ה' בחשוון תשע"ט 21:16

(על משקל השאלה המפורסמת מספר קהלת).

 

יש לנו שלושה ילדים, מגיל 3.5 עד 8. הקטנה, מעצם היותה הצעירה ביותר, די נהנית מפינוקים שונים או שירותים שונים שעושים עבורה (עזרה בלהתלבש, מקלחת, עזרה בנעילת סנדלים/נעליים, פינוי עבורה של כלי האוכל וכו').

מהגדולים יותר (6.5 ו-8), אני מבקשת ומצפה גם שיעשו את הדברים האלו בעצמם. ולרוב, זה קורה. לפעמים צריך תזכורות חוזרות לחלק מהדברים.

ויש לי הרגשה שנוצרת אצל הגדולים-יותר הרגשה שיותר כיף להיות קטן- מפנקים אותך, עושים עבורך- וקצת באסה להיות גדול שצריך לעשות כל הזמן בעצמו ולא עושים עבורו. זה גם מתבטא במה שהם אומרים "למה את עושה בשבילה את זה ואת זה?", "אולי תרחצי אותי היום?", איזה כיף ל-xxx שעושים בשבילה את זה ואת זה...".

 

אז- מה אפשר לעשות כדי לתת לגדולים הרגשה שכיף להיות גדולים?

 

אשמח מאוד לרעיונות

 

תודה!

ה' בחשוון תשע"ט 21:52

אני מרגישה שאצלנו זה הפוך. זה מעורר קנאה להיות גדול...

יש לגדולים הרבה יתרונות: יכולים ללכת לישון יותר מאוחר, יכולים לעשות דברים שהקטנים לא (לחצות כביש, ללכת לחוגים, להיכנס עם אבא לתפילה, לשחות וכו...) ואפילו הדברים שקשורים בעזרה בבית - יכולים גם להתפרש כפריבילגיה וכזכות (הילדים שלי למשל ממש אוהבים לשטוף רצפה עם אבא... רק עם אבא חיוך גדול)

אני חושבת שזה מאוד ענין של פרשנות ושדר של ההורים. שווה להיות גדול, או - מעפאן להיות גדול.

בנוסף יש גם את הענין של הקשר. לא פירטת אבל לפעמים קנאה באח קטן היא לא דוקא כי עושים בשבילו, אלא כי העשייה הזאת מתפרשת כיותר קשר עם אמא (או אבא). בכיוון הזה אפשר להציע לעשות דברים מקרבים ונעימים ביחד, תוך כדי מסר שעובר שזה כיף להיות גדול כי ככה אפשר לעשות דברים מגניבים יחד עם אבא ואמא.

ו' בחשוון תשע"ט 11:31
אולי לפעמים לזרום איתם...
קודם כל, לא נורא לעזור לילדים בגילאים האלה במקלחת, נעילת נעליים וכד'. הרבה פעמים זה לא הענין של העזרה הטכנית אלא של התשומת לב והביחד שנוצר בזמן הזה.
שנית, אפשר גם במעין משחק- לעשות כאילו הם קטנים, לדבר אליהם כאל קטנים, לעזור להם כאילו קטנים, ואז הם ירגישו בעצמם שזה קצת מצחיק..
ו' בחשוון תשע"ט 22:19

תות, אני מבינה לגמרי את מה שאת כותבת, אבל מטעמי נוחות, קל לי יותר להשכיב את שלושתם ביחד. הבונוסים שציינת בסוגריים פחות רלוונטיים אצלנו חצי חיוך

 

ברור לי שיש גם את העניין של הקשר, כי יש באמת הנאה והתמוגגות מהקטנה, שהיא מתוקה ומצחיקה. השאלה היא איזה דברים ניתן להכניס בשגרת היום-יום, כך שהגדולים ישמחו בהיותם גדולים יותר... (רעיונות כמו מה שציינת, אבל אחרים, שאוכל ליישם כאן גם).

 

בת 30- זה כיוון מעניין, ושווה לנסות

אני מחפשת עוד רעיונות שיעזרו להם להרגיש שלהיות גדולים יותר זה יתרון, זה שווה. שעצמאות היא רווח, ולא עול.

ז' בחשוון תשע"ט 22:02
אני נזכרת בסיפור ממש ישן וחמוד ( כשאנחנו היינו ילדים...) בדיוק בנושא הזה, וגם יחסית מוצלח. אם אני לא טועה זה היה בקלטת שנקראה "אמא איך את מסתדרת 2". אולי אפשר להשיג בחנויות של חרדים כמו גל פז.
אני מאמינה שתדעי למצוא את הרעיונות שמתאימים לך. לדעתי זה מגיע מתהליך של חשיבה והעמקה שלנו עצמנו בזה ש- טוב להיות גדול. ושהגדולים שלנו לא מפסידים מזה שהם כבר לא הקטנים שלנו... לפעמים זה עלול להיות משהו שלנו שצריך לשחרר.
ז' בחשוון תשע"ט 07:55
הגדול יודע שאני מצפה ממנו ליותר, גם ליותר עצמאות ואחריות על עצמו (כמו הדברים שציינת) אבל גם ביחס לאחים שלו (דאגה להם, בגבולות האחריות שאפשר לצפות ממנו, ויתורים כשצריך וכו').
אבל מצד שני גם נותן לו קדימות - הוא והקטנים יודעים שהגדול מקבל ראשון, בוחר ראשון (למשל אם יש מברשות שיניים חדשות בצבעים אז הגדול יבחר ראשון. דוגמה משבוע שעבר).

