אם תרצי דרך האישי או מסר.

(יש לציין שאני שאלתי רק על מקרה שהגבר יותר דתי מאישה...)

שאם יש מידות טובות, זה בסדר גמור ואפשר להתחתן ככה.   

אפילו אם הבחורה הולכת כרגע עם מכנסיים, ושומרת קצת שבת ונידה, אבל היא אוהבת את המסורת.. זה בסדר!    

בזכות המידות הטובות והסבלנות הם יכולים לקבל אחד את השני ולהתחזק ביחד.

 

כל שכן כשההבדל הוא בחסידות או קצת בהשקפה. 

המשותף שהוא- קיום המצוות ורצון להתקרב לה', רב מאד על הלא משותף...

 

מי שרוצה לדעת מי הרבנים: באישי.

אני מתכונת שהבחור אומר ככה כלפי בחורה

מה שאמרת , בערך ...

מי שאין לו מידות טובות, יצער את אשתו גם אם הם יהיו כמו תאומים סיאמיים.

לא חסר על מה לריב...

הלואי שהייתה לי נוסחה איך בודקים.. הייתי שמח לעזור לך, לעצמי, ולכולם

או שהכתיבה שלי גם תעזור לך?

סקרנת 🙃
וזה גם יאיר לי אספקטים אחרים שאולי לא חשבתי עליהם

תודה.

אם את לא רוצה, לא חייב..

כדאי להמשיך ולדבר על זה ולראות אם זה מפריע לאחד הצדדים

לא הייתי מתחילה עם זה. התאמה בעבודת ה' והתאמה בשאיפות זה הדבר הראשון שאני בודקת

ועוד לפני שמכירים את הנפש הפועלת, בכלל..

אבל פחות או יותר. שלא יהיו פערים משמעותיים.

נשואים 14 שנה. מבחינת מידות, אני חושבת שאין על בעלי. וגם אצלי (אין הנחתום מעיד על עיסתו, אבל בכל זאת) יחסית המידות טובות. ועדיין...

הקושי העיקרי הוא כרגע לפחות, בחינוך הילדים. בעלי אומר, שגם אם אני עושה דברים שפחות מוצאים חן בעיניו, הקושי שלו בעיקר הוא על השאיפות שלי והרצונות שלי מהילדים. אני מבינה אותו, אבל לי חשוב שגם יהיו פתוחים יותר ועם רוחב אופקים, וזה חשוב מבחינה עקרונית, וכאן הבעיה..

יכול להיות שהוא גם יחסית בקורתי באופן כללי, אבל אחד ה"בעיות" של הדוסים ממש - שהם בטוחים שהאמת אצלם ויש דרך אחת והפתוחים יותר מוכנים גם לקבל את המצאותם של דרכים נוספות, וזה מאוד קשה הסגירות הזו.

בדייט השלישי אמרתי לו "לא", כי הבנתי שהוא ממש דוס, על רציני.. וגם מעוד סיבה שלא אפרט. הוא חזר אלי וניסה שוב, ואני התאהבתי בו מהמידות הטובות שלו, מיכולת התקשורת ומאוד דברים. בחנו את זה כמה חודשים, האם זה אפשרי, והחלטנו שכן. אבל היה אז ברור לשנינו שאני אנסה להתקדם לעברו. ובפועל זה לא ממש קרה, או לא קרה מספיק.

 אז אחרי כמה חודשים שמתי גרביים, ואחרי כמה שנים הורדתי אותם כי ראיתי שזה לא אני. וכנ"ל בדברים נוספים. מי שרואה אותנו לא חושב שיש כאלה הבדלים, לדעתי, אני די נראית "דוסית" אבל יש, זה ברור. 

לדוגמא, הוא רוצה שבכלל לא יהיה אנטרנט בבית, אני רוצה שהילדים שלי ילמדו אנגלית דרך המחשב כי בתלמוד תורה לא לומדים.. וגם לא מפריע לי שישחקו קצת, כמה שעות בשבוע, באנטרנט מסונן. הוא רוצה שהבן שלנו יהיה רב, כי יש לו פוטנציאל, אני רואה שהוא כרגע לא בכיוון ומבחינתי גם איש הייטק זה טוב, אז אם הוא רוצה שילמד לתכנת, העיקר שיהיה אדם טוב ויאהב את התורה. אני רוצה שהם יקראו הרבה ספרים כי חשוב לי שיהיה להם רחבות אופקים וגם שפה גבוהה, יכולת ביטוי ודמיון. בעלי רואה בזה בזבוז זמן במקרה הטוב, ובעיקר הכנסת מושגים קלוקלים שלא היה רוצה שיהיו להם. וכו וכו, יש הרבה דוגמאות, נתתי את אלה שאנחנו נמצאים בהם היום, וזה כשהילדים עדיין לא ממש גדולים, אבל הפערים הולכים וניהיים יותר משמעותיים כשהם גדלים.

