מחשב נייד זה אסון ארגונומי. אגד עוד יותר

משה למפרט, כ"ב בחשון תשס"ח,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

ביום שלישי האחרון נסעתי מהבסיס לעיר הקודש ירושלים. בשעה 2:26 יצאתי מבעד לש.ג. של הבסיס, בהליכה מהירה לצומת למעלה, שם עליתי על האוטובוס בשעה 2:37. חציתי את צומת בית ליד לצד השני שלה ולשם הגיע קו 947 בשעה 3:04.

אז למה אני מספר לכם את כל זה?
ביקשתי לישון בשלווה, אבל אז הגיע טלפון שביקש ממני להעלות משהו, וכך מצאתי את עצמי באוטובוס חדש יחסית (Barak on OC500 למכורים והמבינים), ועם מחשב נייד על המושב לידי לאור המרחק הצר שבין הכיסאות. שובר את הגב בנסיון נואש לעשות משהו. כך עבדתי עוד כ-3/4 שעה בעזרת מודם סלולארי נסבל .

הצרות התחילו באזור התעשייה האווירית. המושבים בסביבתי התחילו להתמלא עד שבנתב"ג אחד הנוסעים ביקש ממני מקום לשבת. עשיתי קצת סדר בציוד סביבי, העמסתי את התיק על הברכיים ואת המחשב עליו, והמשכתי לעבוד בצורה הבלתי נסבלת הזו.
יד שמאל התחילה לכאוב כאבי תופת בגלל הזווית שבה הייתה, ורוב הזמן נאצלתי למצוא לה זווית שתוכל קצת לנוח.

כשירדתי במרכזית ירושלים, יד ימין ויד שמאל, שתיהן היו במצב כאב מתקדם. עד היום (מוצ"ש) זה עדיין כואב ומציק.
בראשון אני אקבע תור אצל הרופא במרפאה המרחבית. מה אגיד לו? שדפקתי את הידיים בנסיעה ?