קדושים: רבי אלעזר בן דורדיא

יונתן , ה' באייר תשע"ה,

נוף עירוני
נוף עירוני
יחצ

אלעזר בן דורדיא. בן השמרים וההשקפה הילדותית שאינה רואה אלא העצם ולא משמעותו. (ועיין מאמר "דעת אלוקים") ביקש למלאת צמאון דרישת נשמתו במציאת עזר כנגדו. אך בהשקפת העצם, ביקש עצמה דידה, ועצם בקשתו לא מצא בה. כאדם הראשון ביקש למצא בקשתו בכל העצמים האפשריים בעולם ולא מצא.

כשבעצם אחרון היא עצמה, שתקוותו האחרונה בה, גילתה עוצם מיאוס ופירוד, ואף אמרה שלנצח אבדה תקוותו, אז החל להבין. פרש וביקש שיעוררו רחמים, שיגלו אור בקשתו, מעצומי עצמי עצם עולם, ומשראה שלא מהם תצמח הישועה, תתגלה הבקשה, הבין שאין הדבר תלוי אלא בו. לא בנקודת מצב עצמה בקשתו, אלא בנקודתו שלו. בדבקותו מנקודתו לנקודתה שכנגדו, במהלך קו יושר, בדרך ארץ ילך בדרך עץ החיים. בניהם תתגלה בקשתו. השראת שכינה היא בקשתו. מאל עזרו. הוא באהבתו כשושבין בנאה והביאה לו, שטוב יהיה לו.

הניח ראשו בין ברכיו וגעה בבכיה. כנגד גילוי מיאוס ופירוד בשמרי מטה גילה משמעותם, יינם, בדבקות למעלה. השיב עצמו בעידונו כתולע בין ברכיו (ע"פ רש"י לעניין דוד המלך) כ''כ למצב נקודה. השיב נקודה לנקודה, עד שיצאה נפשו בעילויו מעוצם גילוי ייחודו. בכך גידל וריבה בעולם כ''כ אור בקשתו, שאיפת נשמתו, שמו, שאל עזר, ממנו אור עזרו. בניהם תשרה שכינתו. ריבה שמו ולכן רבי אלעזר שמו.

ועל זאת בכה רבי, ששמו על עצם הריבוי הוא, על עצם גילוי נשמה בכל, שלכך כתב המשנה לכל. בכה משום שהכיר כ''כ ודבק ביופי גילוי בכיו של רבי אלעזר. הוא ידע ערך יתרון ריבוי אור בעלי תשובה המתגלה בשעה אחת מתוך החושך. "ואמר רבי: לא דיין לבעלי תשובה שמקבלין אותן, אלא שקורין אותן רבי." ובכך רבי אלעזר בן דורדיא מזומן לחיי העולם הבא, אף הדורדיא, מקור חטאו מראשית, שממנו דייקא נתרבה האור, ונתגלה שאף עצם עוצם החושך לאור מוכן הוא.

האל הגדול, שהוא מלך עוזר ומושיע ומגן, שמגן על עצם נקודת אהבת אברהם, ומעריך אף, ומצפה, מתי יבא ויבקש אור פניו. המקום המוגן שהוא נותן לנו הוא כלי בקשה מאיתנו, שנבקש אנו. שנרבה שמנו, שניתהווה, בבקשת אור פני ריבונו של עולם, המהווה, מאיר ההוה.

האישה משלימה האדם בחסרונו, שאין הוא אחד שלם בתחתונים. לעמל הולדה והצמחה הם נדרשים, לבחירה וגילוי היחוד בעמל דרך ארץ. ובעזרה עושים הם עצמם דפני כלי בקשה לאורו יתברך. האישה משלימה גילוי התכלית, ה''א דאיש, פשיטת כף (עיין "ריש מילין") בבקשה להיווי והישתלמות  אף בעצמו ובשרו. ובבקשה אף נתינה למעלה. ה''א לו יתברך בקשה הוות, לנחת רוח לפני כסא כבודו.

בכך תיקון לקיחת פרי, בנתינת פרי. בנתינה, בחינוך בנים למקורם למעלה, שבים לעמידה מול עץ הדעת וגבורת הימנעות למולו. בכך שבים להעשות בידיעתם יחד דפני כלי בקשה גיבורים, ובבקשתם יואר בהם אור עץ החיים, נשמת עץ הדעת, למען תשוב דעתם לאור באור פני מלך החיים.