תחשבי טוב. בהצלחה.

אני לא חושב שזה שאת 'מוכנה' שהבן שלך יהיה גם איש הייטק ולא רב זה אומר שאת פחות דוסית מבעלך (אני מניח שאת כבר יודעת את זה טוב יותר ממני, אבל בכל מקרה הילד יעשה בסוף מה שבא לו, ולא מה שבא לאבא שלו או לאמא שלו...). גם לא אם לא מפריע לך שישחק באינטרנט מסונן. זה אומר שאת פחות חניוקית...

זה לא משנה, זה כיווני חשיבה אחרים.

אני חושבת שבעלי הוא די "חרדי", אומנם עם כיפה סרוגה וממלכתי והכל, אבל בגישה - זו גישה חרדית, שבה התורה היא הכל, הדברים הם די שחור ולבן לגבי מה שמותר ומה שאסור, ויש פחד גדול מפתיחות וממה שהיא יכולה להביא.

מהצג השני, אני די "כיפה סרוגה" קלאסית - זאת אומרת, יכולה לוותר לעצמי או לילדים מדי פעם ולהרגיש עם זה בסדר.. והשאיפות הם לא שיהיו גדולים בתורה, אלא שיהיו אנשים טובים ויאמינו בה', ולאן שיתפתחו הם יתפתחו ויגדלו. ואני לא מפחדת מחשיפה לדברים שונים, אלא דווקא מאמינה שחשיפה לעולם הזה במינונים מתאימים תחשל אותם ותפתח בהם חוש ביקורת.

אז כן, לא חשבתי שזה יהיה כזה משמעותי כשהתחתנו, כי שנינו בעצם מאותו מגזר, אבל יש הבדלי השקפה מאוד משעמעותיים, והקושי עולה כל פעם מחדש. ולכן, גם בעלי, לא ממליץ כבר לתלמידים שלו להכנס לדברים האלה מראש. אפשר להגיד, נסתדר ונזרום, אבל מנסיון, הצד הדוסי יותר לרוב פחות זורם.. וגם לצד הפתוח קשה לסגור את עצמו, אז זה די לופ שנפתח כל פעם מחדש בסוגיות שונות ובתקופות שונות.

האם זו סיבה לפרק את הקשר? לא עד כדי כך. אני באמת מעריכה את בעלי ואוהבת אותו, אבל זה מעיב בהרבה תחומים.

ונכון, זה הניסיון העיקרי שלנו, בשאר הדברים אנחנו די על מי מנוחות אחד עם השני. אבל למה להכנס לניסיונות כאלה מראש?

בגלל שזה תחום יותר עקרוני ורעיוני, ולא עניין של מידה כזו או אחרת, אני דווקא חושבת שיותר קשה (לפחות לצד הדוס יותר) להשלים עם הקושי.

ההערה היתה סתם בקטע של ההתייחסות העצמית שלך. אני חושב שלקרוא לעצמך 'פחות דוסית' רק מפני שהוא חניוק - זה כבר מסר מסוים (אם כבר מדברים על חינוך הילדים...), וזה גם לא הוגן. זה הכל.

לא ברור .
(אולי באמת עדיף לא לדעת מה היתה כוונת המשורר)

(בשומרי תורה ומצוות המכונים 'דוסים')

א. אתם נשמעים לי ממש זוג מקסים וטוב וכל הכבוד לכם.
ב. נראה לי שככל שתתחברו לאמונה שמה' אישה לאיש, ו40 יום קודם יצירת הולד מכריזים בת פלוני לפלוני, תבינו שזה הנסיון שלכם וזה יפריע לכם הרבה פחות(עד שלא יפריע בכלל..)
אתם לא חייבים לחשוב אותו דבר!
זה בסדר שהוא רוצה לגדל ילד תלמיד חכם ואת רוצה תחומים נוספים.
תסתכלו על זה כעבודת ה' ולא ככורח ונסיבות חיים ש"הובילו אתכם" לשם..
ככל שתאמינו שהכל מדוייק מכוון ומושגח מאת ה' ככה יהיה לכם יותר קל ונעים, ובע"ה גם תגיעו למדריגה הגבוהה של לברר את הטוב שבשתי ההשקפות עד שיצאו לכם בע"ה ילדים מיוחדים במינם, ילדים של שלום וכבוד הדדי-
תשכחו את הרעיון ש"נתקעתם ביחד" ותתחילו לעבוד דווקא על זה כאתגר של הזוגיות, כי דווקא משם יצא בסוף אור גדול!

ואם לא היה לכם את האתגר הזה,
בוודאות של 100% היה לכם אתגר אחר לעבוד עליו!(מידות רעות? בעיה נפשית? פיזית? חילוקי דעות שונים ומשונים-יש אינסוף אפשרויות).
אשריכם שהאתגרים שלכם הם אידיאולוגיים ולא אחרים נמוכים יותר..

