אם קובי אוז היה יודע שאתמול, בכיתה, הוא היה איתנו בפעולה הראשונה.
אם הוא היה רואה את התלמידים יושבים ומאזינים לשיר שלו.
אם היה שומע אותם קוראים את התרגום של "יושבים בבית קפה" ודרכו לומדים על נקודה נוספת במציאות הישראלית.
מה היה מרגיש.

לא חושבים על כך כאשר מארגנים חומרים לשליחות, אבל ברגע שהכל מוכן קולטים שבתקליטורים שצרבנו יש כמה גי'גות טובות עם המדיה המעולה ביותר שיכולנו למצוא. שירים של להקות, ציורים של אומנים ידועים וכלה בסרטונים עצמאיים שהועלו ליוטיוב, שירים וסיפורים שכתבו חבר'ה צעירים.

אנשים יוצרים. לא תמיד מודעים לכך שבקצה אחר יושב שליח ונובר. בונה מערכים של פעולות. עוטף נקודות מהותיות במדיה שתתפוס את תשומת ליבם של החניכים.
ציטטות, תמונות, שירים, סרטונים, סיפורים. מכל הבא ליד.


יושבים בחצי מעגל. אחת התיכוניסטיות קוראת את תרגום השיר לכיתה, השאר עוקבים אחריה מן הדפים. מנהלים דיון קטן ומנתחים את המילים.
שקט. במשך דקה, כיתה שלימה דוממת ומאזינה לשיר בשפה אותה אינם יודעים.

דנים עם נוער בקצה אפריקה על שדרות.
צופים בקליפ, שמישהו הכין, העוסק באותה מציאות.
משמיעים את "צבע אדום" שאחר העלה לרשת.
מקשיבים לשיר של טיפקס.
מדברים על מודעות.
הלוואי והייתם אתם, היוצרים והעורכים, רואים לאן העשייה שלכם מגיעה ומה יכולה היא לחולל.