הבדיחה אומרת שהמילה האחרונה בבית היא של הגבר. "כן אישתי".

99% מזוגיות בריאה זה כשהגבר מפייס את האישה ואומר לה "את צודקת" אפילו אם היא לא.

אל תעשה מזה עניין גדול.

אני יכול להגיד לך שברוב המקרים אישתי טועה אבל בסוף אני זה שמפייס אותה הכל טוב זה לא חריג

לפותח- למה כל כך ממהר לפייס

אם קשה לדבר איתה תכתוב לה מכתב ותסביר את עצמך בנחת

 

זה גורם לי לתסכול מטורף שאני לא אשם וצריך להתנצל...

אשכרה זה מה שהורס את כל הזוגיות

מעניין שבזה אין שיוויון זכויות....

העולם מלא בהומור על מערכת היחסים שבין גבר לאישה. הגבר לרוב זורם יותר והאישה רגישה יותר.

אני מעדיפה שיגידו לי 200 פעם שאני טועה מאשר להגיע למצב של כזו זוגיות

פשוט גברים הם יותר םרקטיים ונשים יותר רגשניות. אנחנו לא לוקחים יותר מידי קשה את ההתנצלויות שלנו אפילו הלא צודקות שבהן.

לא יודע אם את נשואה אבל אם תגיעי למצב שבו בויכוחים עם בעלך את נטו מסתכלת מי באמת צודק ולהודות בטעויות שלך, אשריך

מאיפה ההנחה שנשים לא מודות הטעויות שלהן ושגבר צריך להתנצל גם כשהוא לא מאמין בזה...

(והאמת שקצת לא נוח לי עם ההנחה שלך ביחס לאישתך שלרוב היא טועה... אם מישהו מהצד היה אומר את זה, זה היה נשמע יותר אמין מאשר שאתה תגיד את זה על אישתך... אולי נוח לך לחשוב ככה? תבדוק את זה...)



רוב הנשים נבונות מספיק בשביל להבחין אם ההתנצלות כנה או לא, ובמקרה שהיא לא כנה זה הרבה יותר מכעיס.
אני לא אומרת שבלהט הוויכוח חייבים להגיד "אני לא חושב שיש לי על מה להתנצל", אפשר להגיד "אני מצטער שנפגעת, ואני אשמח להבין עכשיו או אחר כך מה בדיוק כאב לך ולתקן מה שצריך"... אחר כך תדברו ואולי תגלה שהיא באמת צודקת, או שתסביר לה את עצמך בלי צורך להתנצל על משהו שאתה לא מאמין בו.

אל תזלזל באינטיליגנציה של אישתך. אם היא נפגעת ממך, כנראה שיש לך מה לתקן.
אתה לא המרכז לילד המפגר, היא לא מפגרת...
אם אתה לא מסכים איתה, תמשיך לברר איתה מה מפריע לה, למה היא כועסת ותנסה למצוא את האחוז הקטן הזה של הסיבה המוצדקת באמת שהיא פגועה או כועסת. בהחלט יכול להיות שיש שם הרבה חוסר הבנה, אבל ה' לא סתם ברא את הדבר הזה שנקרא זוגיות. אתם אדם אחד, ואם לחלק ממך כואב, לא יעזור שתשים פלסטר או שתסתום לעצמך את הפה עם סלוטייפ.

כואב לה, היא רוצה תיקון שורשי.

הכוונה שלך טובה, וזה יפה שאתה דוגל בשלום בכל מחיר... אבל תדע שאתה יכול לעלות רמה, ולהחליט שאתה לא אומר סליחה במקום שבו אתה לא מבין בכלל למה אתה צריך להתנצל.
היא לא ילדה קטנה, היא תצליח להתמודד במקרה שתסביר לה את עצמך.
ברוב המקרים, כשאדם נפגע מאיתנו (בין גבר ובין אישה) יש סיבה.
וצריך להתפייס ממקום אמיתי ולהמשיך לתקן עולם (וכל שכן את עצמך) במלכות ש-די.

מוציא אסירים... מתוך העולם הצר שלנו עד שנגדל באמת. ואי אפשר לעשות את זה בלי בן זוג.

כל זה, רק אם אתה באמת רוצה לגדול... ולא רק לחשוב שאתה מגדל את אישתך אתה לא..... ואם כן, אז כדאי שתפסיקו עם זה.

ושוב, כל הכבוד לך על החתירה לשלום.

שתזכו לשלום אמיתי בכל הרבדים.

זה לא מובן לי מאליו

אם תסתכלי לרגע למיינסטרים של הזוגיות, תראי שככה הדברים עובדים. ואם נאמר את האמת, זה גם די עובד, אז למה לתקן משהו שעובד?

כל השיח שבחוץ הוא כזה שהאישה תמיד צודקת (להבדיל- כמו שהלקוח תמיד צודק) והגבר הוא המפייס כי הוא כביכול "החזק" והשכלתן.

ההתנצלות לא מגיעה ממקום של התרפסות וכניעה, אלא ממקום של ויתור וזרימה.

בסופו של דבר הדברים זורמים על מי מנוחות באופן הזה למעט אנשים שבוער בהם להיות צודקים ולא חכמים ולהוכיח את זה.

רובנו רבים על אותם נושאים - משפחות המוצא, כסף, קניות, ילדים, הרגלי ניקיון, יחסי מין וחלוקת התפקידים בין בני הזוג. לעתים הריב פורץ על רקע שינויים חיצוניים, כמו חלוקת התפקידים בעקבות יציאת האשה לעבודה, או נושאים פיננסיים אצל זוגות במשבר כלכלי.

ממליצה לקרוא כאן.

מאוד מסדר את המחשבות ואת אופן ההתנהלות המחלוקות.

יחסים: גם לריב צריך לדעת איך. מדריך

אעיד על עצמי ולא לטובה

שאכן בעלי לימד אותי להגיד 'לא יודעת' 

באמת שלא ידעתי לפני כן לעשות את זה.

 

אבל תבין אותנו (לא נראה לי שכל הנשים ככה אבל אולי) שזה באמת קשה.

אין לך מושג כמה זה קשה לגאוותנים!!!

שזה נובע מגאווה ,גם אשתי פחות מבקשת סליחה ממני ,ברוב המקרים אני מתנצל אפילו שלא תמיד אדם ופעם ישבנו לדבר על זה ושאלתי אותה והיא הסבירה לי שהיא טיפוס של קשה לרצות בקטע שאם היא נפגעה אז לוקח לה זמן להתרצות ולבוא לבקש סליחה ,אבל אחרי שהסברתי שזה גם מפריע לי כל הזמן לבקש סליחה (לא בקטע של גאווה ,אלא תחושה של טמבליות) אז יש שינוי לטובה
דבר איתה על זה ,תסביר לה שזה פוגע לך באגו או מה הסיבה שהיא לא באה להתפייס
בגדול כמעט כל דבר אפשר לפתור עם קצת רצון טוב והרבה דיבור פתוח וכנה וגם לגלות רגשות וחולשות
בהצלחה

היא ילדה גדולה וצריכה להתנהג בהתאם.

יודע מה?

אולי באמת יש לנשים בעיה כי גם היום השביתה הדבילית הזו...

מילא היו מפגינים נגד כל סוג של אלימות אבל רק על נשים??

יש יותר אלימות נגד ילדים ובכבישים ובכל מקום במדינה מאשר נגד נשים

התקשורת נשלטת ע"י נשים וכל היום שומעים רק לטובת נשים זה פשוט גורם לי לגועל

ועד שזה התחיל השיח הזה לטובת נשים כל היום באמת חשבתי שצריך שיוויון זכויות מלא!

עכשיו? מבחינתי אישה שעסוקה בלדרוש דברים בגלל שהיא אישה אז היא סמרטוט

רוצה שיוויון זכויות? יש גם שיוויון חובות

אין קשר בין דיקלומים מאתרי רשת או פוסטים בפייסבוק לחיים האישים ומערכת היחסים הספציפית. רעייתך לא מייצגת את הארגונים הפמיניסטיים וסביר להניח שהיא לא יושבת ראש עמותת קולך, ואתה כנראה אינך גיל רונן כי הוא גרוש פלוס ילדים שלפי כמה מגיבי רשת הם בכלל אפריקניים. סדר את הבעיות עם בת זוגך בלי להפיל עליה את התיק של "התקשורת נשלטת על ידי" וכולי וגומר. עצם העובדה שאתה מערב בנושא הפרטי שלך ושל האשה את הדעה ש"אולי באמת יש לנשים בעיה" מעידה שאינך מגיע ממקום נקי לטיפול בבעיה. סדר את הראש ועשה הפרדה בין ההכללות והפוליטיקות ובין העניינים הביתיים והאישיים.