ויש עוד כמה, אבל הוא העיקרי, לפחות בתקופה הזו של החיים שלנו.

אבל השאלה היתה האם מראש להכנס לדבר כזה, אז אני אומרת שצריך לשקול טוב טוב, להיות מודעים לכך שזה אכן אתגר.

אם כבר יש פער, ברור שזה מאת ה' ושזה אחד הדברים שצריך לעבוד עליהם, גם אנשים יכולים להשתנות ממש ויהיה פער. בסה"כ החיים שלנו טובים, אני לא מתלוננת.

היו לנו עוד אתגרים (ועדיין קיימים), כמו טיפולי פוריות לא קלים ועוד כמה אתגרים רפואיים, והם דווקא רק חזקו אותנו מבחינה זוגית, וגם זה לא מובן מאליו. אני מודה לה' שהיו לנו כמה שנים בלי ילדים עם אתגרים שבנו אותנו, כדי שיהיה בסיס איתן בזוגיות לאתגרים שבאו אחר כך..

ועדיין - כשהייתי בת 19, לא לקחתי את הפער הזה באופן משמעותי כמו שהוא בעינינו כיום. לכן היה חשוב לי להדגיש שזה לא קל. מה להחליט? זה תלוי במכלול הדברים הנוספים, כמו גיל, עם כמה יצאת קודם וכמה ניסית ובדקת, מידת ההתאמה בשאר התחומים. אבל לא הייתי מקלה בזה ראש.

 

וכמובן שה' מסובב נסיבות, ויש לנו גם ילד שהגיע לעולם בדיוק כדי שנצטרך לעבוד על הפערים ביננו, הוא מאתגר אותנו כמעט מאז שנולד בתחום הזה של הגישות השונות בחינוך בכלל ובאופי הדתי בפרט (ויש גם ילדים שגדלים על מי מנוחות (בקטע הדוסי וגם בתחומים אחרים) ופחות מאתגרים אותנו ואז גם פחות עולות שאלות ויש פחות קושי)

 

 

כל מה שאפשר לעשות מראש כדי שיהיה טוב, צריך לעשות. מרגע שמתחתנים-נגמרו הסיפורים וצריך לעבוד ולעמול כדי שיהיה טוב, ולהאמין שהכל מאיתו יתברך-

התכוונתי להגיב לראשונה, וטעיתי...

מנסיון הפוך (אצלנו אני הדוסית ובעלי הרבה יותר פתוח...)
זה ממש ממש ממש קשה!!! יש ביננו אהבה מאוד גדולה, וזה מה שמחזיק אותנו. אבל ברור לנו שאם הפערים היו מראש (בעלי ממש שינה כיוון אחרי החתונה..) לא היינו נכנסים למציאות כזו...
אולי גם הפערים ביננו יותר גדולים ומשמעותיים, ברור שזה קשה השאלה עד כמה הפער... ובאמת הכי קשה זה חינוך ילדים...

לא?
כלומר, אם הקשר מתקדם טוב ורק יש פערים בנושא הזה, נראה לי מוזר לחתוך על חינוך ילדים. מניחים ומקווים שמסתדרים איכשהו בסוף, לא?

תודה על התשובה הארוכה!

לדעתי זה אחד הדברים הראשונים שכדאי לברר ביניכם כבר בהתחלה. (לא בפגישה הראשונה, אבל לא לחכות עד ש"הקשר מתקדם טוב" ורק אז להיזכר לדבר על חינוך ילדים)
אתם בעזרת ה' תגדלו ילדים ביחד, חינוך יהיה חלק מאוד מרכזי בנישואין שלכם. וזה תחום שאפשר לריב בו בלי סוף אם לא מסכמים דברים מראש ורואים שיש לכם השקפות דומות בנושא

רק כדי להסביר עד כמה זה קשה הפערים האלו וכמה זה משמעותי, כי סה"כ אפשר להסתדר עם זה את תקבלי אותו והוא אותך. אבל כשזה מגיע לילדים כבר הרבה יותר קשה להתפשר ולקבל...

זה חלק מאוד מרכזי מהדרך של הבית.