להיות גדול זה מעמד שיש בו גם אחריות וגם זכויות. במיוחד לגבי הבכור.


ז' בחשוון תשע"ט 08:59
יש למכביר ב"ד
אפשר לצ'פר/ לשלם מעט על השגחה של הגדול על הקטנים
אפשר לתת לו להישאר ער מעט יותר מאוחר מהיתר
לתת לו לצאת עם חברים בצורה עצמאית, או לארגן מפגש (אולי מתאים לגדולים יותר מ-8)
לקחת אותו לימי כיף עם תוכן מתאים לגיל ולהסב את תשומת הלב שהוא זכה לזה כי הוא גדול ואת הקטנים לא לוקחים עד שיגדלו וכד'

הגיל מקנה זכויות וחובות גדולות יותר, אחריות, נפתחות אפשרויות, תעודדו אותו בהתאם.
ז' בחשוון תשע"ט 16:59

אפשר לחשוב על הרבה פעילויות המתאימות דווקא לרמת הגדולים -

-משחקים המתאימים לגילם עם ההורים או בלעדיהם (משחקי קופסה וכד')

-הקראת סיפורים (המתאימים דווקא לרמתם.)

-שיחות עם שני הגדולים, בדיחות ,  ו"צחוקים" , דיבור בשפה מומצאת,  

-חוגים (?)

-וכפי שכבר אמרו, אפשר פעם בכמה זמן לפנקם בעזרה בהלבשה וכד' - זה גילאים שעדיין מתאימים לפינוק כזה לדעתי.

-וכן מסכימה עם עניין השדר שמעבירים להם. תאמיני שבאמת באמת טוב להם בגיל שלהם.

  

-אולי ניתן להפוך איכשהו את המטלות העצמאיות להיות לפעמים חלק ממשחק מדומה / הצגה מדומיינת וכד'.

 

-כשהם מתלוננים על זה כדאי לענות ולהסביר להם (אני נזכרת בספר הפילפילים - נחמד, כולל הסבר-) למה מטפלים יותר בקטן -כי הוא לא יכול / הרבה יותר קשה לו / וגם כשאתם הייתם בגיל הזה עזרנו לכם בזה

 

ח' בחשוון תשע"ט 21:45
הגדול הולך לאבות ובנים,
הגדולים מזמינים חברים הביתה
לגדול אני מקריאה סיפור לפי פרקים (מנהרת הזמן, חבורת כאסח, קופיקו) לפני הילד נפתח אוצר בלום של דמיון, מתח, הרפתקה והנאה.
עם הגדולים אנחנו משחקים משחקי אסטרטגיה כמו שחמט וכו', גם ספיד וכאלה...לפעמים אני צריכה לשכנע את הילדים לשחק איתי מרוב שאני נהנית מהמשחק.
הגדול נוסע לשבתות לסבא וסבתא לבד ומקבל המון תשומת לב וזאת חוויה מיוחדת בשבילו.
(בדיוק הבטחתי לו להזמין בן דוד לשבת)

יש יצירות מורכבות שהם אוהבים..
בסוכות הגדול לקח יוזמה, לקח סולם ותלה את הקישוטים לבד בסכך (זה היה גבוה)
גם הסכמתי שישנו בסוכה.

יש מקומות שהילדים שרים בבי"כ אנעים זמירות וכו'...

בקיצור לא חסר,
אני תמיד מתלהבת איך שהבכור גדל אני חווה איתו את החוויות שפעם התרגשתי מהם כילדה.
עם הקטנות זה כבר לא קורה כי אני רגילה.. מה מיוחד בג'ימבורי...

לכן אני חושבת שזה באמת עניין של שדר.
נגיד היום היה הטיול הראשון של הבכור בכתה א'.
כל המשפחה התרגשנו איתו ודיברנו על זה ועל ההתארגנות סביב זה, ומה צריך להביא ואיזה תיק
ומי קונה ממתקים...
אני בטוחה שהקטנות מחכות בכיליון עיניים להיות גדולות, רק כשהן יגיעו לזה כבר לא יהיה מרגש שילד יוצא לטיול 😅
ט' בחשוון תשע"ט 21:51

לקח לי אמנם כמה ימים להגיב, אבל קראתי ואני קוראת את הדברים שוב ושוב, ולוקחת הרבה צידה לדרך.

 

תודה רבה לכולכם!! כוכב

אולי יעניין אותך