמים יותר קל כי אני נמצא בתוך העשייה היומיומית, אולם היא צריכה לחוות את העסק מרחוק וזה קשה הרבה יותר. כשאני נאלץ לעיתים להישאר ולעבוד עד שעות מאוחרות ולחזור הביתה רק באחת בלילה, אשתי היא זו אשר נשארת בבית עם חמשת הילדים ומאפשרת לי להעמיד את העסק על הרגליים".

אם סיפוריהם של רבקה, אהוביאל ומיה עשו לכם חשק, ובקצות אצבעותיכם כבר מדגדג הרצון לפתוח עסק עצמאי ולצאת לדרך, חשוב שתשימו לב לכך שהעצמאות הזו איננה מתאימה לכל אחד. ד"ר חדווה בראונשטיין ברקוביץ', פסיכולוגית תעסוקתית בכירה, מציינת כי למרות השוני הרב בין סוגי העיסוקים, המחייבים כל אחד "סט" תכונות שונה, ניתן לאפיין כמה תכונות אשר יכולות לנבא הצלחה למי שמבקש לצאת לדרך עצמאית. בראונשטיין ברקוביץ', המכהנת בתפקיד ראש התכנית ללימודי תואר שני  בפסיכולוגיה תעסוקתית במכללה האקדמית תל אביב יפו, מציינת כי בניגוד לעסק גדול, בו ליכולת מנהיגות והשפעה יש תפקיד מרכזי, התכונה העיקרית הנדרשת ממי שמנסה לפתוח עסק קטן היא היכולת לעבוד ולתפקד בתנאי אי ודאות קשים ולעמוד במצבי סיכון ולחץ. "אם מישהו בא ושואל אותי האם הוא מתאים לצאת להרפתקה כלכלית שכזו, הייתי בודקת עד כמה הוא עצמאי בשיקול הדעת ובקבלת החלטות. אם יבוא אליי אדם שנוטה להתלבט זמן רב, שחש צורך באישור חיצוני מתמיד להחלטותיו, הייתי ממליצה לו לבחון פעם נוספת את השאלה האם לא עדיף לו לעבוד דווקא כשכיר".

מחפשת את הברק בעיניים

מטבע הדברים, בראונשטיין ברקוביץ' איננה נחרצת בדבריה, ומציינת כי הניבוי איננו מדע מדויק ויתכנו גם מצבים בהם על אף התכונות המכבידות תגיע ההצלחה הכלכלית. מי שמוכנה להיות נחרצת הרבה יותר היא גילה לוי, מנכ"לית מט"י ש"י ויזמת בנשמתה, אשר מלווה לאורך שנים מאות יזמים בפתיחת עסק חדש. לוי קובעת, כי התכונה הנחוצה ביותר לעצמאי היא היכולת לתפקד בתנאים של עמימות כלכלית ואי ודאות, "מי שלא מסוגל לכך אני בהחלט מסוגלת לומר לו, וכבר אמרתי את זה בעבר לאנשים: לך תעבוד כשכיר". לוי, אשר מיד עם תום כיתה י"ב פנתה לפתוח את העסק הראשון בבעלותה, מחפשת את האנשים עם הברק בעיניים, עם הרעיון המוצלח הטומן בחובו עסק מוצלח. "אנחנו לא מסייעים לאנשים שמבקשים להפוך לעצמאיים אך אינם יודעים מה הם רוצים לעשות. הסיסמה שלנו היא 'תגיד לנו מה, אנחנו נגיד לך איך'. הליווי שלנו מתחיל ביעוץ ראשוני, בבדיקה של התאמת הרעיון לשטח ושל היוזם לרעיון, וממשיך בליווי אישי לאורך כל שלבי ההקמה".

לוי מספרת, כי מרבית הבאים בשערי המט"י באים עם רעיון טוב שהם מסוגלים לבצע בצורה טובה, אולם עקב אכילס שלהם נמצא בתחום הניהול הכלכלי. "אנחנו מעניקים גם ליווי צמוד וגם הכשרה כללית דרך קורס בהקמת וניהול עסק עצמאי. באופן ספציפי אנחנו מסייעים ליזמים המתחילים בתחומים הבעייתיים ביותר עבורם. ניהול תזרים מזומנים, תמחור, העסקת עובדים וגיוס הון ראשוני לפעילות". לדברי לוי, למעלה ממחצית הבאים בשערי המט"י מצליחים לבסוף להעמיד עסק על רגליו, בכשרון רב, בחריצות, ובנכונות להשקיע את כל המרץ והיכולות. "כשאני רואה עסק שבסיוענו הופך לסיפור הצלחה, שאנשים חוצים את הקו הירוק בשביל להגיע במיוחד אליו, אני חשה את הסיפוק וההנאה".