והאמת, אני לא מאמין ב'חינוך ילדים',

אם הוא מנותק מהלך החיים של ההורים,

ואז ממילא זה כבר נוגע בזוגיות,

ואז ממילא זה קשור מאוד לשלב הדייטים

מנסיון אישי, פער בתחום הזה, הוא מאתגר, מעצבן, ומתסכל, אבל, לגמרי אפשרי. לכל זוג יש נק' שהיא האתגר המרכזי שלו, אז במקרים כאלה, יצר הרע, והקשיים מופיעים דרך זה.
חייבים לדבר על זה, אין דרך אחרת. חייבים להגיע להבנה. זה אתגר, אבל תמיד יש אתגרים.
המדריכת כלות שלי אמרה, לכל זוג יש קושי, את זכית, ואת יודעת עליו עוד לפני ;)
בנק' משבר איך אני 'מרגיעה' את עצמי? אני שואלת את עצמי, את היית יותר מאושרת, החיי נישואים שלך בהכרח היו יותר מאושרים אילולא הפער הזה? והתשובה תמיד היא - לא. כי פשוט יהיה אתגר אחר במקום...
בהצלחה רבה

להבדיל, אצל הנוצרים האבות הם הגורם העיקרי שמשפיע על אחוז ההולכים לכנסייה בקרב הילדים. אם אבא הולך, הילדים כשיתבגרו, יילכו אף הם, ולהיפך.

Church attendance - Wikipedia

 

כמו כן, ראיתי מחקר שנערך, כמדומני, ע"י מכללת רופין. מטרתו הייתה לבדוק את מצב השפה הזרה בקרב ילדים לזוגות מעורבים (עולֶה וצברית, צבר ועולָה). המסקנה: כשה"צלע החוצניקית" היא הבעל, יש הרבה יותר סיכוי שהילדים ידברו את שפתו, וגם הקשר עם הסבים והסבתות חזק יותר. 

 

ולעניינינו: אם הבעל הוא דוס, הילדים יהיו דוסים. אם הבעל הוא לייט, הצאצאים יהיו לייטים. לא ב-100 אחוז, אבל ברוב המקרים.

נראה לי שיהיו פחות בעיות בין דת''ל "רגיל" ומישהי שיותר מסורתית (או הפוך), מאשר בין מישהי דתיה ואפילו דוסית למישהו שבאמת אין לו שום דבר בחיים חוץ מהתורה...

עוד הערה קטנה- מה זאת אומרת "קשרים רציניים, לא דייט שלישי"? למה לרצות להמשיך עד דייט שלישי אם לא יתפתח מזה קשר רציני, שיוביל לחתונה, חינוך ילדים משותפים וכו'? לדעתי צריך לחשוב על כל זה כבר בדייטים הראשונים...

ובעולם שלי, דייט שלישי נכלל בתוך ״דייטים ראשונים״ 😁

תודה על הארתך!

לחסוך בבירורים...
בשמחה

אנשים מכל קצוות האינטרנט נוהרים בהמוניהם!
ווהווו!!

כשהכרנו הייתי יותר דוסית ממנו בהרבה. אני זוכרת שהיו לי לבטים על זה בתחילת הקשר. התחתנו. היום בעלי הדוס מבנינו. המשפחה והיציבות ייצבו אצלו גם את התחום הדתי ונראה לי שאם הייתי מספרת לו כשנפגשנו איך יום אחד הוא יתנהל מבחינה דתית הוא היה צוחק בקול.
גם אני עברתי דרך מבחינה דתית, והרבה דברים שהקפדתי עליהם מאד כשהכרנו כבר לא מקפידה (מאותה סיבה בעצם. הקמת המשפחה הפכה אותם לפחות רלוונטיים).
אבל מה שהכי חשוב לדעתי בפערים מכל סוג זו היכולת ההדדית לדבר ולתקשר וגם היכולת לשמור על גמישות ולהשתנות. וגם, להכיל את העובדה שהבן זוג הוא לא תמונת ראי שלי, הוא שונה ומביא דברים אחרים, דברים משלו לתמהיל המשפחתי וזה בסדר אפילו אם זה לא בול אני.

אלא שזה כל העניין בזוגיות...
להפתח למשהו אחר שהוא לא "אני" וללמוד את הנקדה היקרה שבו שאין לי אותה וגם לא יכולתי להגיע אליה לבד..
רק בעזרת בן/בת הזוג עם כל מה ששונה ומיוחד בהם, אפשר להגיע לשלימות!

מכל סוג. כלומר הוא יכול להיות יותר דוס ממך בנושא מסויים ואת בנושא מסויים.
תחשבי שכל אחד באה ממשפחה לגמרי שונה אז חייב להיות שיהיו פערים.
אל תצפי למצוא מישהו כמוך. בקיצור

אבל זה לא בדיוק כך. צריך לבדוק עד כמה הפערים הם משמעותיים לכל אחד מהצדדים. ולא לבנות על זה שנשתנה עם הזמן, כי זה לא תמיד קורה.

אם כל אחד מוכן בלב שלם להתחתן עם השני, ומבין את ההשלכות של זה, גם אם הצד השני לא ישתנה בכלל לכיוון שלו, אז זה אפשרי. וצודק מי שכתב שזה לא משנה מה הפער, זה משנה איך כל אחד תופס את הפער ועד כמה הוא משמעותי בעיניו.