הנשים, אלא רק את השמאל הקיצוני ואת קרנות החוץ שמממנות אותם בסכומי עתק. לא שמעתי אותם יוצאים נגד אונס נשים בדרום תל אביב, עי מסתננים למשל..

אולי זו תפיסת עולם שרואה דברים שחור-לבן?
כלומר- אולי קשה לה או שהיא לא יודעת איך להבין שיש עוד צד לדברים חוץ מהצד שלך?

זה נשמע כל כך בלתי נסבל שאתה רוצה להיפטר ממנה. הפתיח מאוד לא נעים.

אפשר לשאול איך אפשר לקרב את אשתי אלי?

איך אפשר להשפיע עליה שתגמיש את עמדותיה?

או כמו שאמרו פה אפשר והמילה גאווה לא מתאימה כאן בכלל? כי זה לא מה שהיא . 

אני לא מזלזלת חס וחלילה בתחושה שלי תסכול אינסופי שאתה בטוח חווה מהקשר. 

אבל אני למדתי בזוגיות שאני לא משנה אף אחד חוץ מעצמי. ויתכן שההסתכלות שלך עליה צריכה להשתנות , 

קצת יותר עין טובה ולהחמיא. אולי היא מרגישה את השבריריות של הקשר שלכם והיא לא מסוגלת להודות בטעויות, 

כי זה נראה לה שאתם על סף תהום? ואולי היא ממשפחה שלהודות בחוסר ידע וחוסר טעויות זה נחשב לאיסור חמור? 

ואולי היא זקוקה לבן זוג שלא לוקח ללב כל טעות שלה? ואולי היא מרגישה שאתה מנסה להשפיל אותה בזמן שהיא מודה על טעויות? אני מציעה לך להיות רק ממוקד בך. לפעמים נראה שהאחר פועל נגדנו, וזה בכלל לא ככה, הוא פועל ואנחנו מפרשים את זה כנגדנו. 

הכי חשוב זה לחמם את הקשר ביניכם ואז עניינים מסתדרים. איכשהו

כי זה לא צריך להיות כך

וכשהאופוריה תעבור ובכל וויתור מצידו הוא יראה שזה בא על חשבונו

יש מצב שיפתח פה שירשור כמו למעלה.....

 

תחשבי על זה, את אולי עקשנית ורוצה את הכל בדרך שלך. אבל בנישואים יש שניים...

ושני הצדדים צריכים לבוא לידי ביטוי בקשר

ורק כשזה שניכם ביחד אפשר להגיד שזו זוגיות טובה באמת

אולי אני טועה אבל אני חושב שברוב המקרים הגבר תמיד מוצא את עצמו מפייס ומבקש סליחה למרות שהוא צודק.

הוא היחיד שלא שונא לגור עם אישתו

שאלתי אותו, למה הוא אומר את זה

אמר שזו התחושה שלו לפי מה שהם מספרים 

ואחד מהחברים שלו באמת בזוגיות בעייתית שהרבה מזה בגללו

אבל יש גם כאלה שלא היית מנחש שקשה להם בזוגיות 

כשמדובר בשני אנשים בוגרים כל אחד לוקח אחריות על הצד שלו בעניין

בדר"כ זה לא שחור ולבן - אחד צודק והשני טועה אלא לכל אחד יש אחריות מסוימת למה שקרה וכל אחד לוקח אחריות על החלק שלו

את גם גאוותנית לא מהעולם הזה...
מה זה "הוא תמיד מוזמן לעזוב"?
אוי ואבוי אם אלה המחשבות שעוברות לך בראש בקשר אליו...ועוד לפני שהתחתנת.
כדאי לך להתאפס,כי כשיפול לו האסימון לגבייך,את באמת עלולה להישאר לבד...

1. לא אנחנו הכנסנו את עצמנו לנישואים שלך.
זו את שעשית זאת בהודעתך הראשונה.

2. זה שהוא בחר בך חרף מגרעותייך,זו בהחלט בחירה שלו והוא זה שיצטרך להתמודד עם ההשלכות של זה ולא אנחנו.
אבל מפה ועד להגיד-הוא מוזמן לעזוב אם ירצה,יש הבדל גדול שמיים וארץ.
זו אמירה מזלזלת שמראה שחור ע"ג לבן את היחס שלך לקשר שלכם.
תהיי בר יאה!
והצלחה בקשר הזה...מה שלא יהיה...

את מי בדיוק מעניינים החיים שלך?
עשי בהם כרצונך! זה לא עניינינו...
לא שפטתי ולא העברתי ביקורת על התנהלות הקשר שלכם.
אני בסה"כ ציינתי שהמשפט שלך מזלזל ומראה עד כמה "חשיבות" יש לבן זוגך בעינייך,אם לא אכפת לך שיעזוב אותך...

כאילו הן עושות לו טובה....

ולכל אלו שאומרים ככה זה אצל כולם אז זה לא נכון ולא פייר

אי אפשר לבנות ככה זוגיות...להגיד ככה זה אישה זה לא פיתרון

אני יכול להגיד אני גבר ובא לי לשכב עם עוד נשים אז מה אני עושה את זה??

התחתנתי וחלק מהזוגיות זה לשנות דברים שלצד השני לא מתאים

כשמרגישים צורך להשתנות,זה עושה לפעמים הרגשה לא טובה ולא נעימה.
מה שכן צריך זה פשוט לשנות גישה, להתחשב,לקחת בחשבון שיש איתך ולצדך עוד מישו ועכשיו אתם אחד.

סוג של חומר גלם וכל אדם צריך לעבוד על המידות שלו

שלטווח ארוך זה אמירה מאוד מאוד בעייתית. והיא עלולה לפגןע בכם.
אי אפשר שתמיד אחד יהיה המוותר,
זה בעיקר לא בריא.
אחר כך מגיעים לחצים הרבה יותר גדולים ולא תמיד יש. את הסבלנות והנכונות כל פעם לוותר, בלי סיבה.
ממליצה לך לעבוד על זה.
זה עלול להמאיס.

מקווה שתשני את הגישה שלך לפני שתינשאי.

בשיחות בגלל הגאווה שלה וחוסר ההגיוניות תמיד נוצר פיצוץ....

אני מנסה לפעמים להתעלם ממנה ושוב הגאווה שלה לא מזיזה לה....

לא יודע כבר איך להגיב איתה....

לפעמים אני חושב פשוט להתרחק ממנה שלא יהיה בנינו כלום רק דיבורים טכניים

אולי אתה תורם למצב כי פוגע בה בי להרגיש. חבל.. כדאי בירור מעמיק

יש לך מושג מה התלונות שלה עליך? יכול להיות שיש בהן גרעין של אמת?

 

 

אתה אומר "חוסר הגיוניות" - גברים ונשים שונים מאד מאד אחד מהשני, מה שהגיוני בתפיסה שלה לא הגיוני בתפיסה שלך וכן להפך. 

גם אם היא לא רוצה טיפול זוגי או סדנא זוגית אם אתה תלמד לבד על תקשורת זוגית ואיך מתקשרים עם אישה אתה יכול לשפר את איכות החיים שלך באופן דרמטי.

 

שים לב שאתה חוזר על צמד המילים "הגאוה שלה" ממש כמו על מנטרה. אם תשים את הגאוה שלך בצד ותלמד מה זה אישה אולי ההסתכלות שלך תשתנה. אבל אתה חייב להיות מוכן להפתח לשינוי גישה, עם גישה שלילית כל כך עליה יהיה לך קשה מאד להשיג שינוי

 

אדם שמתעקש ועצבני, לא תמיד זה בגלל שהוא כזה וזהו- זה יכול להיות מקושי שיש, קושי אישי פנימי- וצריך לפרק אותו.

היא עובדת בנוסף לבית? יש לה קצת זמן לעצמה להתאוורר? היא באמת מנצלת את הזמן הזה להתאווררות אם יש לה אותו? (אני יכולה להעיד על עצמי שכשאין לי את הזמנים האלה ואני רק באינטנסיביות בית-עבודה-ילדים-בעל וחוזר חלילה, אני פשוט נהיית עצבנית וחסרת סבלנות כלפי כולם! וזה לא נעים בכלל...גם לי. בעיקר לי.)

