מבוא ייחודי לתורת רבי נחמן

יונתן , ט' בחשון תשע"ג,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7
בס"ד

בדור האחרון אנו רואים תחיה מוסרית ורוחנית מפליאה. אנשים מחפשים אכפתיות. אנשים מחפשים כנות והערכה. אנשים מחפשים משמעות.

אנו רואים איך שהשאיפות גדלות ומתעצמות ללא הרף. אנו רואים איך קשיי החיים מעציבים אנשים לא בגלל דוחק קטן ואנוכי, אלא משום שהם לוחצים על ביטוי מלוא יופי אישיותם. הם לוחצים על גילוי נשמתם.

אנחנו רואים בדור האחרון חיפוש. אנשים מתרוצצים ללא הרף בין הררי צפי ומלל ומחפשים.את מה? הם לא יודעים. אבל הם משוטטים. מחכים. מצפים.

אנחנו רואים נהירה אחר החוויה, הרוח. אנשים מצטרפים לסדנאות וחבורות עיוניות. יש שגם שם את מקומם אינם מוצאים ומנסים למצוא טעם בבילויים וריגושים חלולים.

אך הנה שוב כואב הלב. הנפש משתוקקת, הומה, מתגעגעת. אין מנוחה ואין שמחה. אין מילוי ואיה ימצאו נחמה? תקוה?

והנה אנחנו רואים מעטים שמשפל פתאום עלו. פתאום העיניים הכבויות הוארו. הם גילו את השלמות המוחלטת. הם גילו את הטוב המוחלט. הם גילו את רצונם הכנה, האמיתי והברור. למען טובת העולם יעמלו, יזעקו.

אל שלמות זו יכספו, ממנה ללא הרף יתמלאו. קשר של אהבה אין סופית מתחיל לפעום בקרבם. והנה עולה הערכה והערצה אל בוראם. ריבונו של עולם.

וטובי לב אלה לעולם לא ינטשו את אחיהם. אל הטוב הזה יריצום שיטעמו טעם בחייהם. יהי רצון שאל אופק הכיסופים נרים עיננו, לפגוש באמת באבינו מלכנו.

רבי נחמן רופא הנשמות, הכווין רבים במשך דורי דורות.

אל אופק הטוב! זעק. עד היום קולו נשמע ממרחק.


.............................

אני מגיש בפניכם מבוא כללי וייחודי לתורת רבי נחמן. במבוא אני מציג זווית ראיה חדשה בתורת רבנו. אני חושב שדרך מבוא זה נוכל לגשת לעומק תורתו.

.............................

מבוא לתורת רבי נחמן -חלק א'


האדם- מדמה האדמה, החמריות, לעליון

"אדם" הוא מלשון "עפר מן האדמה", אך יכול גם להיות מלשון "אדמה לעליון". (מובא בספר "אבני זיכרון".) האדם מוגבל בגבולות החומר האפרורי והגס, אך מצד שני יש בו חלק עליון שיכול לעלות בסערה ולטוס במרחבים עצומים. האדם יכול לטוס לקראת המרחבים האין סופיים. יש לו נגיעה באין סוף. כל שאיפת האדם, נשמתו, משתוקקת להדמות לעליון.

דוקא החיבור הזה שבאדם בין שמיים וארץ הופכת אותו לנזר הבריאה. לכתר שמסמל את תכליתה. האדם הושם בעולם כדי לזכך ולעלות את החומר לרוח. את הטומאה לקדושה. את העולם הזה לעולם הבא.

האדם עושה זאת בכמה וכמה פעולות שפועלות בכמה וכמה מישורים.

מצד אחד האדם צריך להתחבר ולפעול במרחבים האלוקיים האין סופיים, בתפילה הישירה, בהשראה העליונה, בתשוקה העליונה, בלימוד הפנימי, בנבואה.