והייתי כותבת אחרת לגמרי אחרי 3-5 שנות נישואין, אז הפער פחות היה משמעותי, מאשר עכשיו כשהילדים מתבגרים ותפיסת החיים השונה נהיית יותר משמעותית. ואם היינו "מתקדמים" אחד לעבר השני בתחום הזה עם השנים, אז אולי זה באמת היה פחות משמעותי, אבל זה לא קרה. אולי דווקא קרה להיפך.. בעלי נהיה רב (ואני שמחה בזה ממש, בעיקר כי טוב לו וזה ממלא אותו בהרבה שמחה, סיפוק ועשייה. אבל מראש, בחיים לא הייתי מתחתנת עם "רב", אני לא "רבנית" למרות שהתלמידים קוראים לי כך.. ) ואני למדתי תחומים אחרים לגמרי והתפתחתי שם, ובתחום הדתי הפער קיים ובועט.

בסופו של דבר על כל דבר אפשר לפתוח עמדות קרב ולהוציא תחמושת. השאלה גם אם את רואה משהו בבחור שאת לא רואה במישהו אחר. האם נישואין הם רק תועלתיים ו"אני לא אפרק כי יש לי מחויבות" או גם, יש סיבה שבגללה האדם הזה מתאים לי. בחרתי בו.

קשה כואב מזעזע לוותר על ערכים. אבל הכאב לוותר על הבחור, יכול להיות חזק מהם. הייתי שמחה לו היה ניתן להעלות כאן גם את הצד הזה. וגם בסופו של דבר אהבה אמיתית לאדם היא לא חיצונית לערכים שלנו היא מהותית להם.

התייחסות רומנטית מדי? לא ממש. לא באתי משם. אז כמה שאפשר להסתכל על זה כך, זה לא. השאלה האמיתית בעיני כאן היא מה גורם לי כן לבחור בו. ומכאן איך מגשרים על פערים.

יפה

״בסופו של דבר אהבה אמיתית לאדם היא לא חיצונית לערכים שלנו היא מהותית להם.״
חזק.

בדרך כלל דברים כאלה חשובים לאנשים, ולכן יהיה להם קשה עם מישהו ששונה מהם.

יקרה.

יש כל כך הרבה עבודה בחיי נישואין, למה לכתחילה להיכנס לפערים מהותיים כל כך?

הבדלים קטנים בדרך התורה - ניתנים לגישור, אבל הפערים ביניכם כפי שאת מתארת משמעותיים, מדוע לא לגשת לכיוון יותר מתאים???

וכפי שתארו לך, יש תמיד שוני ואתגר להתמודד, וזה היופי בחיי הנישואין!

אני שמחה שהוא הרבה יותר צדיק ממני

והוא מקבל ואוהב אותי כמו שאני.

שנינו היינו מודעים לנושא גם בתקופה שיצאנו, לי היו קצת חששות סביב זה, אבל צריך לזכור שבסופו של דבר זה הבדל הרבה יותר קטן מהבדלים באופי בייניכם, אז פרופורציות...

מדהים לראות שיש פה תגובות ממש סותרות..

גם אחרי 5 שנים וכנראה גם אחרי 7 הייתי כותבת שזה לא משמעותי והעיקר המידות והנכונות ללכת אחד לקראת השני, ואני מאמינה שבתגובות ישנות שלי מלפני כמה שנים, זה מה שכתבתי בפורומים השונים כאן (נולד לנו ילד ראשון אחרי 3 שנות נישואין, וכל עוד הם היו בגנים, הנושא היה פחות רגיש).

הפערים התחילו להיות משמעותיים יותר רק כשהקטנים גדלו, כי כשזה נוגע לילדים שלך ולציפיות שלך מאיך יהיה החינוך שלהם, הרבה יותר קשה לוותר. 

שימי לב בנות כמה הבנות שכותבות שאין שום קושי בזה, או שהקושי מזערי והבעל מקבל אותם כמו שהן, מזה אני יכולה להסיק כמה שנים הן נשואות ומהם האתגרים שהם עמדו בפניהם בנושא הזה.

 

