כיבוש הדמוקרטיה החילונית

ברוך שומרון, כ"ה בחשון תשע"ב,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

מדינת ישראל נמצאת באמצע של מאבק בין הדת מצד אחד לבין הדמוקרטיה מהצד האחר. זהו מקום נוראי לעמוד בו, משום ששני ערכים חשובים אלו לא יכולים להתקיים יחד בצורתם המלאה. אי אפשר לטעון שאנו מדינה דמוקרטית אבל גם לכפות המנון ודגל ושבת ורבנות על ציבור שאינו דתי או בכלל יהודי. יותר מכך, אם באופן דמוקרטי, הציבור יחליט שאינו מעוניין בערכים הציוניים של המדינה, אז לפי הדמוקרטיה לא תהיה פה מדינה ציונית. לכן, כאשר הציבור הערבי מתנגד לכל סממן יהודי במדינה, הם צודקים. אסור למדינה דמוקרטית שרבע מתושביה אינם יהודים להיות יהודית או ציונית.

לא מדובר רק במאבק בין יהודים לערבים: זה בעיקר מאבק בין יהודים ליהודים. בין אלו שרוצים לראות מדינה יהודית לפי התורה לבין אלו שרוצים מדינה חילונית שאינה שונה מכל מדינה אחרת בעולם המערבי. בין יהודים שרוצים שתהיה פה שבת וכשרות ונישואין של יהודים רק עם יהודים, וצבא בלי שירת בנות לא משום שזו דעתם האישית אלא משום שזו אמונתם הדתית כפי שקיבלו אותו בהר סיני, וכל רב אורתודוקסי בין שהוא חרדי, דתי או מתגורר בארה"ב יאמר זאת.

זהו גם מקור המחלוקת הפנים-יהודית לגבי יהודה ושומרון. הציבור הדתי אינו מעוניין ביהודה ושומרון משום שזה טוב לביטחון -  זו אמנם סיבה טובה, אבל זו אינה הסיבה המהותית. הסיבה המהותית היא משום שיהודי דתי מאמין בתורה ושאלוקים הביא לו את כל ארץ ישראל, ולא רק את גוש דן שנבנה בעשרות השנים האחרונות. הקב"ה העניק לנו גם את שכם, חברון, יריחו וירושלים, מקומות מהותיים שקשורים בהיסטוריה של העם היהודי.   

איך אמור להרגיש אותו ציבור שהיווה פעם את הרוב ועם השנים הוא הופך למיעוט ומאבד את השליטה על המדינה? אותו ציבור חילוני שרצה להקים מדינה ככל העמים, מדינה חופשית, מדינה עם פאבים, אמריקה דובר עברית? איך הוא מרגיש עם הפיכתו למיעוט והדרתו מהצביון הציבורי? תשובה כנה מאוד קיבלנו מאפרים הלוי, ראש המוסד לשעבר, שאמר: "ההתחרדות וההקצנה המחמירה מהווה סכנה גדולה יותר מאחמדנג'אד" - והוא צודק - אין ספק שהדת היהודית שמתחזקת בארץ ישראל מהווה איום קיומי על הדמוקרטיה המערבית- חילונית של מדינת ישראל.  

תרבות של דיבור

אני מתנגד לקריאות הנוראיות להשתיק את אפרים הלוי או לחקור אותו במשטרה - אלו הן שיטות פעולה של אנשים קטנים, של פחדנים. אפרים הלוי מעלה פה שאלה קשה, ואם אתם לא אוהבים את התשובה שלו, אז אתם צריכים לענות תשובה משלכם. לא צריך לפחד מדיבורים. זה משהו במדינה הזו: כל הזמן מפחדים לדבר, כל דבר צנזורה, כל דבר הסתה או חוקי לשון הרע, כל הזמן מנסים להשתיק. המדינה הזו צריכה ללמוד לדבר, ולא רק לדבר אלא גם להביע דעה, ולהגן על הדעה שלך, ולהתמודד מול דעות של אחרים. אני מבין את אפרים הלוי - אני לא מסכים איתו, אבל אני מבין אותו. היהודים הדתיים מתחזקים והמדינה החילונית שלו נחלשת. אני מבין את הפחד שלו מהיום שבו המדינה החילונית תפסיק להתקיים. הוא רואה את זה כדבר רע, אדם דתי רואה את זה כברכה.

אין דברים שנמצאים מעל לשיח הדמוקרטי, לא רחוק היום כאשר 70% מצעירי ישראל לא יתגייסו לצה"ל מסיבות ערכיות. צה"ל, הפרה הקדושה של המדינה, תעמוד בשיח הציבורי, והצבא ישתנה לחלוטין ממה שאנו מכירים היום. לא רחוק היום שהדגל וההמנון יעמדו בסימן שאלה כאשר הציבור החילוני יהפוך למיעוט והציבורים האחרים יחליטו על דגל והמנון שמתאימים יותר לערכיהם.

