אני אחד הרזים אם אופי הכי שמן בעולם

לחשוב כל הזמן, איך אני דואג שאני לא אהיה אף פעם רעב..

איך אנשים שעובדים איתי מהמחשב ולא שומעים ממני מילה חוץ מנושא העבודה (הכל טכני) מדמיינים אותי ציפלונת???

ואני ממש לא כזו. אני על גבול המלאה.

פלייז תסבירו את התשובות שלכם ואיך האופי מתבטא.

אופי שמן - חי כדי לאכול

אופי רזה - אוכל כדי לחיות

בהקשר של אכילה: לא הייתי קורה לזה אופי אלא דפוסי התנהגות, ויש דפוסי התנהגות שאפשר לכנות אותם 'של שמנים' למרות שלא כל מי שיש לו אותם שמן בהכרח (כי השמנה תלויה הרבה בגנטיקה ובמיקרוביוטיקה).

 

 

לגבי הקשרים אחרים: טוענים שאנשים שמנים שמחים יותר, צוחקים יותר וכו' (בתנ''ך יש כמה התייחסויות ל'אופי שמן' כאדם אנוכי שבטוח בעצמו) אבל אני לא בטוח שסטטיסטית זה נכון, וגם אם כן אני לא חושב שיש בזה משהו עצמי (כלומר: אולי זו השפעה עקיפה של השלמה עם עצמך או להפך - ניסיון פיצוי וכדו').

 

 

 

 

אילוסטרציה: קרואסון שמנים.

זה קשור לתאוותנות, שליטה עצמית ויכולת דחיית סיפוקים, ועוד.

אי אפשר לומר שמי שמן הוא תאוותן וחסר שליטה עצמית

זו התמודדות מאוד קשה ואי אפשר לשפוט בן אדן שלא עומד בזה

ב. גם אם זאת התמודדות מאוד מאוד מאוד קשה,
יש מי שעומד בה
ויש מי שלא.

ג. עצם הקושי הוא מדד מסוים. אדם שאינו תאוותן כלל, לא נתקל בקושי במפגש עם תאוות, למשל.

אני לא 

 

 

ב. יש רמות ודרגות ומדרגות בעניין, כמובן. 'לב יודע מרת נפשו'.

שהיו שמנים

ובזמנם לא ידעו עד כמה זה לא בריא.

"רבנים גדולים" אהמ...

כמו ר' לווי'צ מברדיטשוב

האם האמוראים היו תאוותנים ובורים או קדושים ופלאיים?
כנראה עניין של גישה..

לא כל מי שיש לו תאוות (כלומר: בנאדם) הוא תאוותן, ולא כל מי שלא בקי ברפואה המודרנית פשוט בגלל שהוא חי לפני 1500-2000 שנה הוא בור.

 

אבל לא סתם אתה מקצין, הרי מבחינתך זה או שהם מלאכים קדושים ופלאיים ויודעי כל (מה שברור שלא נכון מתוך דבריהם עצמם ואינסוף סיפורים עליהם בספרות חז''ל) או שהם היו תאוותנים ובורים. לדעתי דווקא זה זלזול בהם ולא האמירה שהם היו בני אדם, אבל זה כנראה עניין של גישה...

אם ראשונים כבני אדם...

את האמירה שכשאביי ורבא היו מצמידים את בטניהם אחת לשנייה היו יכולים לעבור תחתיהם זוג שוורים. ועוד דוגמאות נוספות.

ב. גם היום יש רבנים שמנים, וזה לא סותר. יש שהם קדושים, וממילא קדוש מצידם לאכול, ויש כאלה שלא מריבוי תאוות אלא ממיעוט בכל עסק שדורש לקום מהסטנדר.

מצינו כמה פעמים בגמ' -
'אמר ליה ר' יוחנן לרב - שמן!'

כנראה את לא הבנת את הבדיחה שכתבתי.
תשאלי את בעלך....

הגבתי הבדיחה משלי
כנראה לא הבנת, תשאל אנשים שמדברים אנגלית

והוא כנראה גם היה אחיו.

היו הרבה 'אבא'.

למרות שהחליפו אותו ברבי מליובאוויטש

כשרויות שונות וטעמים שונים. לדוגמה: ספרדי חריף.

כאדם שהיה בשתי הקצוות, ועכשיו נלחם להישאר רזה, אגיד בזה דבר חידוש (שאולי לא אמתי):
אני חושב שמי שיותר זז במחשבה שלו, ולא נשאר במחשבות סטטיות, אז זה יכול להשפיע על השומן הגופני שלו.