אף פעם לא הגדרתי אותו כפער ברמה דתית, לא מרגישה פחות דתיה מבעלי. אלא שאני נוטה לכיוון קצת פתוח יותר לעולם( בלי לותר על דתיות) והוא בנטיה הטבעית שלו לכיוון סגור יותר. עם דוגמאות דומות למה שאת מתארת .
אני נשואה 19 שנה ובחיים לא הייתי מוותרת על הבעל הנפלא שזכיתי בו ב"ה בגלל הפער הזה. יש לנו הרבה נקודות שזה עולה, בעיקר בהקשר לחינוך, לא תמיד מסכימים, אבל לדעתי מוצאים דרך לאזן אחד את השני, אולי כי בפנים שנינו רוצים חינוך ליראת שמיים וקדושה, גם אם רואים את הדרך לפעמים באופן אחר.
יש לנו כבר ילדים בגיל ההתבגרות, נטית הלב של חלקם היא לכיוון הסגור יותר וחלקם לכיון יותר"בני עקיבא". נראה לי שדוקא השוני ביננו עוזר לנו להבין טוב יותר את הילדים. לפעמים אני או הוא מסבירים אחד לשני את "הראש" שהילד הספציפי חושב בו.
כשהתחתננו לא היינו מודעים להבדלים, דוקא התלהבתי מהדוסיות שלו( ועדיין שמחה בה, הוא נותן המון יראת שמיים לילדים)ואנשים מתפתחים ותופסים כיוון עם השנים. פערים כאלה מתפתחים בין הרבה זוגות עם השנים( גם בין הורי יש פער ). לדעתי אם יש בסיס משותף של רצון לעבודת ה', גם אם כל אחד רואה אחרת את הדרך, מידות טובות ואהבה, זה בהחלט אפשרי .

ואיזה יופי שמינפתם את השוני לתועלת. ממש מעורר השראה

שנינו מוגדרים "דוסים", לשנינו יש ב"ה שאיפה משותפת לעשות רצון ה' , יש לנו נקודות מבט שונות, לא תמיד מתחברים בדיוק לאותם רבנים ולאותו סגנון ( שיעורים שהוא שומע בבית ומעצבנים אותי ...). אבל לשנינו חשובה יראת שמיים וחיפוש של רצון ה'.
לפי דעתי אם הפער הוא בשאיפות, במטרות של החיים, יהיה קשה ומתסכל יותר. לא הייתי מתחברת לאדם שחושב שלא נורא לחפף מידי פעם, וגם לא לאדם סגור שלא מוכן לשמע את דעתי וחושב שאני חייבת לחשוב כמוהו( זה כבר עניין של מידות).

ככ מסכימה לדבריך!
מניסיון של 9 שנות נישואין. שנינו מוגדרים דוסים, אבל אני פתוחה יותר, והןא סגור יותר. ההבדלים הם באמת במידת הפתיחות בחינוך הילדים ומתקשים מאוד להחליט על מסגרות חינוך מתאימות...
לא תמיד מסכימים,
אבל לא הייתי מחליפה אותו לעולם.

כל עוד יש בסיס משותף של רצון ליראת שמיים ושאיפה להתקדמות רוחנית, וכמובן מידות טובות, יש על מה לדבר, אם אין את הבסיס הזה, לא הייתי נכנסת לקשר כזה מלכתחילה...

בהצלחה לפותחת

אני נשואה 6 שנים ואני דווקא שמחה שבעלי יותר דוס ממני..קודם כל התורה מעדנת אותו והוא יותר שקול ורגוע(הוא גם מכבד אותי יותר) זה נכון שהוא היה מעדיף שאהיה יותר צנועה ושמורה אבל לא פער שיגרום למריבות מהותיות...
בחינוך ילדים זה באמת קצת בעיה.אבל היום למדנו שיש הרבה אופציות למצוא דרך אמצע במוסדות חינוך למשל..
בקיצור בכללי תלוי מה הפער ומה מצפים אחד מהשניה
בהצלחה

אני אצטרף לדעה שלא ממליצה להיכנס לזה.
כמו שכמה כבר אמרו, יש מספיק פערים בין גבר לאשה, בין המשפחות והרקעים, למה להוסיף לזה גם פער דתי? חיי נישואין מביאים איתם המון עבודה עצמית, אז מה שאפשר למנוע מראש בוודאי שעדיף.
אני נשואה לאדם מקסים ושנינו מאותו מגזר, אותה רמה דתית, ממשפחות שנראות מאוד דומות, וכשנפגשנו היה נשמע שגם ההשקפות והשאיפות שלנו מאוד דומות. ולמרות כל זה בחיים המשותפים מתגלים המון הבדלים, וחלקם מאוד עקרוניים! ויש ויכוחים, ויש דברים שאני מצטערת שהוא לא מסכים איתי, ויש דברים שהוא מצטער שאני לא מסכימה איתו. ב"ה המשותף גובר על השונה ואנחנו חיים בשלום ובאהבה, אבל אני לא יכולה לדמיין איך זה לחיות עם מישהו שכל דבר קטן יכול להיות מכשול והכל צריך לברר ולבדוק ולתאם ציפיות ולוותר...

וזה ממש קשה לי, אז כדאי כמה שפחות שיהיו..