אסור לבוא בכפייה. כפייה זה נשק של חלשים, זה נשק פסול ולא משנה מי משתמש בו ולשם מה. גם במדינה הכי דתית  אסור לכפות על האזרחים דבר שברשות הפרט. רק רשות הרבים נתונה לאחריותה של המדינה. כאשר הציבור החילוני, שהיה עמוד השדרה של המדינה, מתחתן בגיל מבוגר ובקושי מוליד ילדים, ורבים מילדיו מהגרים למדינות אחרות, ולעומת זאת המגזרים האחרים מתחתנים בגיל מוקדם ומולידים ילדים רבים ונשארים פה, אז יום אחד הם ישלטו ואותו היום אינו רחוק.

אז למה זה קורה?

הילודה במגזר הדתי (4.3)  והחרדי (6.5) גבוה לאין ערך מהילודה בציבור הערבי (3.5 ויורד) הערבים הישראלים אינם מהווים איום קיומי על מדינת ישראל, אבל מי שאוהב את המדינה כפי שהיא היום, כמדינה חילונית שכל מטרתה לספק איכות חיים בסגנון המערבי, אותה מדינה נעלמת לה.

אין זו רק ההקצנה הדתית שמביאה לזה. רבים מהציבור החילוני אינם מחזיקים עוד בשום קשר מיוחד עם הארץ או המדינה, ובשביל איכות חיים טובה יותר הם מהגרים למדינות אחרות. כל שנה 20,000 ישראלים עושים "ירידה". ההערכות על כמות הישראלים שחיים כיום בחו"ל הינן בין 850,000 למיליון וחצי ישראלים. זה לא תופעה, זה לא נפולת של נמושות, זו החלטה בריאה וטבעית לאדם שאין לו סיבה מיוחדת להישאר במדינה מרובת חוליים. בלי האמונה הדתית, איזו עוד סיבה יש כדי להקריב שנים בצבא, ולהתמודד עם יוקר בלתי נתפס על אוכל ודיור ומיסים ובילויים. הישראלי לא תמים, הוא יודע שבחו"ל מרוויחים פי שלוש ומשלמים שליש, אז למה לו להישאר בארץ?

בגלל אנטישמיות? קם דור שלא ידע את השואה. לא היהודים וגם לא הגויים. ועם כל הכבוד, אלפי יהודים נהרגו כאן בארץ בעשרות השנים האחרונות, כמה יהודים נהרגו משום שהיו יהודים בחוץ לארץ? ועל איזה ריכוז של יהודים מאיים נשק גרעיני? אם ביטחונית עסקינן, יש מקומות בטוחים יותר בעולם ליהודי.

הערבים הישראלים

אני לא מכיר את המונח ערבי רע. אני חושב שכל הערבים הם ערבים טובים. כמונו, הם מאמינים שזו הארץ שלהם, זה לא משהו רע, הם באמת חושבים שזו האדמה שלהם. לא רק "השטחים הכבושים" אלא כל ארץ ישראל. אבו מאזן לא נולד מעבר לקו הירוק, אבו מאזן נולד בצפת. המהומות עם הערבים לא התחילו ב-1967 בכיבוש "השטחים", אלא התחילו ב-1929 במאורעות תרפ"ט, ובשנות ה-30 ובמלחמת העצמאות שלנו שהיה מלחמת ההפסד שלהם. אני לא מצפה מהערבים לצאת לרחובות בריקודים ולחוג את ההפסד הגדול שלהם. אני לא מצפה מהם לשיר את התקווה שמדבר על "נפש יהודי הומיה", אני לא מצפה מהם להניף דגל עם מגן דוד. אני מבין אותם. אבל אני כן רוצה להניף דגל יהודי, אני כן רוצה לשיר את התקווה, אני כן רוצה לחגוג את יום העצמאות שלי אחרי 2000 שנות גלות. ואני לא רוצה לשיר את ההמנון הערבי או להניף דגל ערבי. ולכן, נוכל לחיות יחד רק אם אחד מאתנו יוותר על הלאומיות שלו, על הדת שלו. ואני לא מוכן לוותר על הדת שלי.