צריך להבין מאיפה זה בא... אפשר לצאת ל"דייט" רגוע באיזה ערב. לשים בייביסיטר ולסוע לאיזה מסעדה או טיילת.

לדבר סתם על החיים, לא על דברים טעונים. רק לכיף! לשאול 'מה שלומך?' ו'איך את מרגישה?' ולהקשיב באמת באמת. בלי ביקורת ובלי דיבורים על הילדים או על דברים טכניים של הבית. רק על עצמכם ומה שלומכם.

 

אבל לא חד פעמי.... כמה פעמים... אולי פעם בשבוע קבוע...

זוגיות ותקשורת- זה דבר שחייב להשקיע בו. הוא לא קורה ומתגלגל מאליו...

 

 

ממש בהצלחה!

אני ממש מבינה את ההרגשה הזו של רצון למרחק ותכני בלבד. לפעמים זה טוב אבל לא באופן קבוע כי אז אין זוגיות בכלל. אבל כן טוב לנסוע לפעמים ליום יומיים לבד ברשות האשה לשבת על חוף הים או בקברות צדיקים כותל או שלושתם. לנשום להתפלל למלא בטריות להתגעגע. גם היא לחסרון שלך בבית וגם אתה. אני עושה ככה אבל אצלנו הילדים כבר לא קטנים אז תלוי בכם. בכל אופן בעלי גם חושב עלי כמוך לפעמים. ולפעמים אני חושבת עליו ככה. ויש תקופות יותר קשות ורחוקות ויש קרובות ומלאות אהבה. בין לבין להגיד מכל הלב או לסמס את ההרגשה שלך לאשתך לא בכאס או בביקורת אלא פשוט מכל הלב לתת לה לדעת שאתה מרגיש ככה ושקשה לך עם זה. אם היא אישה נורמלית היא תרצה לעשות עם עצמה משהו לתקן. ככה אנחנו נשואים כבר 25 שנה הזמן בהחלט שיפר הרבה וקירב הרבה כמו יין טוב משתבח עם השנים. נעזרנו בתקופות מסויימות גם ביועצים שונים. סך הכל נישואין באמת הם ככה עבודה של ברורורים עליות וירידות עם המון תפילות ורצונות טובים דמעות וגם חיוכים חיבוקים וגם ריחוקים. עד 120. מאחלת לכם הצלחה מכל הלב וניסי חנוכה מתוקים ומאירים.

שאנחנו מושלמות וכבר נשנה את הגברים

לכל אחת נופל האסימון בזמן אחר,שאי אפשר לשנות אף אחד,בקושי את עצמינו

דרך אגב יש כאלה שלא נופל להן האסימון אף פעם

כי זה - באמת גאווה... לחשוב שאני מי שלא אני...

 

נראה לי שהתווית שהדבקת לה "גאוותנית" לא היתה מודבקת ע"י אדם עניו.

אדם עניו, לא מעז לשפוט, ולהדביק כינויים כל כך שליליים על אנשים, וכל שכן שלא על האדם הכי קרוב אליו.

קורה שאנחנו נופלים בענווה, אבל חשוב שתבדוק איפה אתה נמצא בדיוק באותה הבעיה.
הבעל שם טוב אומר שהפוסל במומו פוסל.
ויש לי תחושה חזקה הפעם שמדובר במקרה כזה. למה? כי קראת לה גאוותנית.

ושוב, זה בסדר... אנחנו חוטאים לפעמים. אבל אי אפשר לבוא בטענות על מישהו כשאנחנו רואים שאנחנו נמצאים באותו בוץ.

תשאל את עצמך,
האם אתה כן מסוגל להודות בטעויות שלך?
מסוגל לבקש סליחה?
מסוגל לפייס?
יתכן שאתה יותר חזק ממנה בזה (וייתכן גם שלא) אבל רוב הסיכויים שהבעיה הזאת נמצאת גם אצלך.

אולי במקום לשפוט אותה, יעזור שתנסה להבין למה היא כל כך פוחדת להודות בטעות?
אולי מישהו לימד אותה שלטעות זה לא אנושי...
אולי לימדו אותה שצריך לשאוף לשלמות לא ראלית?
האנשים האלה הם בסה"כ אנשים טובים שממש ממש מפחדים לטעות.

וסתם שאלה שכדאי שתשאל את עצמך, למה כל כך חשוב לך להעמיד אותה על טעותה?

אני לא חושבת שכבר צריך להגיד לאישה בכל הזדמנות שהיא צודקת, כל שכן לא כשהוא לא באמת מאמין בזה.
אבל קורה לפעמים שהיא צודקת ואתה אומר לה את זה?

ולגבי זה שאי אפשר לדבר איתה בהיגיון (גם זו אמירה קצת שיפוטית לטעמי)
אולי כדאי שתנסה לדבר איתה ריגשית, ולא הגיונית?
לפעמים יש חסמים רגשיים שאם לא משחררים אותם בהתחלה, באמת קשה לפנות ישירות לשכל.

בהצלחה.
כל מה שכתבתי על השיפוטיות, זה לא בשביל להאשים אותך.
אלא כי שאלת מה עושים, והרגיש לי מהכתיבה שלך שגם לך יש בזה חלק.
אותי היה מעודד להבין שיש לי חלק, ומה החלק שלי

הבעש"ט אומר קצת יותר מזה- איפה שאתה רואה בעיה אצל מישהו, כנראה שהבעיה הזאת נמצאת אצלך באיזה מינון כלשהו. ולכן אתה צריך לתקן את עצמך בעניין הזה. 

 

ע"ע הרב אשלג

בס"ד

 

הוא התחיל את השיחה בעזרה איך להתמודד עם אישה שלא יודעת להודות בטעיות....

הוא סובל מזה שהוא צריך להשפיל את עצמו כל הזמן ורק הוא צריך לבקש סליחה 

(...)

ואת עונה בתגובה ארוכה ומדופלמת איך שהוא הטועה והוא זה שצריך להתחשב בה והוא והוא והוא....

זה שהגמרא כותבת שנשים דמעתן מצויה... ואתם לוקחות את זה למקומות לא טובים זה לא מחמאה בשבילכן.

וסלחה מכל הנשים כאן בפורום....

למה עם הבעל מבקש סליחה על משהוא שהוא לא עשה... אלא האישה דמינה שהיא חשבה שהוא התכוון לחשוב שהוא יעשה...

ואחרי כמה שנים היא תראה משהוא וזה יזכיר לה את מה שאולי היה לפני 15 שנה ואז הכל יצוף שוב....

אז אנא....

 

ואלי אני טועה....

 

אותה אם הבנת מדברי שהוא הטועה וכל מה שכתבת בהמשך.

שהוא נתן לך ניסיון כדי לתקן אותך. הבנה שהאשה הזו מושלמת עבורך כרגע בדיוק כפי שהיא(ולהיפך). לשנות פאזה, הסתכלות אחרת לגמרי על המצב. אני מבינה שאתם נשואים טריים. עוד כמה שנים אתה תביט אחורה על כל הקשיים(ויש המון ב"ה) ותברך את הקב"ה על הדמעות שירדו על כל התסכול ותגיד וואו זה היה לגמרי לטובתי. האדם הזה לא מושלם, בדיוק כמוני, ולכן הוא מושלם עבורי. לדעת שיש בך שמץ מינהו. להבין שהניסיון הוא מבורך, הוא בא אליך בדיוק בזמן והוא הסיבה שאנו מתחתנים, כדי לחוות קשיים (2 ימים שמחים לאדם, יום חתונתו ויום פטירתו). בהכרח כשיחול בך שינוי פנימי גם המציאות שלך תשתנה. ממליצה מאוד להתעמק בתורת הרב אשלג זצק"ל. המון הצלחה ואל תשכח מה טבע שלמה המלך על טבעתו- גז"י.

יש פה כמה נושאים שונים:

1. לא מסוגלת להודות בטעות.
2. תמיד אני צריך להתפייס.
3. גאוותנית.
4. אי אפשר לדבר איתה בהיגיון.

אתן כיוון על כל אחד:
1. יש אנשים שקשה להם להתפייס יותר מלאחרים. יכול להיות שלאשתך לוקח יותר זמן ואם לא תתפייס איתה מאילוץ אלא תשאיר את המתיחות עוד זמן היא תדע לבקש בסוף סליחה. אבל אי אפשר לדרוש סליחה, טפשר לשתף שאתה פגוע וכועס והיא תעשה מה שנראה לה.

