לקראת שבת אירגון - צרת השדה המעורב

יונתן , כ"ט בחשון תשע"ג,

לבן ריק
לבן ריק
צילום: ערוץ 7

וַיִּגְדְּלוּ הַנְּעָרִים וַיְהִי עֵשָׂו אִישׁ יֹדֵעַ צַיִד אִישׁ שָׂדֶה וְיַעֲקֹב אִישׁ תָּם יֹשֵׁב אֹהָלִים:

עשו היה איש ציד, שצד את דעת הבריות. (ברש"י) הוא היה גורם שיחשבו שיש בו את שאין בו ולהפך. כל זה הוא עשה כדי להתחבב על אנשים. לטובת עצמו, אנוכיותו.

למה איש הציד הוא "איש שדה" והאיש התם הוא "יושב אוהלים"?

נ"ל שזה משום שכשאדם הוא איש שדה, בעולם הגדול, עם הדעות והתרבויות השונות, עם האנשים שמשונים ממנו, הוא משנה את עצמו חיצונית על מנת להתחבב עליהם. הוא צד אותם.

לעומת זאת כשאדם יושב באהלו, בחברה שהוא עיצב ובחר בה ע"פ אישיותו האמיתית, הוא יכול להיות "איש תם". הוא יכול להיות עצמו.

ודאי שיש לצאת מהאהל ,להשפיע ולתקן את כל השדה, אך יש לעשות זאת רק אחרי התחזקות משמעותית באהל. יש לנו ללמוד מיעקב אבינו, יושב האהלים, שלפני שיצא ופגש אנשים רעים בשדה (לבן וחמולתו) הוא התחזק באהלו. הוא ישב בישיבת שם ועבר ארבע עשרה שנים. רק אחרי שחיזק את עצמו משמעותית הוא יכל לצאת ולעמוד בתמימות, איתן מול הרשע, ללא חנופה וציידה כלל.

"ויגדלו הנערים". המקום שבו הם בחרו לגדול הוא שבסופו של דבר גרם להם להיות "איש תם" או חלילה "איש ציד".

..........

כשהגעתי לחב"ב מאד רציתי להכנס להדרכה. הייתי אש. הייתי בטוח שאני הוא זה ש"יכשיר" את הסניף. המדריכים שלי הציעו לי להדריך. חבר שלי עשה לי קצת מצפון בקשר לחברה המעורבת, והלכתי להתיעץ עם הראש ישיבה שלי.

מורי ורבי אמר לי שהוא לא רוצה שאני יאבד את כל היראת שמיים שכל כך עמלתי בשבילה. הוא אמר שאין נשמתא דאוריתא בחברה מעורבת. הבנתי שאני עדיין צעיר ואם אני באמת רוצה לעזור לאחי ורעי עלי לחכות.

אחרי שראיתי לאן הגיעו חברי, ואחרי שהכרתי קצת יותר את עצמי, הבנתי שהרבה מעולמי הרוחני חי וקיים בזכות עצת הרב שלי.

..........

מתוך כאב איום על המצב בסניפים, כתבתי לרב שמאפשר ומחזק את המשך המציאות הזו את הדברים הבאים:

"אני מעריך את הרב, אך בפועל גישת הרב מחזקת את הדרך של בני עקיבא כיום, דרך שאנו רואים בעינים יום יום כמה חללים הפילה. כואב לי הלב על חברי שהלכו לתומם לסניף והיום כ"כ רחוקים. כמה כבר הורידו את הכיפה. אצל רובם הנשמתא דאוריתא, הקשר לקב"ה, כ"כ כבוי. הלב כואב ובוער, העניים דומעות ורותחות, ואת הרב הצדיק אני שואל:עד מתי? עת מתי ניתן מקום לס"א מקום בליבותנו? עד מתי נציב רעיונות שימשיכו להציב תהום פעורה לרגלי בחורינו?הרב, אחי ורעי שוממים, אין בהם מתום, ואני שואל, איך הרב יירפה אותם? במה יחיה אותם?דעת הרב קוק זצ"ל בנושא ידועה וכן בכלל דעת תורה. המקורות מפורשים ביותר. "צריך להתרחק מן הנשים מאד מאד". "כל המרבה שיחה... סופו יורש גהנום".הדרך הזאת שמחברת אותנו לתרבות המערב מכלה כל חלקה טובה. הרב לוקח אחריות על רבבות הצעירים שיגססו רוחנית בגלל דרכו? ומה עם אלה שימותו מיתה רוחנית? שיכרתו חלילה וחס?הגבולות ביצר הזה חייבים להיות כ"כ חדים. תבירי ליבא אנן. רחמנא רחם עלן... הדברים נכתבו מלב כואב ודואב ולשם שמיים."

..........

ה' עימכם! בואו ניזהר להיות עימו.