עבר עריכה על ידי סתם 1... בתאריך ד' בתשרי תשע"ט 10:19
בשביל להבין את השיטה.
"אין הנביא מתנבא אלא מה שראוי להיות אם לא היה חוטא". ז"א הנביא מדבר על מצב אידיאלי מבחינת שמירת תורה ומצוות ותשובה או עשיית חטאים עשויה להטות את הנבואה.
מכאן שזו לא בדיוק מחלוקת תוספות רמבם הרי גם לרמבם יש אפשרות של שינוי נבואה אמנם רק מצד אחד- נבואה לרעה עשויה להיבטל מתוך תשובה.
מכאן שהעיקרון דווקא די דומה, על ידי שינוי המעשים הנבואה עשויה להשתנות.
המחלוקת היא על פרט, האם מעשים רעים ישנו נבואה לטובה שתתבטל. לרמבם נבואה לטובה לא תתבטל גם עם שינוי מעשים לרעה, לתוספות עשוי להיבטל ותלוי במעשים טובים.
הרי זו הדוגמה שם בגמרא. כיצד נביא ניבא שיוולד בן למי שלא נשא אישה ולא מתכוון להוליד?
על זה התוספות ענו שהמצב האידיאלי מבחינת תורה ומצוות זה שאדם יישא אשה ויוליד ילדים ועל מצב כזה הנבואה חלה. אם אדם- חזקיהו המלך- לא נשא אשה כלל על מה תחול הנבואה? מכאן שנבואה חלה על מה שראוי להיות.
המעניין הוא שחזקיהו לא נשא אשה כי ידע בנבואה שיוולדו לו בנים לא הגונים כמנשה, נבואתו לא חלה?
על פי הרמבם זו נבואה לרעה שעשויה לחזור ובהדי כבשי דרחמנא למה לך... לפי התוספות "ראוי להיות אם לא היה חוטא" כאן מוסב על המציאות שהיה נושא אשה ומוליד בנים וממילא מה שיקרה יקרה. בסופו של דבר התוצאה זהה.
לפי התוספות אין כאן שיטת נבואה שלימה. התוספות מתייחסים למצב ספציפי בלבד- אדם שחוטא ומגיע אליו נביא ואומר לו "אם(*) לא תחטא תחול עליך הנבואה כך וכך, יקרה לך כך וכך, דברים לטובה" על מצב כזה התוספות אומרים- אין הנבואה חלה אלא על מה שראוי להיות אם לא היה חוטא. זאת אומרת שהנבואה לטובה תלויה בחזרה בתשובה.
קשה להסיק על מקרים שונים מתוך התוספות הזה מכיוון שגם ליבוביץ לא טרח לצטט אותו עד הסוף אלא להשתמש בו כאסמכתא להבנה שלו את הנבואה.