2. לא מסכים עם הגישה שתמיד אחד צריך להתפייס או לוותר. אם אדם מתמיד בגישה הזו או שהוא נהיה שחקן או שהוא צובר מלא טינות וכעסים. אם אין לך מה לבקש סליחה אז אל תבקש. כנ"ל לגבי ויתור. מה שכן, לגבר שהוא יותר שכלתן יש יותר מחוייבות לדאוג שהויכוח לא יגלוש למקומות קשים מדי. אפשר להישאר בויכוח אבל תשתדל שהויכוח לא יצא משליטה ומפרופורציה.

3. גאוותנית- כמו שאמרו לך יכול להיות שזו סוג של פרשנות שלך בגלל אי הבנה. כדאי ללמוד יותר את נושא הזוגיות ולראות שהרבה מהדברים הם קשיים שנובעים מההבדלים בין המינים או מדפוס פעולה שאתה מוותר תמיד והיא דורשת רק יותר בהמשך (שהכיוון הוא לא לוותר תמיד אלא רק בחלק מהפעמים שזה נכון).

4. ההיגיון של האישה הוא גם שכלי אבל גם יותר רגשי. באמת לפעמים קשה לדבר עם האישה בהיגיון השכלי וצריך ללמוד גם את עולם ההיגיון הרגשי וברגע שמדברים גם אליו זה עובד יותר טוב.

אם זה ממשיך להסתבך תלך לבד או ביחד ליועץ נישואים.

בהצלחה!
חנוכה שמח!

השרשור הזה קודם כל מלמד שזה לנשואים בלבד....
2 הגעתי למסקנה שתמיד בחיי נישואין צריך צד שלישי שיהא נייטרלי ויתן תובנה אחרת לאי מי שצריך אותה בסיטואציה ספציפית אז כדאי לעשות משו כזה ועם הזמן למדים מה ואיך.. אני מאמין שהפותח בתחילת הדרך ולצורך העניין גמאני.. והבנתי שבד"כ זה חצי חצי פעם אתה צודק ופעם היא .
מה שכן ברור שאישה לוקח זמן לפייס כמאמר חכמינו יצר אישה וכו שמאל דוחה ימין מקרבת ונוח לכעוס קשה לרצות... אז צריך הרבה סבלנות וצד שלישי לא בגדר יעוץ אלא בתור מפשר ומנסיון קל לאט לאט דברים משתנים גם אצלך וגם אצלה...
שיהיה בהצלחה בעז"ה.

כמו שכתבו כל מקרה לגופו 

קשה מאוד לרדת לשורשם של דברים אפילו לאלו האובייקטיביים שמכירים מקרוב

יש קושי כללי לנשים להתפייס לבקש סליחה זה ידוע ממקורותינו יש הרבה מה ללמוד כיצד לשוחח עם האשה

 

בנוסף, בהחלט יש מצבים של אשה קשה ואפילו רעה

בסופו של דבר במצבים כאלה זה אתה והיא אף אחד אחר לא חווה את הדברים

שב עם עצמך ותחשב תמונה כוללנית של רווח והפסד ומה בכל זאת אתה מרוויח ממנה 

החל מנקודת המוצא של "דיין שמצילות אותנו מן החטא" הקמת בית ומשפחה וכדומה

שווה כל מאמץ לשמר את המסגרת המשפחתית ולהשקיע בה

לנסות ללמוד לתפעל אותה תוך התחזקות וגם חשוב במיוחד "קבלה עצמית" 

התחזקות בלימוד תורה וקיום מצוות תמיד כדאית

התחזקות שמניבה לרוב הערכה וסמכות 

אימוץ טקטיקות שונות בזוגיות לבדוק בזהירות טקטיקות חדשות שעוד לא ניסית

לנסות לפתור דברים לבדך להיות החלטי יותר ופחות להיות תלוי בה 

לחפש להתחזק

וכמובן להתפלל לה' שיכוון אותך ויפתח את לבכם

ותשכון ביניכם אהבה ואחווה שלום ורעות

 

 

אחרי 15 שנות נישואים אשתי מתגרשת ממני. התנצלתי מאות פעמים על דברים שלא הייתי אשם. זה רק באופן לא מודע הגדיל את השליטה שלה עלי. והיה לי בדיוק אשה עם הגיון מעווות וגאווה בשמים. להוריד את הראש עזר לטווח קצר אבל לטווח ארוך זה ממש הזיק. אם אתה בטוח שאתה אשם תתנצל אם אתה בטוח שלא כדאי שהיא תלך לטיפול נפשי על בעיה של הזיות, חרדות שווא, ניתוק מהמציאות . בהצלחה גבר

מצתערת לקרוא שאחרי 15 של ויתור מצדך זה נגמר בגרושים. אני מסכימה איתך שסתם להתנצל זה לא חכם. זה פשוט לא אמיתי וזה עלול להציק לבן הזוג. עדיף להגיד שמבינים את ההרגשה של השני ומזדהים עם הכאב שהוא חש אם כי רואים את הדברים מזווית שונה ובוודאי שלא מתוך רצון לפגוע. כי סליחה זה אומר אני אשם שפגעתי ואני עושה תשובה ומתקן. אבל אם לא היה פגיעה מצדך אלא רק חוסר הבנה שלה ליחס שלך חבל להשאיר אותה עם. הרגשה שאתה כל הזמן פוגע ומתנצל פוגע ומתנצל כי היא תחשוב כמה פעמים אפשר לפגוע ולהתנצל? הוא כנראה לא באמת אוהב אותי. אולי עוד תצליח להסביר לפני הגט נס חנוכה. ואם לא אז שתזכה להקים בית חדש אם הרצון הטוב שלך גם אם הוא היה לא מדוייק אני מאמינה שתזכה לעוד הרבה הצלחה ואהבה. כי רצונות טובים הם פלא פלאים!!! כך אומר רבי נחמן במילים קצת שונות אבל באותו עיקרון. ברכת הצלחה וברכה מכל הלב.

טיפול זוגי דחוף! אם כמובן רוצים להמשיך בקשר.

בורחים כל עוד הראש מחובר לכתפיים והארנק לכיס.

לא מוכנים להודות,האגו גבוהה ככה גם הבן זוג של חברה טובה .בעלה רב איתה ,לא מודה,לא מתפייס תמיד היא צריכה לדבר איתו.זה נמאס לה כבר .עושה שביתות לא קונה אוכל,לא מוריד פח...וכו.....לא חוזר הבית בזמן. מתמודדת לבד עם הילדים מעניש אותה על הטיפשות שלו...זו ממש סוג של אלימות!!

בשביל לריב צריך שניים. וכאשר מדובר במקרים כמו שאת מתארת דרוש טיפול, לא יעוץ. אם רוצים להמשיך בקשר. במקרים כאלה יש חבילות שאין מנוס מלפרק אותן.

אז ההמלצה שלי זה ללכת לייעוץ.

ממש לא צריך להתבייש בזה..

 

חלק מזוגיות טובה, זה לדעת מתי לבקש עזרה עוד לפני שיהיה קשה עד בלתי-אפשרי לפתור את הבעיות.

ואם גם אחרי שהולכים לייעוץ ומבזבזים כספים... היא תמיד תמצא את הנקודה שהיועעץ אמר משהו על הבעל והיא תהפוך הכל לטובתה?
היא לא יודעת להודות בטעות... תמיד היא הצודקת והיא מבינה....
רק תפילה להשם

ובנוסף אכן צריך לבדוק שהיועץ לא שרלטן.

 

חלק מהתפקיד של היועץ, זה לעזור לבעל להעמיד את האשה במקום.

(לא ח"ו להשפיל אותה, אבל להגיע למצב שהם שותפים שווים בזוגיות.)

זה מה שהוא חושב עליה. מה דעתך על מה שהיא חושבת עליו...? למי אתה אמור להאמין? לכן המצב דורש טיפול. לא יעוץ.

בני-אדם נורמליים אוהבים ללכת להתייעץ אבל לא אוהבים להיות מטופלים.

ובד"כ אנשים נורמליים, יבחרו במשהו שהם מרגישים שהם אוהבים,

גם אם תוכן הפגישה הוא למעשה זהה.

 

לכן, כדאי לדעת באילו מילים עדיף להשתמש.

