מסיחי הדעת ותרבות ה... כלום !

משה למפרט, כ"ט בכסלו תשס"ח,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
אתם מכירים את אלו שמשך שבוע שלם עושים... כלום? ובכן, הם מגיעים ביום ראשון, מניחים את התיק בחדר והולכים למשרד. במהלך ימי השבוע הם יקומו בבוקר למסדר, יחזרו לישון, ומאוחר יותר יגיעו למשרד כי המפקד הגיע.
בהמשך הם ישבו על הספסלים בחוץ, ויעשו אחד או יותר מהדברים הבאים:
* עישון (גורם לי אישית להקיא את הנשמה ולהתקפי חנק חמורים)
* עיתונים (דווקא שימושי כשצריך לחתוך משהו עם סכין יפנית, לא ראוי לקריאה)
* פתירת תשבצים (לפחות משהו עם מחשבה)
* הימרחות על כל דבר שזזה
ועוד שטויות מעין אלה. נכון, לא כולם הם כאלה, אבל יותר מדי הם כן.
 
לפני כמה חודשים נשאל באחד הפורומים כאן, מה אפשר לעשות כאשר במד"א כאשר התנאים החברתיים הם לא לרוחי. במקרה הרלוונטי - בגלל שזה מעורב עם חבר'ה חילוניים וכו'.
את התשובה שעניתי אני חושב שראוי לפתוח ולכתוב גם כאן.
 

לא חייבים להיות במקום וגם להשתלב בו חברתית. הקב"ה ברא עולם שלם של מסיחי דעת שמאפשרים לנו להיות פיזית כאן אבל להיות בפועל במקום אחר.
 
זה יכול להיות פלאפון עם אינטרנט (לא יקר, ויש תכנים מצויינים מחוץ לרשת הפנימית הרדודה של אורנג'/סלקום),
זה יכול להיות מחשב נייד, החל מהקלדה וסיכום של שיעורים, עיצוב גרפי, פיתוח, לימוד (הורדת חומר מהרשת וקריאה במנותק), מוסיקה ועוד (אני מתעלם במכוון ממשחקים וסרטים, שימשכו את החבר'ה מסביב ולא ימלאו את המטרה של ניתוק).
זה יכול להיות נגן MP3 עם מאות שעות של שיעורים, תוכניות או מוסיקה טובה (כל אחד ומה שמתאים לו),
וזה יכול להיות גם סתם ספר טוב, ספר קודש או אחר. אני אישית מסתייג מספרים עקב מגבלות משקל חמורות שמוסיפים ספרים לתיקים הכבדים ממילא.
 

וזה עובד לא רע. עם הירידה החדה במחירי מכשירי הקצה (נגנים, ניידים, פלאפונים) והקישוריות, המכשירים הללו נעשו למצרך שכל אחד יכול לקנות. ומה שעוד לא - יהיה אפשר מחר.
 
הרדיו האזורי המגעיל באוטובוס, קללות ושיחות וולגריות בתור לאוכל, המתנה של שעות בתור לרופא או לבית מרקחת. מסיחי הדעת מקלים את החיים ותורמים לשקט הנפשי.