משכורת בלי לעבוד (או: לחיות על חשבון אחרים)

משה למפרט, ה' בסיון תשס"ח,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
מי מכם לא נתקל בעיתונים במודעות שונות המציעות אפשרויות שונות מגוונות לעבוד מעט/מהבית/לא לעבוד בכלל ולקבל משכורת הגונה. אצלי, כמו אצל כל מי שיש לו הגיון כלכלי בסיסי מתחילות להידלק כל הנורות האדומות במוח - איפה הבלוף? איפה ה"קאטצ'"?.
 
התופעה נפוצה בעיתונות החרדית, לאור העובדה שהציבור הזה באופן גורף עני מסיבות חסרות-אחריות ידועות, אבל היא ממש לא בעיה של ציבור כזה או אחר.
 
עיקר התופעה היא המודעות הוותיקות על שיטות השיווק הרב-שכבתיות (או בשמן האחר: שיווק רשתי) הנפוצות בעיקר באינטרנט אבל גם במדיה הוותיקה. השיטה מבוססת על כך שהאדם הופך למשווק של מוצר, אותו הוא אמור למכור לחבריו וחברי-חבריו. בפועל - רוב המשתתפים (כשני שליש) יוצאים בהפסד, וגם משניאים על עצמם את חבריהם ומשפחתם שמאסו בהם בעקבות הלחץ לרכוש בשיטה.
 
בחודשים האחרונים נתקלתי בצהובון הדתי/חרדי של פ"ת ("השבוע בפתח תקווה"), כמו גם במקומות נוספים בסוג חדש של מודעות, הפעם עם בסיס כלכלי אמיתי - תפעול מכונות ממתקים. כמובן, כמו שהוכח בבית המשפט - לא כל עיסקה היא הצלחה, אבל בשיטה עצמה יש הגיון.
ילדים, כך כולם יודעים, הם קורבן קל יחסית ללחץ. רק תשימו מולם את הממתק והם ירוצו לקנות אותו (מכתב של אמא בפורום). זו הסיבה שלא מעט פרסומות מכוונות לקהל היעד של ילדים בני 3-4 ומעלה.
שימו להם מכונה של ממתקים מתחת לבית, ותראו איך שהם לא עומדים בפיתוי.
 
 
כמו שהחבר'ה של פעמונים יודעים להסביר - אין ארוחות חינם. הקניונים והמרכולים למינהם דואגים היטב לתכנן את המקום כך שתקנו כמה שיותר ותשלמו על המזגן ועל החניה - ולא תסתפקו רק בלחם וחלב.
לא סתם הם ממקמים את הממתקים נמוך (בשביל הילד הבוכה), ומחביאים את הלחם והחלב עמוק עמוק בפנים. לא סתם הם שופכים הררי של נייר ודיו בפרסומות בצד שמאל של העיתון (תפתחו עיתון או ספר ותראו שהעמוד השמאלי הוא הדבר הראשון שאתם רואים).
 
 
אין ארוחות חינם.