כמובן מדובר על יועץ מקצועי....
וכלום לא עזר... רק בזבוז זמן וכסף

תדבר רגש. היא לא יכולה להלחם בלי פרטנר.

לפי הרגש, האישה תמיד צודקת. 

לא רק זה, לפי הרגש, גם כשהיא סוף סוף יודעת שהיא לא צודקת, היא דורשת ש"יתחשבו בה".

אין פה עם מי לדבר בכלל...

אז יש תחושה של דרישה.

אבל כאשר לא מגיעים לויכוח - זה לא עולה.

מוזמן לאישי

אולי הוא לא צריך לדרוש ולא להלחם מי צודק. אולי הוא צריך להמשיך ולהוריד את הראש ולהסכים שהיא צודקת, רק כדי לא להגיע לויכוח.

מה הוא ירוויח מזה? תסכול מתמשך ורמיסה מתמשכת.

 

אי אפשר להתכחש לעובדה שלאנשים יש חילוקי דעות. חילוקי דעות יוצרים ויכוח, כל עוד לא מתעקשים שיש צד שתמיד צריך לוותר כדי לא להגיע לויכוח.

אם יש ויכוח, בדרך כלל יש מי שצודק ומי שטועה.

 

אבל... יודעת מה. ננסה ללכת לפי השיטה שלך. איך מדברים רגש ולא מגיעים לויכוח עם מי שצודק תמיד?

אני מדבר איתך עליך ואיתו עליו.

ונרד לפרטי שאלתך.

מוותרים.
נניח שיש קרב הורדת ידיים. ושני הצדדים מעלים עוצמה לאט לאט.

נניח שצד אחד מרפה את ידו והשני מנצח. ושוב מנסים ושוב צד אחד מרפה ידיו.

האם יסכים החבר להכנס לסיבוב נוסף? ודאי שלא. מאמציו ירדו לטמיון "אין לו עם מי להלחם"

נכון, ירמסו אותך. ירדו עליך.
אבל זה ייפסק כי צריך שניים בשביל טנגו.

מדובר פה באורחות חיים של שני אנשים שחיים אחד בתוך הקישקעס של השני.

לכל ריפוי ידיים יש משמעות של הפסד מעשי. 

 

וטיפוסים כמתואר, רומסים גם בלי שיש עימות. 

ורוב האנשים, לפחות רובם, לא נהנים לחיות את החיים שלהם ברפיון תמידי.

אני מדבר איתך על מי?!
אני רוצה לדבר על מקרה שאתה מכיר ממקור ראשון היינו אתה ולא על אנשים אחרים שאני לא יודע מה קורה אצלם.

אני מדבר מתוך עצמי על עצמי.

משלת משלים על הורדת ידיים ורפיון. אמרת באופן עקרוני שבזמן שההגיון נכשל, הפתרון הוא לדבר אל הרגש. 

בסך הכל עניתי למה שאמרת, בלי לכוון למקרה מסוים.

אני דברתי פרקטית.

 

משל הוא לא תאורטי אלא כלי להסביר משהו שהוא רחוק מהמושגים המוכרים שלנו. 

 

אמרתי באופן מעשי שכאשר יש מלחמה עם אישה עקשנית פתרון אפשרי הוא לא להלחם חזרה.

 

 

לברר עניין מבחינה תאורטית יכול להבהיר את הנושא בצורה שמתאימה להמון מקרים פרטניים.

 

מה שאמרת באופן "מעשי", יכול מבחינה "מעשית" להתאים לכל מקרה שבו יש אישה עקשנית, ולאו דווקא למקרה שלי או שלו או שלך.

 

ולגבי הפתרון שלך לגופו, קל לומר לא להלחם. בפועל, או שאתה לא נלחם כי נכנעת, או שאתה כאילו לא נלחם, אבל בעצם נלחם באמצעות גישת הפאסיב-אגרסיב. אתה אולי לא צועק עליה, אבל אתה לא מוכן לדבר איתה עד שתרגע ובעצם תתאים את עצמה לתנאים שלך.

 

 

ומה הקשר פאסיב אגרסיב?

אני מדבר.
מוכן לדבר
רוצה לדבר.

לא לריב.
מדבר בנחת.אהבה.קבלה.


כמו שאנחנו מדברים ואין פה צעקות לפחות מהצד שלי

אתה מדבר, היא צועקת. מה תעשה? תפסיק לדבר, או שתמשיך לדבר בתגובה לצעקות שלה?

ואם צריך אפסיק לדבר.

אם הדיבור שלי מרגיז עוד אני לא מעוניין בכעס שלה , בשבילה.

זו גם צורה של מריבה. 

כל פעם שהיא תתחיל לצעוק, תסובב לה את הגב ותפסיק לדבר. זו גישה של פאסיב-אגרסיב.

הגעת ללסובב את הגב. אתה מכיל עליי התנהגות שלא כתבתי. אני מניף זרועות קדימה לחיבוק ואתה גןרם לי להפנות את הגב

זה גבר שמוריד מהאגו ועושה רצון ה' בשביל השלום.
אין פה עינין של מי מנצח ומי נופל. הם לא אויבים.
יש פה בן זוג שאוהב !

זה לא חוכמה.

גם להיות בן-זוג שאוהב..

 

החוכמה זה לגרום לזוגיות להיות הדדית, בייחוד כשהיא כרגע ממש לא כזאת.

 

לעשות שלום, זה לא רק לרצות, וגם לא רק להוריד את האגו ולוותר.

צריך לדעת לעשות שלום, ובלי הדדיות זה לא ילך..

לא הכונה רק לרצות.
לותר זה לא רק להתכופף לשני.
זה גם אם היא מאוד מכעיסה אותי אני לא עונה לה באותה מטבע. ועומד על שלי כי...
זה אגו!

צריך לדעת לעשות את זה.
צריך הרבה חכמה. ולא העיקר מי צודק.
הוא צריך להגיע לתוצאה השאלה איך.. ויש הרבה דרכים.
ברור שצריך לדבר ולהסביר את מה שהוא רוצה. אבל אם לא הולך.. אז שלום בית מעל הכל!

שלום-בית זה שכל אחד מהם ימצא את המקום המתאים לו בזוגיות.

 

אם היא מוצאת את המקום המתאים לה, ולא אכפת לה שהוא לא מוצא את המקום המתאים לו.

אז יש כאן בעיה..

 

זה שהוא יוותר לה כל הזמן, זה לא נקרא שלום-בית,

אא"כ מדובר על משהו זמני שמטרתו זה להגיע לבסוף לשלום בית אמיתי.

 

היום אנחנו לצערינו בדור שמגדל לא מעט אנשים אנוכיים,

ולכן "כמים פנים לפנים, כן לב האדם לאדם." הרבה פעמים לא עובד.

 

"אל תהיה צודק, תהיה חכם!" - זה משפט נכון כשמתעסקים עם אנשים לא הגונים.

השאיפה שאמורה להיות לזוג זה שהצדק והחוכמה ילכו יחדיו.

ולהסביר מה פגע בו. ולהביא אותה להבנה בדרך של אהבה ולא של אני יחנך אותך.
הוא לא ישיג כלום בזה.

אני הייתי מאוד פגיעה בשנים הראשונות ולא היתי מסוגלת לבקש סליחה כי.. מאוד מאוד נפגעתי. ובעלי עם הרבה סבלנות ואהבה היה מוריד את הראש.ואחרי שהשלמנו דיברנו הרבה עד להבנה מלאה. והיה גם מצליח להוציא ממני איפה אני טעיתי.
והכל באהבה והומור.
אז זה נקרא להיות חכם.
ולא צודק.

להעמיד במקום אפשר גם כשנמצאים במעמד שווה.

 

מאד לא ברור מה קרה אצלכם, ואת לא צריכה לפרט אם זה אישי.

אבל זה נשמע שעשית לו הרבה "סרטים",

וכל הכבוד לבעלך שהוא הצליח להתמודד עם זה.

אבל אני לא חושב שזה יותר מדי בריא לזוגיות לעשות את זה.

 

ולכן לא הייתי ממליץ לכל גבר לפעול בצורה הזאת.

 

במקום לעשות מלחמת אגו, עדיף לעבוד על עצמנו ולעשות מלחמת ענווה.

אנחנו מאוד שונים ולכן היו הרבה התנגשויות. יש דברים שהיתי בטוחה שהוא עושה בכונה. או מזלזול. אז למה שאני יבקש סליחה?
וזה הכל מאי הבנה.
ברגע שמבינים שבעצם יש מולי בן זוג שאוהב ולא מנסה לעשות בכונה או מזלזול. אז לומדים לגשר על פערים ולא להפגע מכל מני דברים.

