(על משקל השאלה המפורסמת מספר קהלת).
יש לנו שלושה ילדים, מגיל 3.5 עד 8. הקטנה, מעצם היותה הצעירה ביותר, די נהנית מפינוקים שונים או שירותים שונים שעושים עבורה (עזרה בלהתלבש, מקלחת, עזרה בנעילת סנדלים/נעליים, פינוי עבורה של כלי האוכל וכו').
מהגדולים יותר (6.5 ו-8), אני מבקשת ומצפה גם שיעשו את הדברים האלו בעצמם. ולרוב, זה קורה. לפעמים צריך תזכורות חוזרות לחלק מהדברים.
ויש לי הרגשה שנוצרת אצל הגדולים-יותר הרגשה שיותר כיף להיות קטן- מפנקים אותך, עושים עבורך- וקצת באסה להיות גדול שצריך לעשות כל הזמן בעצמו ולא עושים עבורו. זה גם מתבטא במה שהם אומרים "למה את עושה בשבילה את זה ואת זה?", "אולי תרחצי אותי היום?", איזה כיף ל-xxx שעושים בשבילה את זה ואת זה...".
אז- מה אפשר לעשות כדי לתת לגדולים הרגשה שכיף להיות גדולים?
אשמח מאוד לרעיונות
תודה!