צַדֶּקֵת (או: צדיקיטיס)

משה למפרט, י"א בסיון תשס"ח,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
משך שנים, כמו אולי לכל נער דתי, היו לי "תקלים" קבועים עם ההורים על רקע תפילת הבוקר בשבת. זה לא שלא רציתי לקום - זה פשוט לא קרה יותר מדי פעמים, או קרה באיחור.
עד שיום אחד החלטתי לשים סוף לתופעה. בעזרת מנגנון המשימות המתוזמנות של חלונות, הגדרתי קובץ מוסיקלי ארוך מספיק ובעוצמה חזקה מספיק, לכל שבת בשעה 8 ומשהו בבוקר.
הפיתרון הוטמע, והבעיה נפסקה. הרמקולים רבי העוצמה העירו את כל הבניין בערך - אבל מאז לא פספסתי ולו תפילת שחרית אחת של שבת.
 
מתזמן המשימות ושעון השבת Windows Vista
 
אבל אז צצה בעיה חדשה: בלא שום בדיקה מינימאלית, טען אחי הקטן והדוס שזה אסור. משך חודשים ארוכים הוא עיין בכל ספר אפשרי וניסה להוכיח את טענתו על גבי שולחן שבת. לבסוף נכנע לאחר שהר"מ שלו מהישיבה פסק שאין כל איסור.
גם לאחר שהוא נאלץ להודות שאין איסור הוא ימשיך ויטען ש"רוח לא נוחה" או כל קשקוש אחר.
 
הצדקת (או: צדיקיטיס)
חיידקי המחלה הם מוטציות שהתפתחו בעיקר ביהדות אירופה, וצברו תאוצה במקביל להתפתחות ההשכלה. חולי המחלה מפתחים רגישות למילה "מהדרין", מה שמעודד את היצרנים השונים לייצר "אקונומיקה כשרה למהדרין" וגם "אוטובוס למהדרין" ושאר שטויות חסרות בסיס הלכתי.
נגד מי שלא הולך בתלם, גם אם מגובה על ידי רבניו מופעלת מלחמת חורמה הכוללת בעיקר מודעות רחוב צועקות אלימות מילולית, ולעיתים אלימות פיזית. השמיטה היא רק דוגמה אחת - אם כי שם הופעלה אלימות פוליטית דווקא.
 
לציבור הדתי לאומי חדרו תסמיני המחלה בעיקר בשנים האחרונות.
כולנו מכירים אותם. הם יכולים להיות אח, בן דוד, אחות או  חבר. משום מקום הם מופיעים וטוענים על דבר, ולו כזה שנהוג מזה עשרות שנים שהוא אסור. לעיתים בעזרת נימוקים צולעים ולרוב ללא שום נימוק, סתם כי בא להם.
נסיונות להתגונן מוצגים כבינוניות ולעיתים קרובות כ"דתיות לייט". חולה הצדקת לא יהסס ויפעיל כל נימוק צולע ולא מדוייק לנושא. גם לאחר שהוא נאלץ להודות שאין איסור הוא ימשיך ויטען ש"רוח לא נוחה" או כל קשקוש אחר.