לפעמים הוא היה מבקש סתם סליחה וגם לא היתי מוכנה לסלוח. כי מחר שוב תחזור על זה. בקשת סליחה בשביל שאני ישתוק. לא!
צריך להבין מה פוגע ומה מפריע. ואז לבקש סליחה.
זה עבודה ובניה של שנים. ואי אפשר להגיד שאחד צודק והשני לא. ובמריבה יש שנים. רק שכל אחד והניסיון שלו. וצריך להכיר את החולשות של הבן זוג שלו ומשם לעבוד בחכמה.

זה שבעלי בן אדם מיוחד עניו עם מידות טובות אני יודעת ומעריכה. בזה הוא התמסר. וזה לא אומר שאני לא התמסרתי בדברים אחרים שלי היו קשים. הוא ממש לא מסכן כמו שאתה חושב

פשוט מההודעה הקודמת שלך זה לא היה נשמע כך.

 

את גם צודקת שאין טעם לבקש סליחה בשביל שתשתקי, וזה מאד פוגע.

 

אם זה כפי שאת מתארת, אז בזוגיות שלכם יכול להיות שהייתה הדדיות מלכתחילה,

ואז אין בעיה שמדי פעם הוא יוריד את הראש, ומדי פעם את תורידי את הראש.

עד שתמצאו כל אחד את המקום שלו, ואז כבר תדירות הורדת הראש יורדת..

 

אבל במקרה כאן, לא נשמע שיש הדדיות.

בין אם זה ממנה (כפי שהוא מתאר) ובין אם זה ממנו (כפי שאולי היא תתאר).

 

לכן, הדבר הנכון הוא למצוא גורם שלישי שיעזור להם למצוא את הדרך לזוגיות הדדית.

להוריד אגו זה לא חכמה.
גם להיות בן זוג שאוהב...

מה הכוונה?

הייתי כבר עייף מלהתנסח טוב.

 

כוונתי במשפט השני שאותו הדבר גם להיות...

אני מצטט:

"ואם צריך אפסיק לדבר." עכל"ק.

 

 

לסובב את הגב?

כמה הפרש גדול יש בניהם!
מלהפסיק לדבר. בחיוך. באהבה. ברגש. עד לסובב את הגב וגישה פאסיב אגרסיב שהבאת משום מקום

לחייך באהבה לזה שיורד עליך בלי סוף. 

דיברנו על רפיסות, דיברנו על כניעה. 

 

איפה ההבדל?

הדרך של מלחמה לגירושין.

תבחר

רוב האנשים לא שמחים כשכל הזמן בועטים בהם.

רוב האנשים בכלל לא רוצים, לא מסוגלים ולא אמורים לחייך "באהבה" (זה לא נשמע לך קצת דביק?) כשצועקים עליהם ומנסים לרמוס אותם בפעם המי-יודע-כמה.

 

אני חוזר ומזכיר לך שהשרשור הזה נפתח בגלל שלכותב נמאס לנסות לפייס ולהציג פנים של שמחה ואהבה, בעיקר כשהגישה שלך לא הביאה לו לא שמחה, לא אהבה ולא שלום.

 

אני הייתי מציע גירושין בלי מלחמה, אם אפשר בכלל עם טיפוס כזה. 

 

ולא מדבר איתם.

אני לא מדבר איתך על פותח השרשור ועל התחושות שלו.

אני מדבר איתך עליך.
לך זה לא מתאים? אל תקח.
אם הפותח ירצה הרחבה אני מוכן להציג לו את דעתי.

אני חושש שהגענו למיצוי הדיון הזה בשלב זה של החיים. נפגש בשרשורים אחרים.

שלום עליך!

שהפותח עושה את זה בצורה הנכונה?
דיברת עם אישתו?
מה ישר להתגרש??

אני רק מסתמך על המילה שלו, או על המילה שלך.

לפי הסיפורים שלו, הוא מתאמץ להיות בסדר ולהתנצל גם כשהוא צודק, ונמאס לו מזה. 

ולפי הסיפורים שלו, הוא בסדר.

לפי הסיפורים שלך, לא התאמצת בכלל, וציפית להתנצלויות גם כשלא צדקת, וגם היום את מצדיקה את ההתנהגות הזו בכל מיני תירוצים.

ולפי הסיפורים שלך, את לא בסדר.

 

ומשלל תגובות פה של גברים ונשים כאחד, רואים שאת לא יחידה, אלא חלק מתופעה נרחבת של אנשים שבטוחים שלנשים מותר להיות לא צודקות ועדיין לדרוש כל מה שלא מגיע להן.

ואם אני חושבת שכן והוא חושב שלא?

אדוני אתה מסתכל על התגובות שלי?
תסתכל בבקשה על התקיפות שלך..
מסכנה אישתך.לחיות עם בעל קפדן כזה.. ה' ישמור.
מתכון בטוח לגירושים.
ואתה מדבר עוד על גאוה?

היות וכל התגובה שלך תוקפת אותי אישית, במקום להתייחס לגופם של דברים ולנושא השרשור.

כולל דמגוגיה לא קשורה בכלל.

 

כשאתה תוקף אישית אל תצפה ליחס אחר.
כתבת שלפי הסיפורים שלך לא התאמצת בכלל גם שלא צדקת (מאיפה אתה מחליט שלא צדקתי בכלל?)
תמשיך לקרוא את ההמשך לבד.

אתה מיצידך שיתגרש.. למה?
על סמך שהוא מתנצל כל הזמן?

מי אמר לך שהוא עושה את זה נכון?

ואולי יש דברים שהיא כן צודקת?

עד שלא שומעים צד שני אתה לא יכול ליעץ עצות כמו שנתת.

כשאומרים לך משהו שלא נחמד לך לשמוע, את חושבת שתוקפים אותך אישית. גם אם זה ענייני לגמרי.

 

ואז את חושבת שאת חייבת להחזיר, או לכל הפחות להשתלח חזרה עד שיתנצלו, או ישנו את הדעה.

וזו בריונות. וזה - לפי הסיפורים שלך, מה שעשית לבעלך. ואם את עושה את זה פה עכשיו, כנראה שזו תכונת אופי שסיגלת לעצמך, ואת עדיין עושה את זה.

ואת שואלת שוב, אחרי שהסברתי, מאיפה אני מחליט שלא צדקתי? 

בגלל הגישה הכללית שלך, גם זו שמשתקפת בתגובות האחרונות שלך, וגם כשסיפרת כמה בעלך היה צריך לפייס אותך למרות שזו לא אשמתו, רק כי לאישה יש אגו, וקשה לפייס אותה, ולפני ואחרי לידה וכו'

 

את יודעת איך קוראים לאדם שמנסה להכריח את השני להסכים איתו או לציית לרצונות שלו? - קוראים לו בריון. ההתנהגות שלך היא בריונות. 

כמו שהיית חושבת שבריון הוא גבר שצועק על אשתו עד שתציית לו ותפייס אותו, כי הצעקות שלו מלחיצות אותה או לא נעימות לה והיא רוצה להפסיק את המצב הזה, 

באותה מידה אישה שעושה ברוגזים ובכיות ועצבים ומריבות עד שבעלה יציית לה או יפייס אותה, מתנהגת בבריונות.

 

אני די בטוח שתתנגדי נחרצות לכל גילוי של התנהגות שכזו מצד גבר. 

למה את חושבת שלאישה מותר להיות בריון?

 

אם היית שומעת על אישה שחיה עם גבר שכל הזמן צועק עליה ומעליב אותה עד שתפייס אותו ותרצה אותו ותנסה להסביר לו כי הוא גבר עם אגו וכבוד, אז קשה לפייס אותו, והוא מתעצבן בקלות וכו'

גם אז זה היה נשמע לך סביר ונכון?

 

או שזה נכון רק לאישה שצריך לפייס אותה כי היא אישה עם אגו שקשה לפייס אותה?

 

 

יכול להיות שהיא גאותנית. יש מידה כזאת גם לנשים וגם לגברים.
או שאתה לא יודע איך לדבר איתה.
צריך לדעת איך לותר ולא למחוק את עצמך.

