קיר עתיק.

משה למפרט, ג' בתשרי תשס"ו,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

אני מניח כי הקטע הבא יעלה לי ביוקר מכל מיני כיוונים ואנשים, אולם אחרי לילה של סליחות ודיבור "לקיר" נראה לי שהוא במקום.

בשעה שהודעה זו נכתבת (2:36 בלילה) אני באוטובוס לאחר סליחות מול הכותל המערבי, או בשמו המדוייק יותר - שריד בית מקדשנו (ואגב - לא השריד היחיד. מה עם הכותל הקטן או הכותל הדרומי ?). אותו כותל שנכתבו עליו סיפורים ומדרשים, על העניים שבנו ועל המלאך שבירך אותו שלא יחרב לעולם.

תקוותם של יהודים במשך השנים בגלות היתה בית המקדש (שיבנה במהרה בימנו אמן), אולם משום מה מתישהו היא התחלפה בקיר המערבי של בית המקדש. כך למשל כשנפלה העיר העתיקה בתש"ח, הדבר שעליו ביכו הוא אבדן הגישה לכותל. כשבשנת תשכ"ז זכינו לחזור לעיר העתיקה תחת שלטון ± יהודי, הדבר הראשון שעליו חשבו ואליו רצו היה הכותל. כמה ימים אחר כך מסר משה דיין את מפתחות הר הבית לוואקף - ההקדש המוסלמי. ברגע של טמטום הכירה מדינת ישראל הרשמית בזכותו של האוייב על הר הבית.

תחת הכסת"ח הנהדר של האיסור ההלכתי לעלות להר, משך השנים נשמר אותו טאבו מזעזע שעל פיו במקום המקדש מהלכים שועלים ומרצחים, והיאהוד מסתפק בקיר חיצוני של חצר בית המקדש.

וכאן הצרה הצרורה: זה שהשלטון לא ממש דתי ויהודי את זה ידענו, אבל מה עם הציבור הדתי והחרדי שמשך כל השנים הללו שותק (למעט "תמהונים" יקרים) ? איני רוצה להיכנס לסיפור העליה להר הבית והדעות המרובות בנושא, אולם לא ניתן לפחות לסגור את הר הבית למוסלמים ?

לי אין תשובה. לקראת יום כיפור והתפילות האין סופיות לבניין בית המקדש נראה לי שכדאי שלעם ישראל תהיה אחת.