עניינים מוסיקליים

משה למפרט, א' באדר תשס"ו,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
ראשית, סליחה על חוסר העדכון בשבועיים האחרונים. חופשת הסמסטר (או בשמה האמיתי - מכת הבחינות) בעיצומה. זמן מיותר אין לי, ואני מסתפק בנסיונות השרדות במסגרת הלוחצת ובמבחנים האיומים.

לאט לאט התחלתי להבין שהתקשורת השמאלנית עושה גם שטיפת מוח מוסיקלית.

זה לא סוד שמה שאוהבים צעירים בגיל שלי ומטה זה בדרך כלל מוסיקה לועזית או זבל מהסוג המשודר בגלגל"ץ. בלא מעט מקומות מי ששומע סגנונות אחרים (קלאסי, נעימות, שירי ארץ ישראל הישנה) מעדיף לעשות את זה בשקט באוזניות, משיקולים חברתיים.
 
אני כמובן, שמשך השנים התנזרתי מרשת ב' וגלי צה"ל משיקולי חוסר רצון להקיא, ושמעתי בעיקר את ערוץ 7 והדיסקים/קלטות שהתנגנו בבית, פיתחתי טעם מוסיקלי שונה. היו על זה כמה התנגשויות משך השנים כך שבשלב מסויים נעזרתי רק באוזניות כששמעתי משהו מחוץ לבית.
 
חשבתי תמיד שאני יוצא הדופן. כשהגעתי למכון לב העדפתי, למוד נסיון, לשמוע דברים יפים באוזניות ולהסתפק בבקשה להנמיך את הרמקולים צועקי הזוועה תוך רמיזה שאני אוהב סגנון אחר. מדי פעם מישהו ביקש ממני, כבעלים של מחשב נייד להעתיק שירים מנגן MP3 אחד לשני והעתקתי, תוך שאני שם לב שהשמות והקבצים חוזרים על עצמם בשינויים קלים.
 
עבר הזמן, ובאחד הערבים הייתי לבד בחדר בלא אוזניות. אחד מדיירי החדר נכנס בלי ששמתי לב ויצא. חצי שעה אחר כך הוא שאל אותי אם "ניגנתי היום את ...". משך הזמן הסתבר שחבריי לחדר, ואחרים דווקא אוהבים את הסגנונות הללו, אבל שומעים את מה שהם מכירים.
 
 
לאט לאט התחלתי להבין שהתקשורת הישראלית עושה גם שטיפת מוח מוסיקלית. גלי צה"ל ושיטת ה-Playlist (רשימת השמעה) למשל, ודוגמאות רבות נוספות. כך שירי שלום נוגנו ללא הפסקה בעוד ששירים כמו שיריו של ד"ר שלום פליסר (כולל אלו שבוצעו בידי אריאל זילבר) לא נוגנו מעולם בתחנות הרדיו הישראליות. גם שירים עבריים לאו-דווקא ימניים, שירי להקות צבאיות וכדומה הורדו כמעט לגמרי ממדפי התקליטיות ומנוגנים בעיקר בימי זיכרון וכיוצא באלה.
 
כאשר אנשים נפתחו לאט לאט לסגנונות אחרים, הסתבר שהם דווקא אוהבים אותם. הכל עניין של הכירות עם דברים שונים (וזה נכון כמובן גם כלפיי).