לא מנהיג, דרך

נתנאל קראוס, כ"ב בחשון תשע"ז,

פעם, בראיון באחד מעלוני השבת, כמדומני היה זה "קרוב אליך", שאלו את הרב שטיינזלץ למי הוא מצביע. זה היה בימי תקופת בחירות כמובן, אחת מאלו. כאשר הרוב הגדול משתוקק לדעותיהם של מביני דבר. הרב שטיינזלץ בשפתו שלו אמר כי הוא לא מצביע לדמות אלא לדרך. זו צורת תגובה מעניינת. נכון שיש להיזהר מג'ורנליסטים המתאווים לכמת הסברים מפורטים לכדי סקופים נחרצים, אך יכל הרב להסתייג ולומר כי במקרה ספציפי זה ובהשוואה למתמודדים הרי ש.. כך וכך, והוא באופן אישי חושב שכדאי להצביע לנציגים אלו ואלו. המילה דרך היא ברורה דיה ומסוגלת להאיר על מי שנמצא בספקטרום בחריגות כאלו ואחרות.


שלט מסמן דרך, אך אינו הדרך. ואותו העמוד, יכול לכוון לדרכים שונות. 

האמת היא שזו הטעיה גדולה לדבר על דמויות. על פיגורה המרמזת בשם ותמונה על מכלול שלם, על תפיסה. בעצם אף אחד לא מצביע ל"דמות", אף לא אחד הולך בעצימת עין ומובל באופן פסיבי לחלוטין. ישנו אמון, מתן הצ'אנס, הקרדיט ואורך רוח הנדרש בהכרעות הנינקטות במציאות מורכבת. אך, אם מחר דמות ב' תחליט שהיא בעצם משנה כיוון הרי שאף אחד לא יעמוד לימינה רק כי קוראים לה בשם זה. אף אחד לא מצביע לדמות כי היא היא. אנו מצביעים לדמות בשל הדרך בה היא הולכת, ביחס לדמויות אחרות ודרכיהן.

דמויות באות והולכות. עם יתרונות וחסרונות. אך הדרך היא אותה הדרך, עם התאמות קלות, על פי הצורך. אפשר להתגעגע, לספוק אל מול הקיים, אפשר. חכמים לא ממהרים להכריז על משיחים ודדליינים. היו שעשו זאת, לא בטוח שהם טעו גם אם לא צדקו. ברבות הימים האדם לומד כי חלקו בהכרעה היא אקטיבית, הוא זה שצריך להחליט, הוא זה שצריך לעשות. קל להיתדבק בדמות, קל לומר הן-הן-הן. ברם, האכזבה מן דמות כזו או אחרת לעולם תהה מישנית למימושה של המהות - הדרך.