טוב טומאת לידה

יונתן , כ"ח בניסן תשע"ה,

כרמים ושדות בעמק יזרעאל
כרמים ושדות בעמק יזרעאל
צילום: קובי פינקלר

גרעין פרי היוצא לבר אף מדופן חיצוניות פרי, אל לחלוחית אדמתו שגידלה וחיסרה אותו, ממנו יצמח פרי. בקצה, בערווה, ממשקנו עם החיסרון, החלל הפנוי. לכן דוקא דרכו אנחנו מולידים, יוצרים פרי חדש שנצרך לחלל פנוי לו. בכך אנו נעשים שותפים עם הקב''ה בתכלית מעשה בראשית, במילוי החלל הפנוי, בהארתו בתכלית ומשמעות.

ובכך נצרך אדם לעזוב את אביו ואימו ולדבוק באישתו, שכדי שיצא מהם בשר אחד, שיהפכו הם לשרשי טוב אור חסד בעצמם, עליהם להתנתק מערוות כיסופא דמקבל גרמי בחסד.

ומכאן סיבת טומאת יולדת, כטומאת מזה מי הנידה, שהבא בממשק עם החלל שלבר לו, נטמא ושובש במה משלמות טוהר מצב הוויתו, ונזקק לשיבת טיהור.

 

ואיש ואישה אדם הם. ובדבקותם הליכתם בדרך עץ החיים והשתלמותם. ונמצא שהחלל הפנוי ביניהם הוא, בהם, בתוכם, הוא. נמצא שהבנים משלימים תיקון נשמת אבות בעצם ממש. ומכאן סוד החלל הפנוי בתוך אור אין סוף, במרכזו.

דבר המתבקש, סובבים סביבו בבקשה, אך אליו עצמו לא יגיעו לעולם. אך עילוי אחר עילוי יעלו, מילוי אחר מילוי, ובאמת בזה טובה שלימה יותר. בזה לא רק נצח טוב עצם אלא גם נצח טוב מהלך נשמה.

 

נמצא שסיבת טומאת הלידה טובה גדולה היא. היא המקום הפנוי לנו. היא הבקשה למילווי תאווה, שנעשה אנו לו דירה בתחתונים. ועצם הטומאה משרש תאוותנו הוא, שאיפת מילוי החלל הפנוי שמתגלה בה ביותר. המרווח שמאפשר טומאת לידה וטיהור הוא מעשה מגן אברהם, שנותן מקום מוגן לנקודת אהבה, שלחטא מוכנה ואף מחוייבת היא במה במצב עמידתה בחלל הפנוי, ומשם תכלית טוב תיקונה.

לפני שהופרדו והאישה נעשתה כנגדו, לא היו מוכנים לשיתוף מהלך תיקון חלל. לא סביב החלל סבבו בבקשתם לתקנו, אלא הוא סבב סביבם בבקשתו, כנחש על עקב, בהסתתו אותם שידבקו בו, שיחטאו, ובכך יידרשו למילואו, תיקונו. אחר בריאתם באיחוד בתוך חלל נעשו מוכנים לחטא, ונראה שמצבם לא טוב הוא, שאינו מוכן לתיקון החטא המוכן לו. לכן לפני החטא הופרדו. במצב שבו הם נדרשים לפעול לבר כדי לדעת עצמם, בו הם מוכנים ללידה לבר, לתיקון חטא במשך דורות, בארך אף, במהלך דרך עץ החיים ולא באכילת פריו ברגע.

 

היפוך תאוות עץ הדעת, תאוות דעתם זה את זה, לעצב לידה והצמחה, למסירות אל מה שלבר להם, בזה נעשים כאלוקים מתוך דבקות בדרכיו, נעשים שותפים עימו במעשה בראשית ותכליתו, ומתהלכים לפניו.

ובכך תיקון לקיחת פרי, בנתינת פרי. בנתינה, בחינוך בנים למקורם למעלה, שבים לעמידה מול עץ הדעת וגבורת הימנעות למולו. בכך שבים להעשות בידיעתם יחד דפני כלי בקשה גיבורים, ובבקשתם יואר בהם אור עץ החיים, נשמת עץ הדעת, למען תשוב דעתם לאור באור פני מלך החיים.

ואהבת את ה' אלוקיך... ושיננתם לבניך... הולכת הבנים לאהבת ה' היא זו שבמרכז הפרשה. בו תכלית ציוויה, בקשתה.