תורה שאין עמה מלאכה

משה למפרט, י"ח בתמוז תשס"ז,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
לפני כמה שבועות הייתי בארוסין של קרובי משפחה חרדיים מעיירה בדרום. במקרה (רק מה'...) באותו יום נסעתי בפקודה לאיזה חור ליד נחל אכזב כלשהו.
רצה הקדוש ברוך הוא, ובמקום היו אוטובוסים ישירים לירושלים. החלטתי לנצל את זה ע"מ להגיע לארוסין הנ"ל. הגעתי לשם, פגשתי את משפחתי וכך ישבתי שם, אי של ירוק-חאקי בים של שחור ולבן.
אחד מקרובי המשפחה מהצד השני התחיל להתעניין בנוכחים.
- אתה? 
- אח שלו
- ואתה?
- גם אח שלו
- ואתה? (שאל את לובש-החאקי כשזיעה קרה ניגרת על פניו)
- תירגע. קרוב משפחה מדרגה אחרת.
- אהה. הבנתי (נושם לרווחה ומנגב את הזיעה).

רק זה חסר לי, עוד הייתי יכול להרוס את השידוך.


"תורה שאין עמה מלאכה – סופה בטלה וגוררת עוון" (אבות ב')

אני לא יודע ממה הולך להתפרנס הזוג הצעיר. באמת שאין לי מושג. הבעל לומד ואשתו קצת עובדת.
ברגע שפרזיטים מהסוג הנ"ל מתיישבים על קופות הצדקה, נוצר מצב לפיו צעירים ובריאים (ובעיקר בנים של) יכולים לא לעבוד ולחיות מהצדקה, ומי שבאמת זקוק – לא מקבל בכלל
תוך 4 שנים יהיו כבר שניים-שלושה ילדים שידרשו את שלהם והאישה גם צריכה לטפל בילדים האלה מתישהו.
 
אביו של החתן אברך, אינו עובד לחלוטין ולחתן דנן יש עוד 10 אחים ואחיות שחיים בעוני מחפיר ולובשים בגדים יד עשירית. כל עוד החיים הם שגרתיים אפשר להסתדר בצורה לא רעה עם הדודה העשירה (וה"מזרוחניקית") מהעיר וארגון הצדקה הקרוב שמחלק חבילות מזון פה ושם.
הצרות מתחילות כשיש משהו חריג – שמחה, או אסון ל"ע. החל מה"סידור מלא" לזוג הצעיר (דירה וכו') שעולה הון ומביא לא מעט אבות להתקפי לב, או מחלה קשה (וידוע שיש קשר בין מחלות ללחץ נפשי) וכיוצ"ב. משפחה שגם קודם חיה מהצדקה, מתמוטטת סופית ושוקעת בחובות עתק.

מדי פעם מתגלגלים לידיי פרסומים מעמותות חרדיות כאלו ואחרות. "יהודים רחמנים בני רחמנים, בלה בלה בלה הכנסת כלה", תוך שהם מוסיפים ומתארים את צדיקותו של החתן (או למפרע, של אביו האברך החשוב) ובלה בלה בלה. אינני מזלזל ולו לרגע בחשיבות המצווה, אולם יש סדרי עדיפויות.
זוג צעיר שמוכן לגור בקראוון על גבעה בשומרון, ומוכן להסתפק בבגדים יד שניה ועשירית, ועושה את מה שהוא יכול – מצווה גדולה לסייע לו להתחיל את חייו. משפחה שהאבא חלה במחלה קשה ל"ע ובשל כך איבד את מקום עבודתו – מצווה חשובה לעזור להם לצאת מזה.

אבל ברגע שפרזיטים מהסוג הנ"ל מתיישבים על קופות הצדקה, נוצר מצב לפיו צעירים ובריאים (ובעיקר בנים של) יכולים לא לעבוד ולחיות מהצדקה, ומי שבאמת זקוק – לא מקבל בכלל או מקבל הרבה פחות. 
תוסיפו לזה גם את העובדה שחלק גדול מאותן עמותות חרדיות, יאספו תרומות אצלנו אבל יסרבו לעזור למשפחות בעלות מאפיינים דומים רק בעלות כיפה סרוגה או שהאבא עובד רחמנא לצלן.


גם בצדקה יש עדיפויות.