לפני קצת יותר מחצי שנה יצאתי עם בחור מקסים! הבחור הכי חמוד שנפגשתי איתו. מבחינת כימיה ואופי הכל זרם והתאים ממש.. היה כיף וטוב ביחד. רק מה.. הייתי יותר דוסית ממנו. בפער. הוא גם היה דוס (למד בישיבת הסדר באותו הזמן) אבל היו פערים.. למשל אני רציתי בעל שישב וילמד. הוא רצה תוך שנה שנתיים לעבור ללימודים גבוהים. הוא לא חשב שיש הרבה בעיה בפאבים כשרים למשל ולי זה ממש הציק..
בסוף נפרדנו. בעיקר על זה בבירור. וזה עדיין מאוד קשה לי ומבאס אותי, אבל עמוק בלב אני יודעת שזה נכון.. יצאתי מאז עם כמה בחורים ועדיין לא יצא לי לצאת עם בחור שמבחינת אופי וכימיה ורגש משתווה למה שהיה איתו. אבל בסוף איך שאתה עכשיו זה פחות הקריטי במציאת בן זוג, אני חושבת שמה שקריטי זה השאיפות.. שיהיה שאיפות משותפות.. כמו שכבר כתבו קו משותף לבית ולחינוך ילדים..
אני עדיין מלא פעמים שואלת את עצמי אם זה היה נכון הפרידה ואם אופי ומידות זה לא מספיק. אז נכון שזה הרוב אבל זה לא הכל..

נשואה קרוב לעשר שנים.

יש בינינו פער גדול בהקשר המדובר - אני דוסית ובעלי לא. שנינו הפתענו את עצמינו והתחתנו... הרוב מבחינת תפיסת העולם של כל אחד מאיתנו (בלא הרבה דיבור על כך), היה ידוע מראש.

אנו גרים במקום דוס כרצוני והסביבה לא מעלה על דעתה את מצבו.

שנינו עברנו שנים של חיפוש החצי השני ונדבקנו אחד בשניה, ועל בסיס זה התחתנו. לאחר מחשבה והתייעצות. כלומר - בחרנו להתחתן.

אני חושבת שבעלי עיבד את העניין יותר והיום הוא מקבל אותי יותר ממה שאני מקבלת אותו.

אני מהרהרת בקול.. אומר את האמת, זה מעסיק אותי מאד כל העניין. בעיקר תפיסתית. קשה לי להשתחרר מהציור שהיה לי לגבי האיש שיהיה לי, אע"פ שלעיתים קרובות אני מתאהבת במראה שלו השונה הזה ממי שציירתי לעצמי. אבל לעיתים עולה בי געגוע עמוק לבעל הדוס (והסטנדרטי?) שכל כך רציתי.

אעלה מס' נק' של קושי:

1. צניעות - ההתנהלות שלו מכאיבה לי לעיתים. נושא רגיש בין זוגות ועוד יותר כשיש פער משמעותי ברצונות ובהתייחסות.

2. בדידות - בגלל השוני. בא לידי ביטוי בחינוך הילדים למצוות לדוגמה - מרגישה לבד בהובלה שלי לשם. 

3. יחס של כבוד - חשה כלפיו בהקשרים רבים, אך בהקשר הזה, קשה לי לחוש הערכה כלפיו וזה מצער אותי.  

4. מקום מגורים - לא מצאנו מקום מגורים ששנינו נשמח בו. בעלי ויתר לי בנושא זה מתוך הבנה שזה יותר עקרוני וקריטי עבורי מאשר עבורו. וטוב לו לראות אותי שמחה במקום שבו אנו גרים.

בכל זאת, יחד עם הקשיים, אני חושבת שנכון וטוב מאד שנישאנו. אני מאושרת יחד עם בעלי. הדגש הוא שטוב לי לצידו. 

נפגשתי עם עשרות בחורים ומשהוא בו נגע בי באופן מאד מיוחד ועמוק. מתחברת למה ש'ונסי' כתבה. זה יקר בעיניי. ומוסיפה... המראה שלו, הקול שלו, המבט, תנועת ההליכה, תכני הדיבור, תחומי העניין.. באמת אני חושבת שאלה הדברים היקרים והפנימיים ביותר המחברים בין בני זוג. לא צריך לחטט בזה ולחקור, אלא פשוט לחוות את זה. 

אני מסייגת וכותבת שאם הולכים על זה, על פער משמעותי - יוצאים לדרך פחות פשוטה, לטוב ולמוטב, וצריך לבחור בזה. עיקרון הבחירה נכון בכל נישואין, ועוד יותר כשיש פערים משמעותיים וניכרים.

אסכם, שאני חושבת (לאחר דרך), שאנו חיים בסך הכל בעונג יחד. מה שמנחה אותנו הוא שלא מדברים מתוך אמיתות, תפיסות ועקרונות, אלא, מתוך הצרכים האישיים והפשוטים של כל אחד מאיתנו. מודה שלי קשה יותר לעשות זאת. אבל מאמינה באמונה שלימה שזו הדרך.

