נתנאל קראוס
אי מייל: nat.kraus@gmail.com אתר הבית -------------------------------------- דף ראשי השליחות בסן פרנסיסקו: 01. מה העבודה הזאת לכם 02. אוי מינחה, צענטער! 03. שיעור תפילה 2-4 C 04. חיזוקים לא צפויים 05. חיי קהילה וגסיסתה, ההבדל 06. חויה שלא מן השורה - שניצל 07. שליחות?! 08. "המופע של טרומן" 09. לא טוב היות האדם לבדו 10. ביקורת בונה, ביקורת הורסת 11. שיגועים 12. סרט נע 13. גמרא מתמטית 14. גלות 15. התנצלות 16. הטובים לטייח 17. שמיניסט יקר 18. אנשים 19. ארוחת יום השואה 20. יום עצמאות בסן פרנסיסקו 21. האגואיסט החכם (חידוש) 22. משיכיר בין תכלת ללבן 23. מוֹרֵה 24. פנקוב 25. הצגת יחיד 26. THE END 27. הצוות 28. ישראלים יורדים השליחות בדרום אפריקה: 01. תחנה הבאה יוהנסבורג 02. כלוב זהב 03. אם קובי אוז היה יודע 04. איזה כיף להיות יהודי? 05. משיח, אממ... הלו משיח? 06. מה שעושים בשביל להגיע 07. בכל דרכך דעהו 08. תגיד גבינה 09....
הקדמה זו נכתבה אך ורק למען בחור אחד, לא השחקן הראשי, אולי המישני, אולי... 
"אילוף הסוררת" בלשון הקודש, "טיימינג אוף דה שרו" בעלז, שייקספיר. יום שלישי, שבע ומחצה, הצגת הבכורה מתוך שלושה.
מיסטר פוֹרִיֵה, דמות כשלעצמו, בעל ותק של כעשרים שנה בבית הספר, מלמד אנגלית (או אולי ספרות אנגלית). בן אדם יצירתי, מוערך עד מאוד ע"י התלמידים. מעולם לא דיברנו באופן אישי, "היי מיסטר פוריה", לא יותר. המחווה האישית היחידה השנה היית בסוף ההצגה כאשר פניתי אליו ב-"גרייט ג'וב מיסטר פוריה". אפילו לא יזמתי את לחיצת היד, היה זה הוא.
מלבד האנגלית מיסטר פוריה מעביר פעמיים בשבוע דרמה.
נשמע מצחיק... הא? אמריקאי למדי, לא... כן?
המיסטר הזה לוקח את העבודה/פרוייקט ברצינות אין קץ, החל באילתורים ותרגולים מוזרים על מנת להשתחרר מפחד במה או בושה (לדעתי) וכלה במחזה שייקספירי.
כך יוצא שבמשך השנה מכינים חברי הדרמה, כאשר מיסטר פוריה משגיח מדוכן המנצחים, מחזה. תחפושות ושינון שורות, תפאורה וציור קיר ענק, תפקידים ראשיים, משניים ושוליים. תאורנים, מארגני אחורי הקלעים, מוזיקה ומה לא...
19:32 האולם הוחשך. הצגת הבכורה החלה, תועלה שוב מחר ומחרתיים.
שלוש שעות ביליתי מול הבמה, צופה.
שייקספיר, סיפר לי טרייסי רואה החשבון, בשיחה מזדמנת, המציא מילים אשר אומצו ללקסיקון האנגלי. בקושי הבנתי שיחות שלמות, נו... שיחות ניחא, משפטים בקושי עיכלתי. הסיפור הכללי הובן מהמשחק.
לא הלאה אותכם בהנאה הטמונה בצפיה בתלמידים המשחקים, ההורים המתרגשים, האירגון היעיל ותחושת המקצועיות - הקדמה זו נכתבה אך ורק למען בחור אחד, לא השחקן הראשי, אולי המישני, אולי...
סצינה קצרצרה של שניות בודדות. קצרה אך מספיק חזקה בשביל לגרום לי להוציא את הפנקס מהכיס ולהקליק על העט בקטע הכי ער במחזה השייקספירי היבש. רגע שיתורגם למילים, מתועד, אחד מאותם שלא ארצה לשכוח, לחבק ולשמור.
כשמונה חבר'ה על הבמה. נעים, מדברים, מחווים ומביעים.
דבורקין, שמו, ובעודו משחק עשה תנועה מהירה, כיפתו קיפצה מעל ראשו ובידיים זריזות, עוד לפני שתצנח ארצה, הבחור תפסה בידו.
רגע שיתורגם למילים, מתועד, אחד מאותם שלא ארצה לשכוח, לחבק ולשמור.
אף אחד לא ציפה ליותר מידי, גם אני. אכן... פדיחה, כיפה מתעופפת תוך כדי משחק, ועדיין אין זהו המאורע. 'נו לא נורא, פשוט יחזיר את הכיפה לראשו', אופס מתחשב עובר בראש, לא יותר.
היפה הוא שלא כך היה הדבר. הוא לא הסתפק במיקום הכיפה חזרה על ראשו אלא תפסה בידיו, נישקה והחזירה לראשו. עם כל הכבוד לשייקספיר... ויש כבוד, המתן קטנה.
לא תפס את הכיפה והחזירה לראשו אלא תפס את הכיפה, נישקה והחזירה לראשו.