סרטי מגמות התקשורת - סיקור אישי

משה למפרט, כ"ח בטבת תשס"ח,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
מבקר קולנוע אני לא אהיה, אבל יש לי בהחלט כמה מילים על סרטיהם של בוגרי השמינית שפורסמו בתחרות שבאתר.
 
ראיתי את הסרטים הללו בערך מהזמן שבו עלו לרשת. חלקם בשעות הלילה המאוחרות ואחרים דווקא בזמנים "בין לבין" אחרים.
אחדים מיוצרי הסרטים העלו רמה מקצועית משמעותית בהרבה מאשר אחרים. בניהם ניתן לראות את סרטה של הישיבה התיכונית בבני ברק ("עד לב השמים") או הסרט ההזוי של ישיבת נווה שמואל על שוד הבנק.
במקרה של האחרים אולי לא היה לעורכים הידע או התעוזה המתאימה, ואולי פשוט העלילה הרגשית יותר לא חייבה אפקטים כגון אלה.
 
ועכשיו לנקודות העיקרות:
1. חרה לי מאוד השימוש הרב במוסיקה לועזית. נורא. אם מתיימרים לייצר תרבות איכותית ואמיתית משלנו לא ברור לי למה צריך להיעזר בה.
מוסיקה קצבית בלי מילים - בכיף, אבל שירים לועזיים נורא חרו לי.
 
2. בסרט של אולפנת עפרה ("אם צעקה הנערה"), נראה אולי כי הבנות "קנו" את אישור ההנהלה לנושא הרגיש, בהכפשת הסניף המעורב של בני עקיבא (ולפי התגובות ניכר שהיה עוד מי שחשב ככה).
הסרט בסה"כ מצויין (למעט הסוף הלא ברור שלו), אבל ההכפשה הבוטה על בנ"ע והסניפים המעורבים מיותרת, וכך גם התגובות הצבועות של מדריכי ומדריכות הסניף למדריך הכריזמטי והמטריד. ולא שהייתי בבנ"ע או משהו כזה, ובכל זאת זה צורם.
את הקטע על חשיפת הבלוף דווקא אהבתי.
 
3. מספר מכובד למדיי מהסרטים עוסק בנושא הטעון של דתיים-חילונים בתוך המשפחה וקבלת השונה ("2 מתכות", "איש באמונתו יחיה", "עד לב השמים"). מדובר בנושא בהחלט מעניין אבל אני תוהה אם הוא ראוי לאחוז נכבד כ"כ מהסרטים. (האם מדובר בתחליף לנושאי השידוכים של "מעלה" ?)
 
4. סרט אחד דווקא כן עסק בשידוכים ושמו הוא צחוק הגורל. בתקציב אפסי ובעלילה הזויה הם מדברים גם על הצד הזה. מן הסתם בפעם הבאה נראה הרבה יותר כאלה.
 
5. לסיכום - יש פה לא מעט תלמידים שנראים ככשרוניים למדיי, אם בתחום העלילה המופרעת ו/או התסריט ההזוי, ואם בעריכת הסרט והאפקטים שמסביב.
וגם לירידת מחירי המחשבים והציוד הנלווה יש חלק לא קטן בכך.
 
 
 
יהיה מעניין לעקוב לאן ימשיכו אלה ואחרים. אולי לבי"ס לקולנוע ותקשורת "מעלה" ?