ועוד תוספת: בעיניי, מי שנפגש הרבה - עשרות הבחורים / הבחורות שנפגש בהם - זה המדגם. אני חושבת שזה דמיון לחשוב שזה ייפתר בבחור / בבחורה הבאים. הנכון ביותר לבחור מתוך מה שנפגשת. אני בטוחה בכך.

תראו ברכה! שנה טובה ומתקתקה!     

 

  

 

יש לך תובנות ממש מעניינות!!

לא יודעת אם הייתי מסוגלת להיכנס לפער משמעותי מבחינה דתית, אבל ממש התחברתי לדברים שאמרת שצריך להרגיש לגבי הבחור. 

וגם הדברים שכתבת בסוף- מחכים מאוד!

תודה רבה!! 

לפעמים גם מרגישה ככה...

אשמח לפירוט ודוגמאות ממשיות

תלמוד תורה תורני מול בית ספר שכולל לימודי חול
חינוך לצניעות- מתי וכמה?
מחשב ומדיה- כן או לא?
תנועת נוער- מעורב או נפרד? למה?

האישה יותר דתייה מהבעל: היא מצפה שאבא ילמד תורה עם הילדים, כפי שזה היה נהוג אצל הוריה, ילך איתם לבית כנסת וכו'. כשזה לא קורה, נוצרים מתחים.

 

הבעל יותר דתי מהאישה: הוא רוצה שילדים ילמדו בבי"ס חרד"לי, היא מתעקשת על ממ"ד מעורב, הוא לא רוצה סרטי אנימציה, ספרים ושירים שאינם על טהרת הקודש, היא רוצה להרחיב לילדים אופקים. התוצאה: ריבים ופשרות שלא באמת פשרות, כי הצעד ש"התיישר" עדיין מרגיש שהצדק עמו. 

צניעות-
לאן מטיילים בחופש?
האם הולכים למעיין שיכולות להיות שם בנות או שכל מקומות המים לא מתאימים לנו בכלל...

באיזה סרטים צופים אם בכלל?

מקומות חינוך ותנועות נוער של הילדים..

ועוד

הנכון הוא שלעיתים זה הולך טוב אבל 

בד"כ יהיו הרבה פחות ילדים מן הממוצע בין שתי ההשקפות וכמו כן לפחות צד אחד יחוש שהחמיץ את חייו. לא כדאי להיכנס למלכודת כזאת. עדיף לבחורה דתית שלא משיגה בן זוג דתי לנישואין (עקב עודף הנשים הגדול ב"שוק" הנישואין)  שתינשא בנישואין פוליגמיים לגבר כרוחה.

אם זה רצונו... כוחה של תפילה

לכל סיר יש מכסה, כידוע. גם ללא פתרונות יצירתיים ולא-הלכתיים בעליל.

וגם תלוי עד כמה ההפרש.

 

אם לצד ה"חזק" יותר, חשוב הנושא הזה - והשני הוא הרבה פות ברמה, אז חבל להתחיל עם זה לכאורה.

 

[אני לא מבין מה זה "מדובר על קשרים רציניים לא דייט שלישי".... למה לא לשאול מראש דבר כזה, במקום להגיע לתחושה של קשר "רציני", ואז לשאול...

מכל קום, במצב כזה, כבר צריך גם לעשות הערכה מתוך מה שרואים במציאות העכשווית]

כתבו פה הרבה דברים יפים, אני רוצה להעלות נקודה נוספת - איך מתיחסים לנקודת השקפה שונה:

1. כל האמת נמצאת אצלי ורק אני מבין.
2. יש גם משהו נכון בנקודות השקפה אחרות.

לדעתי תמיד יהיו פערים בין בני זוג השאלה היא מה מרחב התימרון - אם אחד מבני הזוג חושב שהוא תמיד צודק (1) אז מרחב התימרון הוא קטן אם שניהם כאלה מרחב התימרון הוא עוד יותר קטן.

אם שני בני הזוג מוכנים לקבל את זה שיש משהו נכון גם בדעה אחרת אז מרחב התימרון גדל.

 

אני אתן דוגמה מפערים בגישה כלכלית:

נניח ואחד מבני הזוג מאוד מחושב והשני יותר ספונטני,

אז אפשר שכל אחד ינסה לקחת את זה לכיוון שלו ואז אין הרבה מרחב תימרון ואפשר שכל אחד ינסה להבין איפה יש יתרונות לכל שיטה ואיפה לתחום כל דבר (למשל אפשר לצאת לטייל באופן ספונטני אבל נתכנן מראש איפה נישן, אפשר לקנות דברים לא לפי תיכנון אבל עד סכום מסוים).

מהניסיון שלי ביני לבין אישתי יש פערים בכל מיני נושאים (בצד הדתי קצת פחות) אבל אם כל אחד מוכן לנסות להבין נקודת מבט שונה ושיש לה גם יתרונות אז לפעמים גם מרוויחים מזה.