בינוניים החוצה! (ובדרכי נועם)

משה למפרט, י"ג בחשון תשס"ז,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

בעיתון "בשבע" של השבת האחרונה התפרסמה כתבה על מה שמכונה "הישיבות התיכוניות-תורניות", וכך נכתב בפתיח:

"בישיבות התיכוניות מהזרם התורני, רשימת התלמידים לשנה הבאה נסגרת כבר בסביבות חנוכה, ולבעלי ממוצע פחות מ-9 אין כמעט תקווה להתקבל תכנית לימודים עם מקסימום קודש ומינימום חול ורמת לימודים גבוהה."

אילו אני הייתי כותב את המשפט הזה הייתי מתקן אחת הפיסקאות: "ולבעלי ממוצע פחות מ-9 או כאלו שהוריהם אינם (...) אין כמעט תקווה להתקבל".

השיטה שלהם, (כפי שהכתבה לא מנסה להסתיר) היא פשוטה: מסננים את כל בעלי הציונים הגב
הללו, שגובים מתלמידיהם שכר לימוד של מאות שקלים (יסודי) ולמעלה מאלף שקלים (תיכון) הפעילו את קשריהם בעיריה על מנת לסגור את התיכון שבו למדתי, בידיעה שרוב ההורים פשוט אינם יכולים לארגן מאבק
והים, המצטיינים (וגם את הללו שאבא שלהם הוא ... ואמא שלהם היא ...., מ.ל.). פעם סיפר מורה, בשיעור שגם במקרה השתתפתי בו, כי בישיבה תיכונית בסביבה העלה המנהל ציונים לעשרות תלמידים, רק לאור העובדה שהוריהם היו (...). אותו מורה, שגר באחד מיישובי מערב השומרון, הוסיף ואמר כי הם לא המציאו את השיטה, וכי היא נפוצה גם במקומות נוספים.

את שנות התיכון שלי ביליתי ברובם בתיכון דתי בפתח תקווה. בתיכון הנ"ל למדו שני סוגים של תלמידים:
1. כאלו שלא התאימה להם ישיבה תיכונית (או שחיפשו ישיבה קלילה יותר, מה שלא היה בנמצא בסביבה), אני למשל.
2. כאלו שלהוריהם לא היה די כסף לשלם את שכר הלימוד השערוריתי במקומות הללו (שכר הלימוד בתיכון היה 800 שקל לשנה).

זה לא שהייתי תלמיד חרוץ מי יודע מה. כל מי שהיה סביבי אז ידע היטב כי נוכחותי שם הייתה בעיקר מכח החוק וההורים, בשילוב הרצון להוציא תעודת בגרות סבירה בשמינית.
ואכן - כך היה. בסיוע צוות המורים והמנהלים (הרב שמואל קנר בכיתה י-י"א ויצחק ימיני בכיתה י"ב) גם תלמיד כמוני, הוציא בסופו של דבר בגרות. כך הציל התיכון הנ"ל, תלמידים רבים מרדת שחת (לתיכון החילוני הסמוך) או מרדת לכביש.

אז מה רע? (או, על המחנכים הדגולים מנועם, למרחב, צביה ואחרים)

בעירנו הנחמדה ישנם מוסדות דתיים, אליטיסטיים, מהסוג שתואר בכתבה. כאלו שמתחרים על לב ההורים בעוד סדר ובעוד דף גמרא. אחד מהם, "נועם", חמד את המבנה היפה והמושקע שבו שכן התיכון הנ"ל. הללו, שגובים מתלמידיהם שכר לימוד של מאות שקלים (יסודי) ולמעלה מאלף שקלים (תיכון) הפעילו את קשריהם בעיריה על מנת לסגור את התיכון שבו למדתי, בידיעה שרוב ההורים פשוט אינם יכולים לארגן מאבק.

אמא שלי הייתה ממובילות המאבק שסייע לבית הספר לשרוד שנים נוספות על מנת שתלמידיו הנוכחיים יסיימו שמינית.


בצילום: שאול יהלומי ואיסי ירד מנועם הייסודי עטים על הפגר בעוד תלמידיו נמצאים בו.

הללו, כמובן, ניסו למנוע את אפשרות צילומם. על התלמידים שנגזלו ושנזרקו לכלבים הם לא חשבו, רק על העשירים והצדיקים שלומדים בבית הספר שלהם.

 

בפעם הבאה אם ירצה השם:
למה הגעתי לשם? (עלילותיה של ישיבת כפר גנים ז"ל)
מי היו חבריי לכיתה? (בעיקר כאלו שלהוריהם לא היה כסף לשלם)
ו- למי מתחשק לי להצביע בבחירות הבאות לעיריה? (רמז: מי שביום יום נחשבים כשונאי דתיים)

אתם מוזמנים להגיב. אני משער שאני לא היחיד שאכל קש ומרורים ממערכת החינוך הנפלאה שלנו.