מצד שני האדם מחוייב להשפיע שפע עצום זה לתחתית הבריאה, לעולם החומרי והמצומצם.

האדם עושה זאת ע"י שמנהל את חייו החומריים והמצומצמים בדרך שבה הקב"ה רוצה שהוא ינהל אותם. כשאדם עושה זאת הוא מכוון את חייו הגשמיים לנגד שרשם הרוחני העליון, וכך הם מקבלים שפע קדש מהם.

כשאדם מאמץ מחשבתו האינטלקטואלית המצומצמת בהבנת סברה בגמרא, כשהוא מזדרז להתפלל תפילה בזמנה, וכשהוא בודק ומדקדק במאכלו לבדוק שאין בו חרקים, הוא פועל בעולם הגשמי המצומצם. במעשים אלה האדם פועל בסברות שכליות מצומצמות, הוא מתיחס לזמן שמתיחס דוקא לדבר כלה ומוגבל, והוא מתאמץ לבער בריות שפלות מגידולי קרקע כדי שיוכל למלאת כרסו מהם.

כשאדם עושה פעולות קדושות כאלה הוא מכוון את עולמו הגשמי לנגד שרשו הרוחני. מעינות קדש נשגבים שעין לא ראתה מעולם נשפכים ומתיחדים בעולמו הגשמי. האדם בפעולות אלה מאפשר הפיכת חשוכא לנהורא.

אך כל זה אינו מספיק. כמו שאמרנו לאדם יש קשר אדיר לעולמות העליונים. לאדם יש קשר לשרש עולמו הגשמי. ככל שאדם יותר יפעל וימשיך שפע בעולמו העליון, השרשי, כשהוא יפתח את שערי עולמו הגשמי, עולמו הגשמי יקבל שפע יותר עליון ויותר נשגב.

האדם צריך להיות סולם מוצב ארצה שראשו מגיע לשמיים. בסולם פלאי שכזה הממזג חומר ורוח מלאכי אלוקים עוברים. שליחי קדש מובילים שפע בין העולמות דרך הסולם הפלאי הזה, הבלתי נתפס, האדם. (הרעיון בנוי על בסיס דברים שראיתי במאמרו של רבי יקותיאל גורדון, תלמיד הרמח"ל, "מר ינוקא ומור קשישא".)


התורה עשויה מרבבות גוונים המשתלבים בהרמוניה נפלאה

האדם צריך ללמוד את כל התורה כולה, אך בתורה לכל אדם יש אות המיוחדת לו. האדם מחובר לכל התורה, אך גם יש לו חלק מיוחד בה. יש לו גוון משלו.

לכן יש אנשים שיותר מתחברים ללימודים ההלכתיים ויש שיותר מתחברים לפנימיים. יש שמתחברים לשניהם אך מעיינים בהם בצורה מסויימת ויחודית וכו' וכו'. אין סתירה בין החלקים, להפך כמו שראינו לעיל לאדם יש שיכות לשניהם והוא מחוייב לפעול בשניהם, אך יש לאדם קשר ייחודי לתורה המיוחד דוקא ורק לו. קשר ייחודי זה גורם לכל רבבות החילוקים בין לומדי התורה השונים.

גיוון זה דוקא מביא ליופי גדול. גיוון זה מביא לנעימת התורה הרמוניה נפלאה. הוא מאפשר מחלוקת ובירור, חידוש וחיות. חובה להכיר בערכו של כל גוון גם אם מתוך חסרוננו וצרות אופקינו איננו מתחברים אליו. הרי ללא גוון זה, אות זו בתורה, ספר התורה חסר ופסול לגמרי.


גוון הקדש שרבי נחמן הביא לעולם

אין לנו להתימר ולנסות להגדיר את מקום חלקו של ענק עולם זה בתורה. כל שאנו יכולים לעשות זה לנסות ולהגדיר מה שנדמה לענינו הכהות שרואות ולשכלינו הגס שמשכיל.