אתמול אכלתי מילשייק, ורק עשיתי ריצה של 3 קילומטר וכמה הליכות, ועדיין ירדתי יותר מ-2 קילו.
אז הגוף שלי משוגע ועולה ויורד בצורות מוזרות, אבל אני חושב שאולי אחד הפרמטרים שכאשר המחשבה שלי מהירה, אז אני יורד במשקל, וכאשר הוא סטטי אני עולה המון.

לדעתי (ונראה לי לי אני לבד בדעה הזו) אם אנחנו מדברים על אופי, לא על פיזיות, אז
אופי שמן - אדם שמרגיש שמן וכל הזמן מחשבן קלוריות ומה הוא אכל ומה הוא יאכל וכמה ואיך ולמה.
אופי רזה - אדם שמרגיש סבבה ואוכל מה שבא לו.

אין דבר כזה אופי כזה או אחר
מכירה הרבה רזים שאוכלים המון
והרבה שמנים שתמיד בדיאטה

אוכל זה דבר שמעסיק את האדם בכללי וזה לא קשור לגודל שלו

אופי שמן - זה אדם שמח שאוהב לצחוק
ואולי רזה זה יבש . .

זה היה מלמד לראות את התגובות בלי יכולת להגיב. בזכות האינטרנט שהחליט לצלוע...

 

אני לא מתכוונת על רזים שאוכלים בכמויות ושמנים שעושים דיאטה ולא מצליחים לרזות או כן מצליחים וכו'...

אני מדברת על אופי של בני אדם. האם אפשר לחלק את העולם לשניים חלק עם אופי שמן שלפי הטענה של הפרטנרית שלי לעבודה זה אומר שלא אוהבים ליזום דברים וסוג של עצלנות כזו ומפרגנים לכל העולם והחיוך שלהם נשפך לכל עבר בלי חשבונות וכו'...
וחלק עם אופי רזה שלפי טענתה חרוצים כאלה ויוזמים דברים והמח שלהם רץ מהר עם כל הנתונים ולא אוהבים לשבת והחוש הומור שלהם לא מנדב יותר מידי חומר וכו'...

אני טוענת שאין כזה דבר- עובדה שמה שהביא אותנו לדיון זה שאתמול פעם ראשונה נפגשנו אחרי כמעט שנה של קשר יומיומי במחשב והיא היתה בשוק כי היא דמיינה אותי ציפלונת כי יש לי אופי רזה ואני דווקא על גבול המלאה. קצת מעל המשקל שהיה כדאי שאני אהיה בו ע"פ הBMI.

ואז בעלי אמר שזה באמת מעניין למה כל מי שמדבר/ מתכתב איתי מדמיין אותי ציפלונת אפילו שהשיחה הכי טכנית בעולם ולא קשורה לתחביבים או אוכל וכד'.

אז מעניין אותי לשמוע את דעתכם.
האם זה באמת קיים אופי של רזים/שמנים או לא?
ואם כן מה אתם מגדירים כאופי רזה/שמן?

 

ואני מתייגת את - @אורה @אני והוא @פרח אש וכל השאר...

ואתה מצייר לך דמות רזה/שמנה לפי שיחה או התכתבות?

באמת אופי שמן או רזה.
יש סטיגמות כלשהן, אבל אני לא חושבת שהן אמיתיות.

למה כולם מדמיינים אותך רזה? לדעתי זו פשוט ברירת המחדל. אני למשל נוטה "לדמיין" (לא במפורט, אבל כעין דימוי כללי) אנשים שאני לא מכירה באופן "מושלם" חיצונית. זו ברירת המחדל. חלק מזה בעולמנו הנוכחי זה מבנה גוף רזה. (אם כי לא ציפלוני..)

שאנשים חושבים שמי ששמן הוא בן אדם שלא אוהב ליזום דברים, עצלן ומחייך בלי חשבון
זה פשוט התמודדות קשה מאוד.
למה לשים על בן אדם כותרות?
למה לשפוט ולתייג כזה מהר??

השאלה אם זה נכון?

וזה לא מתייחס עכשיו רק לשומנים פיזיים, יכול להיות בן אדם אם אופי שמן והוא יהיה רזה והפוך.
 

וזה שזה עצוב לא סותר שמתייגים. ומתייגים גם בלי לראות את הבן אדם (כמו במקרה אצלי) 

כל אחד צריך לדאוג למה שהפה שלו מוציא או במקרה הזה המקלדת.

