עד שירצה את חברו - לא נשכח ולא נסלח

משה למפרט, ט' בתשרי תשס"ז,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
 
בתקופה הזו של השנה נהוג להתנצל ולבקש סליחה על חטאים שחטאנו בין אדם לחברו, ובמיוחד בין כסה לעשור. בין החטאים הנפוצים - לשון הרע, הוצאת שם רע, רכילות וכיוצא באלה.
גם אני התנצלתי בפני מי שיכולתי באופן אישי, כפי המנהג, ובכל זאת, יש מי שאני לא רואה צורך וסיבה לבקש ממנו סליחה.
 
 
עבירות שבין אדם למקום, יום הכיפורים מכפר; שבינו לבין חברו - אין יום הכיפורים מכפר, עד שירצה את חברו.
(יומא א')
 
מי שגירש יהודים מביתם לפני שנה וקצת, מי שחמס את פרנסתם וגזל מהם את ביתם ואת רכושם. מי שתכנן את זה במשרד הממוזג ומי שגירש אותם בפועל ובשטח
מטוראי, תת אלוף הרב ועד רב אלוף, מהשוטר הפשוט שזרק אותי לכלא ועד רב ניצב
המגרש ה"עדין" וחבר מרעיו, המ"מ והסמל מהטירונות, הטייסים ואנשי חיל הים, מפקדי ערי האוהלים ועד למנקה הרצפה באוהלי חדרי  האוכל והשרותים, מיונתן בשיא ועד לאחרון הפקידים במינהלת שלו,
 
 
לכל אלו שהיו שותפים לפשע
לא נשכח - ולא נסלח
 
עד שיתנצלו בפני קורבנות הפוגרום שלהם ויפצו אותם על (אם בכלל אפשר) על מה שעוללו.