כתוב. "ששרוי בלי אישה שרוי בלא ברכה חומה שמחה."..
מדובר על אחד שיש לו אישה. רק שאין שלום בית.
אז שרוי בלי ברכה. בלי שמחה בלי תורה. בלי חומה...
ומי שיש לו שלום בית מרויח כל כך הרבה.

ברגע שיש ויכוח מול השלום בית. אז השלום בית כזה חשוב שזה לא ניקרא שהוא מותר. אלא
הוא אחד שיודע לעשות עסקים.
והוא יודע שכל החיים הטובים שלו תלויים בשלום בית. וזה שהוא בוחר לשמר את השלום בית שלו זה לא בגלל שהוא מותר. אלא שזה באמת שוה הכל.
זה כמו שמישהו נותן לך 10.000 שקל על שעון שלך ששוה 100 שקל. זה לא ניקרא שאתה מותר על השעון
אלא אתה יודע לעשות עסקים.
שאם יש לך שלום בית יש לך ה כ ל!

התפתח ויכוח לא משנה על מה

אני פגוע בטירוף וכבר לא מסוגל לפייס

תמיד אני מפייס ונמאס לי

מבחינתה יכול להיות מצב שהריב יימשך גם שנה והיא לא תעשה כלום כדי לסיים אותו.

מה היא כן תעשה? מלחמות ודווקא כי שאני יתייחס אליה.

מזכיר משהו?

נכון...את חמאס שכדי שיתייחסו אליו פותח במלחמה

מותר להתוכח.
נגיד..אם היא רוצה לפתוח חלון ואתה לא. אז ומדברים ומסבירים ומקשיבים..ובסוף ויתרת ופתחת חלון.
אז אין על מה להתפייס.
ואם היא פגעה בך. אתה צריך לדעת איך להסביר לה מה שאתה מרגיש. להשאר ברוגז ולחכות שהיא תבוא להתנצל זה לא חכם. כי..
אולי באמת היא כזאת שלא יודעת איך לעשות את זה.
או שהיא חושבת שאתה פגעת בה והיא צודקת.

וגם אם אתה המפייס. זה לא אומר שלא מדברים על מה שפגע בך. ואיך נשפר לפעם הבאה.
אתם צרכים הדרכה בנושא.

הבסיס זה לשבת על קפה ולדבר.

הבעיה זה שהיא מרגישה שהיא עושה לי טובה שהיא מתפייסת בגלל זה נמאס לי.

גם להתנצל על דברים שלא עשיתי וגם להרגיש שעושים לי טובה??

זה האגו שאני מדבר עליו.

כאילו שאני צריך כל פעם מחדש לתת לה סולם כדי לרדת מהעץ הגבוה שהיא טיפסה עליו.

וזה כי היא יודעת שהמשפחה אצלי קודמת להכל ולכן אני יוותר.

בגלל זה הדרכה לא תעזור מחפש פתרונות מעשיים

מיואש כבר!

יש לה נכות מסוימת.
למה היא לא יודעת. זה לא בטוח מגאוה.
יכול להיות מחוסר ביטחון,מבושה או סתם לא מסוגלת

הדרכה או יעוץ יעלו על הבעיה ויעזרו לה לעבוד על זה( אם היא רוצה כמובן)

איזה עיצות היית רוצה?
להרעיב אותה?
לא לדבר איתה שנה. לא לישון בחדר...

מאמינה שניסית כל מיני דברים ולא עזר.

זה או טיפול או לשנות הסתכלות ולנסות להבין שקשה לה והיא לא מסןגלת להוריד את הראש. אישה כזאת גם מסכנה לא רק בעלה.
או שאתה תלך לבד לרב שמבין בשלום בית שיכון אותך איך לנהוג. או ליועץ נישואים

כל התגובות שלך מתחילות או מסתיימות בזה שהגבר הוא זה שצריך לפייס... לסלוח ... למצוא את הסולם.... להבין.... להכיל....
זה נכון.. אבל אם נשים היו מבינות שהשם ברא אותן בצורה כזו ולא בשביל שינצלו את הבעלים...
שום בעל נורמלי רוצה לריב כל הזמן...
אבל כשיש לצידו אחת שרק ממררת לו את החיים... ומשפילה אותו ובשביל שיהיה שלום בית מחריכה אותו כל הזמן להתקפל...
אז חבל...

אישה נבראה מהצלע והאיש מעפר.
כשעושים חריטה על עצם ועל עפר מה נימחק יותר מהר?

אישה שניפגע גם אם ניראה לך שהיא לא צודקת. והיא חושבת שהיא צודקת.
קשה יותר לפיס אותה, וברור שיהיה לה קשה לבקש סליחה.

הפגיעה אצל האישה מאוד עמוקה גם שהיא יותר ריגשית. במיוחד בכל מיני מצבים.

ואישה נורמלית לא מחפשת לעשות את בעלה "סמרטוט"
אלא רוצה שיבין מה פגע בה.
או שהוא לא עושה את זה נכון
או שהיא לא בטוחה באהבה שלו אליה
או חסרת ביטחון שלא יודעת לתקשר
לא חסר סיבות.. והוא מפרש את זה לגאותנית.

רק עם יעוץ טוב הוא יוכל לעלות על הבעיה למה היא מתנהגת כאילו שהיא עושה לו טובה.

כולם מכירים ויודעים את מאמרי חז"ל (אני מקווה)

אישה שיודעת שהיא נבראה מהצלע... ושדמעתה מצויה... והיא רגישה יותר...

אז שלא תקשה על בעלה לפייס אותה ולתת לה את מה שהיא צריכה...

זה לסתור לבעל על הלחי ולהגיד לו תפייס אותי....

 

ושוב תעני לנו שהאישה היא....

שוב פעם...

הן דורשות שיוויון זכויות ולא שיוויון חובות..

עסוקות במניפולציות.

מעניין מה היה קורה אם גבר היה אומר הצורך שלי זה להיות עם עוד נשים חוץ מאשתי..

הרי זה גם סוג של ככה אלוהים ברא אותנו.

אבל כמו שגבר משנה את ייצרו בשביל שלום בית ככה אמורה להיות גם אישה

 

אולי עם יעוץ טוב היא תבין את הבעיה שהיא נפגעת ולא רוצה להתפייס.

זו לא בעיה שלו, זו בעיה שלה.

אבל מבחינתך תמיד "הוא" צריך לדאוג לסדר את העניינים.

אם הוא פגע, ודאי שהוא צריך לבקש סליחה, אבל באמת. לא סתם לבקש סליחה כדי ש"היא" תשתוק.

ואם הוא מבקש סליחה והיא לא סופרת אותו, הוא צריך לספוג את זה ו"להתמסר", כדי שאולי בסוף היא תעריך אותו.

 

ואם היא פגעה, אסור לו להיות ברוגז ולעשות סצנות כמו שהיא עושה בכל פעם שהיא מתרגזת ונפגעת. הוא זה שצריך להסביר לה, כאילו הוא מתנצל ומבקש סליחה על זה שהיא פגעה בו...

 

בקיצור, די ברור שמבחינתך הגבר תמיד צריך לפייס והאישה.. טוב... אם היא צודקת ואם לא, היא תחליט איך להתנהג.

 

זה נשמע מאוד מעוות, ואומלל מי שחי עם אישה כזו.

אפשר להגיד לה פגעת בי ואני סולח לך. ומבקש סליחה על מה שאני פגעתי. וכשמפשיר הקרח. בזמן רגוע כשהם ביחד להמשיך לדבר וללמוד לתקשר נכון.

וידוע שלאישה קשה להתפייס יותר מלגבר.
ותוסיף את כל המצבים שהרגש גובר לפני לידות ואחרי לידות. ובכלל

אף אחד לא צריך להמשיך בברוגז שנה.

אם יש ברוגז שנה, מתגרשים.

 

נדמה לי שהשרשור נפתח בשאלה של אדם שלא רוצה כל החיים שלו לבקש סליחה על שפגעו בו, ולסבול מברוגזים של שנים על שטויות.
אז את בעצם מציעה לו להמשיך להיות סמרטוט. בשביל עצה כזו הוא לא היה צריך לשאול אף אחד, כי זה בדיוק המצב שבו הוא נמצא.

 

 

ואם את יודעת שאת עצבנית עליו בגלל שאת לפני או אחרי לידה, או כי "את אישה" זה אומר שזה לא באשמתו, ואת צריכה להתגבר על עצמך ולא לדרוש ממנו להתגבר על עצמו למרות שאת לא צודקת.

זו פשוט חוצפה.