השאלה אם מה נכון?
שאופי שמן זה אחד עצלן ובטטה?
לא נראה לי
מכירה כאלו וכאלו

השאלה שלי זה לא אם יש שמנים חרוצים וכו' ואם יש רזים הפוך, אני גם נכללת במלאים עם האופי הרזה.
השאלה שלי האם באמת יש אופי רזה או שמן.
ברור שיש גם וגם.
זה כמו שתגידי שיש מנטליות ארופאית ומנטליות ערבית ומנטליות אמריקאית וכמובן שיש לך היום כאלה וכאלה במיוחד בא"י שיש לך קיבוץ גלויות.

אבל עדיין יש את העניין של המנטליות.

כנראה שכל אחד רואה את זה בצורה שונה

זה לא כמו מוסכמויות שיש על מנטליות של עדות

לדעתי כמו שרשמתי לך בעניין של האוכל
רזה - אוכל כדי לחיות
שמן - חי כדי לאכול

היום באיזה בית קפה אישה מבוגרת אמרה למלצרית שיש לה אופי שמן (כמחמאה) והיא צחקה והתעצבנה ואמרה שאומרים לה את זה כל הזמן ושהשומן יגיע אחרי היריון..

ואני מלאה ויש לי גם מה שהסבירו אופי רזה. ומשום מה השומן לא מגיע בהריון, להפך.
 

שאם בגנים של האבא יש נטיה להשמנה לרוב הילדים גם כן יהיו
אבל לא מחייב שכולם יהיו שמנים או להיפך רזים...
עשיתי על זה סוג של מחקר כי גם אותי זה עיניין..

באמת מוכיח אם למישהו יש אופי שמן מרב הסיכויים (תמיד יהיו יוצאים מן הכלל) הוא יהיה שמן ולהפך.

על ארץ המשנונים והרזרוזים.

ספר ישן, סופר צרפתי. אותי הוא קרע מצחוק..

היתה מריבה בין ארץ השמנים לארץ הרזים.

השמנים מוצגים ככאלה ששמחים כל היום, לא ביקורתיים, קמים ב10, אוכלים ונחים כל היום.

הרזים - כל היום עושים פעילות גופנית, ממציאים, מתקדמים ועובדים על עצמם, אבל מאוד מאוד ביקורתיים.

אני ממש צחקתי מהספר  - כי הוא די מתאר אותי (השמן) ואת בעלי (הרזה), או את אבא שלי (השמן) ואמא (הרזה)

בסוף הספר יש השלמה בין הארצות ונהיות משפחות המורכבות מרזים ושמנים כאחד..

 

הבן שלי החליף אותו במקרה בספרייה ואני ממש נהנתי ממנו (כמובן שיש הגזמות, אבל יש משהו בתיאור האופי)

אני כנראה תולדה של חיבור בין הארצות...

לא זוכרת את השם המדוייק..

זה ספר מלפני איזה 100 שנה, אז הוא ממש הגניב אותי, שאופי של בני אדם לא ממש משתנה..

 

שמן פותח את המקרר- לא רואה דברים טעימים - מוציא ואוכל.

 

רזה פותח את המקרר- לא רואה דברים טעימים - סוגר והולך.

 

שמן בדכאון - |אוכל כדי להטביע את יגונו וכפיצוי.

 

רזה בדכאון - צם. אין לו תאבון.

 

 

העיקר שנהיה בריאים

שמן - לא ישאיר כלום בצלחת, גם אם שבע.

רזה - יכול להפסיק לאכול באמצע הביס, כי הוא כבר שבע.

 

מכיר מלא שמנים שלא מסיימים צלחת .. מכיר מלא לא שמנים שגומרים תצלחת עד הסוף גם כשהם מפוצצים

אני טוווווחחחנננת אוכל ואני רזה פחד.

הלוואי ומשהו יצליח להשמין אותי, אפילו רק קילו אחד, משהו.....

טיפוס אוראלי - ההנאה שלו היא מסיפוקים מידיים, קשה לו לדחות סיפוקים

 

טיפוס אנאלי - ההנאה שלו משליטה עצמית ומדחיית סיפוקים, ככל שיותר שולט ודוחה סיפוקים יותר מרגיש טוב עם עצמו

 

לרוב הם גם נראים כשמן ורזה

אני גאה בזה שאני מסוגל לאכול כמויות אדירות של אוכל יחסית, אפילו בזמן מאד קצר.