אליך. השוטר היהודי.

יפה אילנה אוביץ, ג' באדר תשע"ב,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
באותו הלילה, הלילה השקט שנקטע בבת אחד מקול פסיעות רגליכם, מקול הטרקטורים המפלצתיים שפילסו להם את דרכם לביתינו, הג'יפים שרוקנו מאות שוטרים נוספים לתוך הגבעה שעמלנו עליה כה קשות, ההרס- שבא לעקור את נשמתנו מאדמתנו, את צחוק ילדנו מביתנו ולהגדיל את הגעגועים העזים לארצנו.

באותו הלילה הסתכלתי בעינך, באותו הלילה למרות הכאב הגדול שנטעת בליבי, ראיתי תקווה. מעבר לעיניים היהודיות שלך ראיתי את האור שבקצה המנהרה. ראיתי את הדמעות שלך שרוצות לפרוץ החוצה, את הרגלים שמודבקות לרצפה אך רוצות להתלש משם ולברוח. ראיתי גם את סבא וסבתא שלך אשר כה כואבים שנכדם היקר מוציא ילדים יהודים מאדמתם.

הוצאת אותנו, משפחה עם שמנה ילדים לקור המקפיא של מדבר יהודה, הוצאת את ילדי מביתם החם העוטף והאוהב, שבנו הם בעצמם בידיהם הקטנות במאמץ רב.

הילדים הזילו דמעות, בעלי בכה עמוקות אני ואתה ניסינו להיות גיבורים אך אני ניסיתי להיות גיבורה כדי לחזק את הילדים ואתה- בשביל מה? אם הייתה מצטרף לבכיות של ילדי אולי היית מצליח להתגבר ולהיות יהודי אחר. השמים הזילו דמעות במקומך, הדמעות של אלוקים על בניו המבולבלים.

הצצה אחורה- 26/1/2012