 

אם הוא לא הצד הפוגע, אם זה לא באשמתו, הוא לא צריך לבקש סליחה ולא צריך להתחנן שהאישה תסלח לו.

שתפסיק להיות ילדה קטנה, שתיקח אחריות על עצמה ועל העצבים שלה ותשלוט בעצמה.

מה השלב הבא? אני רעב אז אני מנשנש מדוכן פלאפל שעברתי ליד, וכשבעל הדוכן צועק עלי שלא שילמתי, אני אומר לו שהייתי רעב והוא צריך לפייס אותי?

משקף בדיוק את המציאות...

מי רוצה לחיות בברוגז כל הזמן?

אבל גם מי רוצה לחיות כל הזמן בהרגשה מנוצלת והוא זה שצריך כל הזמן להתכופף ולהתחנן על נפשו...

והכל בתירוצים כמו:

"הורמונים" אני לפני... אני אחרי...

"אישה דמעתה מצויה..." ולכן אני יכולה לבכות ואתה צריך להתחנן..."

 

חבל שיש נשים שמנצלות לרעה את החולשות שלהן...

וזה לא כל הנשים. כמו שלא כל הגברים רעים....

 

 

אינטרסים אישיים שלה...
וכמובן היא תנופף הזה "דמעתה מצויה.."אס אסור לך לצער אותה...

לצערי הבכי שלה כבר לא עושה עליי שום רושם...

נהייתי אטום

כי אני יודע שזה סוג של מניפולציה

ביום מן הימים היא תקח את המשפט הזה נגדך...
היא תתלונן ולא משנה כרגע כלפי מי....
"תראה אתה אפילו לא מתרגש מהדמעות שלי..."

כמו ילד קטן שנשכב על הרצפה בסופר כי הוא רוצה שוקולד...

יכול להיות שבכלל לא קלטה שההתנצלויות שלך הן מהפה ולחוץ ושלא באמת אתה מבין שפגעת ולכן היא לא מבינה שאתה צובר כעסים. הפתרון הוא לא גירושין אלא טיפול כדי לשפר תקשורת.

כתוב "ואל אישך תשוקתך" "והוא ימשול בך" שני העונשים האילו הם לא  מטבעה של האישה, אישה אוהבת למשול ולהחליט. העונשים האילו מרגזים את טבעה ולכן היא מנסה לדחוק אותם, כיצד? להפגין כוחניות.

לדעתי, תעשה לה פסכולגיה הפוכה, איך ? כך:

אישתי (תנשך את הלשון והשפתים) קרא בשמה (נשים אוהבות שהבעל קורא להם בזמן ריב בשמם ולא בלשון חיבה זה מעצבן אותן יותר) "את צודקת במקרה הזה"... את מבינה במקרה הזה טוב יותר. ועזוב את האזור בנחת. היא תחזור אליך ותגיד " באמת אתה חושב ככה?, "מה אתה לא ידעת את זה?" ואתה עונה בפשטות את מה שבאמת אתה חושב ,תן לה להבין שגם לך יש דעה ואתה לא כופה את זה עליה. זה עובד. כמה רגעים אחרי זה, היא תתחיל לחשוב על מה שאמרת. אם תגיד לה שהיא צודקת בלי לאמר את דעתך וקרת טעות המלחמה תחזור, היא תאשים אותך היא תראה לך, שלך אין דעה ושאתה לא מבין בכלום ועוד מלים שהאוזן לא רוצה לשמוע. תאמר את דעתך ותן לה לעשות את ההחלטה. זה יקרה כמה פעמים בסוף לפני שהיא אומרת את דעתה או בכול החלטה היא תבוא קודם אליך. זאת אישתך, לפני שהתחתנתם קראת לה אישה חכמה אישה שיודעת מה שהיא רוצה לא פרשת את זה למידת הגאוה והעקשנות. ה' רצה שתתחתנו והעבודה שלך התחילה גם העונש של האדם "בזעת אפיך תאכל לחם"  אפיך עם הרבה כעס ולחם זאת האישה. האישה נקראת לחם. בהצלחה (תפילה ואמונה בקב"ה עוזרים הרבה)

איך זה שרובן המוחלט של הנשים פה וחלק מן הגברים, חושב שהגבר צריך להתגבר על טבעו ולהשפיל את עצמו - גם אם הוא צודק, מול אישה שלא רוצה להתגבר על טבעה ואפילו לא צריכה להשפיל את עצמה - אפילו אם היא לא צודקת?

 

האם הייתם ממציאים תירוצים ש"ככה זה" ו"זה טבעו של הגבר" במקרים בהם גבר היה מתנהל בכוחניות?

 

 

עכשיו מותר לאישה לעשות ככל העולה על רוחה, בגלל  שהיה פעם חסיד שהיה מוכן לבלוע הכל מאשתו המרשעת והמגעילה, רק בגלל הסיבה הזו.

 

גיברת, אם הגבר יגיד שמסיבה זו הוא מוכן לספוג את הבריונות והחוצפה שלכן, זו זכותו, אבל כשהבריון והשודד מנופף בזה כהיתר לגיטימי להמשיך בפשעיו, זה כבר מצביע על אובדן כל מצפן מוסרי.

 

רק לשם גילוי נאות, מצד הדין אדם יכול לגרש אפילו אישה שהקדיחה את תבשילו. יש אומרים אפילו מצא אחרת נאה הימנה.

 

לכן עצתי לכל אחד שסובל מאישה שמקדיחה את תבשילו ואת חייו על בסיס קבוע, דבר ראשון לגרש אותה. אחר כך שימצא אחרת נאה הימנה, שלא תמרר לו את החיים ועוד תחשוב שמותר לה כי היא אישה או כי היא מצילה אותו מן החטא בימים שבהם היא לא מורדת.

 

לא רוצה להתגרש הוא רוצה עידוד. בסופו של דבר זאת תהיה החלטה שלו.

הוא יכול להתחתן ולהתגרש 10 פעמים ולא בטוח שימצא את האישה שרצה.

וסתם כך אתה נשמע מאוד מתוסכל ובטוח שכך צריך לחנך את האישה. אתה טועה.
כאילו שכל הגברים מושלמים?
כל אחד ובעיותיו.

ואם זאת היתה הבת שלך גם היית מציע לו את זה?
או שהיית אומר לבדוק מה עובר עליה ולמה היא ככה? ואולי לא טוב לה...

אדוני תזהר.. אתה מחמם בן אדם שגם ככה קשה לו. למה הרוס?

קראתי לאחרונה שאיזה רב אחד שעשה מקבילה מהלכות שבת לחיי הזוגיות...

בעל הוא "הטמנה" כל הזמן עסוק בלהטמין את הבעיות שיש לו בחיי הזוגיות..

אישה היא "החזרה" כל הזמן עסוקה בלהחזיר דברים ישנים ולעורר כעסים שהיו או לא היו מלפני שנים רבות...

ויש באמתחתי לצערי הרב כמה דוגמאות לזה...

כל מריבה שלה גורמת לריחוק ביניהם ואז יש לגבר יותר נסיונות....

מובא בגמ' נידה (לא: ) "שאלו תלמידיו את רבי דוסתאי ברבי ינאי ... ומפני מה האיש מקבל פיוס ואין אשה מקבלת פיוס זה ממקום שנברא וזו ממקום שנבראת..." ורש"י מסביר שהאדם נברא מהאדמה  - שהוא עפר תיחוח נוח ליבטל. אבל האישה נבראה  מבשר ועצמות קשין. עצם - כשמכין בו קולו נשמע אבל קרקע כשמכין בו אין קולו נשמע.

יוצא מכל זה שלאישה מטבעה הרבה יותר קשה לסלוח או להודות בטעות.

הדרך היחידה עם אישה זה להסביר ולהסביר בנחת ועוד פעם בנחת בלי להתרגז. ולפייס אפילו כשצודקים... כדאיתא במס' שבת "עשרתן ערבתן הדליקו את הנר" ורש"י מסביר שיאמר בנחת שיקבלו ממנו בני ביתו. 

זה גם יעזור לך לתיקון המידות.

וכל זוג צריך רב גדול שידריך אותם.

כל טוב ובהצלחה.

נ.ב. האר"י ז"ל אמר שבדור האחרון יראי השם יתנסו בשלום בית.

בשבילך צריך להביא את הציטוט מהרמב"ם שהגבר צריך להראות פני כעס כדי להטיל אימה על אשתו שתתנהג כראוי.