אם הערבים יסכימו לחיות כאן ללא זכויות לאומיות. כמובן שעם כל זכויות הפרט, אבל בלי זכויות לאומיות, אז זה "גר תושב", מושג יהודי מהתורה שמאפשרת להם לחיות כאן בכבוד ובשגשוג. אבל אם הם לא יוותרו על הזכויות הלאומיות שלהם, אז הם לא יוכלו להישאר במדינה היהודית. כל מדינה שיש בה מיעוט של אזרחים שמנסה להשתלט עליה, על כל חבל הארץ שלה, על הצביון שלה, חובה על המדינה לגרש אותם. זה לא חידוש גדול, פולין עשתה את זה ל-12 מיליון גרמנים אחרי מלחמת העולם הראשונה, תורכיה וקפריסין עשו חילופי אוכלוסייה, הודו ופקיסטאן עשו חילופי אוכלוסייה.

שאף אחד, אבל אף אחד לא ירצה לי על המוסריות הצבועה והפסול בזריקת אדם מביתו מטעמים לאומיים. מדינת ישראל זרקה אותי מהבית שאני חייתי וגדלתי בו, ולא התקשורת, ולא בית המשפט, ולא שום מתנגד לרעיון "הטרנספר" הרים את קולו ושאג "גוואלד! אסור! זה לא מוסרי", הוא תמך, כולם תמכו, כל יפי הנפש. יהודים זה בסדר? אבל ערבים אסור? יהודים זה בסדר אבל ערבים זה הסתה?   

כמובן שיש לפצות אותם, כמובן שיש לעזור להם להגר לאיזו מדינה שהם רוצים. אנחנו יהודים, לא פולנים, לא תורכים, לא הודים או פקיסטניים -  אנחנו מוסריים. כשאנחנו פוגעים בזכויות הפרט של אדם, גם אם זה למטרה הכי נעלה, גם במלחמה לאומית, יש לפצות ולעזור לפרט.

בעוד שבוע אשתתף בכנס סטודנטים שמקיים אוניברסיטת אל-קודס במזרח ירושלים. הכנס יעסוק בסיום הסכסוך על ידי מציאת פתרונות שמקובלים על רוב הציבור. הבסיס לכנס הוא הדיבור. כל דעה היא לגיטימית, וכל אחד יכול להביע את דעתו. לא מחרימים דעות או מצנזרים אותם, אלא עומדים מולם, ומביעים את הדעה שלך. שכנוע ודיבור הם הבסיס לדמוקרטיה ולא המשטרה או החוק, יש לדבר עם כולם, ואם לא מסכימים אז להגיד לא.

לא ביום אחד

מדינת ישראל משתנה. השינוי אינו דבר חדש אלא מתרחש כבר שנים רבות. הציונות החילונית לא יכלה לשרוד כי לא היה לה על מה להתבסס - כל דור איבד קצת - כל מלחמה ויוקר מחירים פגע קצת - ואם כל היום רצים אחרי איכות החיים, אז יום אחד מבינים שיש איכות חיים טובה יותר במקום אחר. לא כך היא הדת, שמתחזקת כל דור, שכל שנה נפתחות עוד ישיבות ועוד כוללים, שכל שנה מספר תלמידי הישיבות גדל. תורת אמת סופה להתקיים.

מחר ייראה לנו בדיוק כמו אתמול, השינוי לא בא ביום או בשנה, אבל כבר היום היא מורגשת והאנשים הרגישים חשים בקיומה. התקשורת מתחילה להתמלא בכתבות על הקצנה דתית או חרדית, פחות אנשים מתגייסים לצבא כל שנה מסיבות ערכיות, כל שנה הציבור הדתי והחרדי גדל, כל שנה נוספים עוד בחורי ישיבה. בעיני חלק זו קללה, ובעיני אחרים זו ברכה. לא צריך לפחד לדבר על זה, לא צריך לפחד לדבר על הבעיות או השאלות שאיתן אנו מחויבים להתמודד - לכל איש יש פה, והדיבור הוא הוא הבסיס לחברה האנושית ולחברה צודקת. דרך שכנוע וחינוך דברים יושגו, ולא בדרך המלוכלכת של כפייה מכל סוג.

לסיכום

כבר לא מדינה יהודית ודמוקרטית, כי אם "דמוקרטיה יהודית" כך יתארו את מדינת ישראל בעתיד. מדינה בעלת צביון יהודי דתי ברמת הכלל, ברמה הציבורית, אך מדינה ליברלית ביחסה לפרט. הדמוקרטיה המערבית לא יכולה להתקיים יחד עם הדת היהודית, אבל דמוקרטיה יהודית מהווה את השילוב הרצוי לציבור דתי אמוני עם מיעוטים שאינם. כל אדם יוכל לגור במדינה כזו ולקבל את מלוא זכויות הפרט, אולם ברמה הציבורית זו תהיה מדינה יהודית.