אינטרנט רימון - נסיון אמיתי ראשון

משה למפרט, כ"ב באלול תשס"ז,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
הכוונה, כמובן, לבעיית האתרים הלא מתאימים באינטרנט שנידונה מעל כל במה אפשרית בציבור שלנו, כולל בבלוגי הקטן והצנוע.
אני מקווה שלא הפחדתי יותר מדי את המשתמש הלא מקצועי בערימות המושגים הטכניים ואני מקווה שתרמתי תרומה צנועה לדיון (החשוב) בנושא.

אין ספק שהבעיה עצמה לא פשוטה. לא שהאינטרנט המציא אותה, אלא שהוא היווה פיתרון נוח ונגיש למי שכבר חיפש את הזבל המתועב. אמר לי בעבר מנהל בי"ס תיכון כי אין לו ספק שתלמידיו נכנסים לזבל ואין לו מה לעשות נגד זה, אבל שלא יהיה "על מצפוני", ובחר בפיתרון של מורשת, פיתרון שחייב את המורים לבטל את החסימה לפני כל שיעור אנגלית ע"מ שבכלל ניתן יהיה לעבוד.


כבר שנים אני עוקב אחרי פיתרונות הסינון השונים ונתקלתי בהם על כל סוגיהם:
פתרונות ברמת הרשת המקומית - שרתי פרוקסי שמוגדרים אד-הוק על ידי מנהלי מערכת נמרצים (מכון לב כמשל, וגם בבית שלי מופעל אחד כזה משיקולי פרסומות), כלי סינון המובנים בנתבים (Cisco, C
כל מי שקצת מבין במחשבים בחברה הדתית נשאל לא אחת איך עוקפים את מנגנון החסימה המעצבן הזה, שחוסם הרבה דברים חשובים ובלתי מזיקים
heckPoint, Fortinet - נפוץ במקומות עבודה) או שרתי סינון (SurfControl למשל) ואחרים. העובדה שאתרי תועבה הגיעו לרוב עם רוגלות ושאר תוכנות זבל שמספקות אחר כך עבודה לתמיכה הטכנית עודדה חסימת האתרים הללו.
 
בשוק הפרטי והבלתי מקצועי היו בעיקר תוכנות סינון שונות שרצות על המחשב המקומי, כמו זו של בב"ל - של חברת iCognito או של NV מבית PureSight, ואחרים. יש אפילו אחד שמגיע עם מערכת ההפעלה Windows Vista ואחר כתוסף לדפדפן האלטרנטיבי Firefox. היה גם מי שחסם אתרים פה ושם ע"י שימוש בקובץ hosts של מערכת ההפעלה.

פתרונות אחרים מומשו ברמת ה-ISP (ספק האינטרנט) על בסיס רשימה שחורה או לבנה. מורשת הוא אחד כזה אבל לא היחיד.
 
הרשימה השחורה לא הייתה מי יודע מה יעילה, והרשימה הלבנה השאירה אינטרנט-צעצוע חסר תועלת, משהו כמו מה שנפוץ ב"דמוקרטיה" בסין ובמדינות המפרץ או באיראן.

כל מי שקצת מבין במחשבים בחברה הדתית נשאל לא אחת איך עוקפים את מנגנון החסימה המעצבן הזה, שחוסם הרבה דברים חשובים ובלתי מזיקים. החל באתר (דאז) של תנועת הנוער עזרא (שרק מעבר לשרת אחר איפשר פתיחה שלו ע"י מורשת), המשך בשרתי מייל קצת פחות מוכרים (מורשת סירבו לפתוח אותם) ובעיקר ICQ ו-MSN Messenger שהן כלי עבודה מחייב בכל משרד מודרני.

פתרונות העקיפה עבור כל שרותי הסינון (במורשת חלקם לא באמת עבדו) היו מקוריים וכללו בעיקר שימוש בשרתי פרוקסי חיצוניים שמחביאים את הכתובת משירות החסימה בעזרת BASE64 (שמסתיר את הכתובת האמיתית משירות הסינון), או שימוש בפורט 443 המשמש ל-SSL. חיפוש קצר בגוגל יעלה אלפים כאלה.
 
נסיון ראשון לשירות מלא
 
על אינטרנט רימון שמעתי לפני מספר חודשים מחבר, שהיה חלק מהצוות שהריץ את הסיפור הזה. היה נשמע לי מעניין ובדקתי קצת יותר לעומק את הפיתרון שלהם. יש לציין שלא התחברתי אליו ממש אלא נעזרתי באחרים שהתחברו.
 
רבותיי, אני מסיר להם את הכובע. סוף סוף נסיון לתת מענה אמיתי להרבה מאוד גולשים שלא מוכנים לוותר על מה שהרשת מוכנה להציע ומפחדים. מדובר בעצם בספק אינטרנט מלא (כולל טווח כתובות IP משל עצמו)

הפיתרון שלהם מציע אפשרות להתחבר לשרתי FTP למשל, שיתוף קבצים (צולע במיוחד),ושרותים שונים שמשתמש מקצועי יותר נזקק להם. הם מציעים גם IP קבוע בתוספת של 40 ש"ח לחודש.

מבחר החבילות שלהם מאפשר החל מגלישה חופשית לחלוטין למעט תועבה ועד לאתרים תורניים בלבד, כל אחד ומה שמתאים לו.
 
אמנם הפיתרון הזה רחוק מלהיות מושלם. הוא אינו מתאים למשתמש המקצועי במיוחד ומהירויות ההורדה שם קצת צולעות, אבל הוא פיתרון מצויין עבור מוסדות חינוך ומשתמשי אינטרנט לא מקצועיים.

הייתי שוקל את הפיתרון הזה עבור מוסדות חינוך ומקומות בהן הרשת אינה משמשת ככלי עבודה או אין צורך בשרותים מעבר לשירות הגלישה הבסיסית פלוס מינוס.
 
מרגיז: התמיכה הטכנית אינה במספר חינם. חבל שדבר שנכנס כנורמה אצל לא מעט ספקי האינטרנט ישראליים עוד לא תפס אצלם.
 
אבל תמיד אפשר להתחבר דרך WiFi לשכן או אינטרנט קפה. אז נגד מי שמחפש את הזבל זה לא באמת יעזור.
 


טוען....