חלקו של רבי נחמן ודאי נמצא מאד בעולמות העליונים. חלקו הוא אולי מסוג החלקים העליונים ביותר שאדם הביא לעולם.


א. מבנה וסגנון דברי רבי נחמן

דברי רבי נחמן מובאים כמעט תמיד בפסקאות קצרות. הרב העלה נקודה ועיין בה מאד. דרכה הוא הגיע לגבהים ומרחבים עצומים.

רעיונותיו הנשגבים בליקוטי מוהר"ן בנויים פעמים רבות על רמזי רמזים ,דקדוקי אותיות, והקשים ודימויים לא נתפסים. רבי נחמן רואה בקוצו של יו"ד עולמי עולמים.

כשאדם לומד רעיון של רבי נחמן, תופס אותו בשכלו ומקיף אותו הוא מתחיל לעלות כלפי מעלה. התפיסה של החומר בשכל צריכה להיות ברורה, אך היא מוגבלת ומצומצמת ביותר. האדם צריך דרך המידע המצומצם שהועבר אליו לטוס במרחבי עליון.

התורות של רבי נחמן מכווינות לחוויה זו. בתורה עצמה אתה רואה איך הרב עלה דרך נקודה מצומצמת לגבהים עצומים. מהלך זה גורם ללומד ללכת בדרך זו ולעלות דרך הפסקה הקצרה למרחב העליון.

גם עצם הרעיונות בפסקאות מאוד גבוהות גם בהסתכלות ראשונית, מה שגורם לאבנתא דליבא של האדם לפעול ביתר שאת, ולטוס עם הרעיונות מעלה מעלה.

רבי נחמן לא כתב את משנתו בצורה הדרגתית ומסודרת (כמחשבת חב"ד בתניא לדוג'). משנתו נכתבה פסקאות פסקאות, הארות הארות, וכך אנו קולטים אותה. מבנה לימוד זה ממזכיר את עולם התוהו, שאורותיו גבוהים מעולם התיקון. מבנה לימוד זה מזכיר את התפילין של יד, שאינה מחולקת לד' חלקים. למרות שבצורה פשוטה המוח מעל הלב, והנפש האלוקית שבלב, נמשכת מזאת שבמוח, באמת בעומק הקדש שבמח חוזר ונמשך מהנקודה הפנימית שבלב. (ע"פ ביאור לתניא.) למרות שהלב מתנדנד ברגשותיו והארותיו, חסר קביעות וסדר, באמת אורו העמוק הוא השרשי והגבוהה ביותר. למרות שמחשבת רבי נחמן נכתבה בחוסר עקביות וסדר, תורתו נובעת מהמקום הגבוהה ביותר. דוקא משום כך כך היא נכתבה.


ב. רבי נחמן מקשר בין העולם העליון ביותר לתחתון ביותר בקשר ישיר ופלאי.

רבי נחמן היה מלא בכיסופים נוראיים לקב"ה. הוא הרבה מאוד להתבודד, להסתגף ולהתפלל. אם הגר"א הוא סמל לעמל התורה, רבי נחמן הוא סמל לעמל התפילה. לא בכדי יש דמיון עמוק בין התורות שלהם.

אנו רואים שרבי נחמן היה כולו בשמיים, אך כפי שראינו חובה לחבר השראה עליונה זאת לארץ. כיצד עשה זאת ר"נ?

נ"ל שכאן טמונה עומק תורתו וחידושו של ר"נ. ר"נ עובד על הקשר הישיר שבין המקומות הנמוכים ביותר לגבוהים ביותר. קשר זה, שהוא הקשר הפלאי ביותר בעולמנו, נוצר בתורת ר"נ ע"י קשר ישיר ופשוט לקב"ה. קשר של תפילה.


היכן וכיצד יסוד זה מתבטא בתורת רבי נחמן? על כך  בעז"ה נכתוב בפעם הבאה.