אני לא חושב שההפגנות הללו מזיקות, בהחלט לא. אבל אני גם לא חושב שהן מועילות יותר מכל דרך פעולה אחרת.

אני רואה שתי סיבות לקיומם של הפגנות
1. עקרונית, אני הולך להפגין על משהו, כדי שאני לא אהיה אדיש אליו. אני לא מנסה לשכנע אף אחד אם זה נכון או לא. זו בסהכ דרך לבטא את ההתנגדות. כמו הרבה סיפורים על צדיקים שמחו על דברים נגד ההלכה, למרות שבפועל הם ידעו שזה לא מה שיעזור את הדבר שעליו הם מחו.
2. אמירה של האזרחים כלפי נבחרי הציבור. שאומרת בצורה פשוטה, אנחנו לא נבחר בכם, כי יש משהו שמאוד חשוב לנו, ואתם לא עושים אותו.

1. ברוך ה' בעידן הפייסבוק והוואטצאפ, אין שום צורך לצאת לרחובות כדי למחות.
2. בשביל שדבר כזה יהיה אפקטיבי צריך המון אזרחים שבאמת יהיה אכפת להם, לא מספיק שהם יהיו בעד. אם הם רק בעד וזה לא מספיק חשוב להם, הם לא יבואו להפגנה, ולא יבחרו באופן שונה בקלפי.

מה כן אפשר לעשות?
כל המהפכות שהחזיקו מעמד התחילו מלמטה, דברים שנופלים על העם מלמעלה מהדרג הבכיר פשוט לא מחזיקים מעמד.
צריך להתחיל להתחבר לעם, להתחיל לדבר עם כל אחד ואחד מעם ישראל, להראות לאלה שחושבים אחרת את הדעה שהם לא מסכימים איתה, ואת ההגיון שבה. ולאלה שכן מסכימים, אבל זה לא באש מעייניהם, לעורר מודעות. ואת זה אפשר לעשות רק אדם מול אדם, ועדיפות שזה יהיה פנים אל פנים.

ראשית, ישנה חשיבות גדולה מאד להיות שותף במאבקים על ארץ ישראל והצביון הרוחני והגשמי של עם ישראל.
א. זה מעורר את המודעות בקרב העם כולו, מודעות שנחוצה בפרט בתהליכים האיטיים והארוכים שאנו עוברים וחשובה לאין ערוך חיזוקה של התודעה. ופעמים שזה משפיע באופן כזה או אחר בלחץ על הרשויות במדינה לפעול לתיקון העניין.
ב. זה מעורר את עצמנו ומחבר את האדם עצמו לעם ישראל. זה משריש בנפש שלנו את החיבור לעם ישראל, לתורה, לערכים, לאידאלים. החיבור והקשר השורשי הזה נחוץ לאדם ביום יום, מרחיב את אישיותו ומגדל אותה.

בפועל, כל מקרה לגופו. ברור שאי אפשר לצאת ולהפגין על כל חסרון ובעייה במדינה, גם לא ברורר שמותר מבחינה הלכתית לחסום צירים, לגזול זמן מאנשים, עגמת נפש וכ"ו.. ולכן דעתי, שחשוב מאד להפגין כאשר יש התעוררות גדולה לכך, על דברים משמעותיים ועקרונים בצורה שתשפיע ותעורר את ראשי המדינה והרשויות, העם ואותנו באופן המקסימאלי.
לימודתורה ותפילה, דרכם אפשר להיות שותפים ומחוברים לעם ישראל לא פחות.

אין ספק שצריך שארץ ישראל והצביון הרוחני והגשמי של עם ישראל הם דברים חשובים, אני לא בטוח שזה מה שנכון להגדיר את זה כמאבק מול מי נאבקים פה?

א. את חושבת שהפגנות מעלות את המודעות? מי מסתכל על זה חוץ ממי ששנמצא בהפגנה? במיוחד בהפגנות קטנות.
ב. אוקיי אבל מודעות עצמית אפשר גם לפתח עי פעולות שיעזרו יותר.

למה דברים עקרוניים זה המדד? מי קובע מה זה דבר עקרוני?

3 הרוגים בתאונת דרכים זה עקרוני?
3 הרוגים בפיגוע זה עקרוני?
3 הרוגים מזיהום אוויר זה עקרוני?
הרוג אחד שנרצח מטיל שפגע בבית שלו זה עקרוני?


הדם של מי יותר יקר? ומי קובע בשאלה הזו?

ישר כוח!

כל מילה בסלע...

אני יוצאת מנקודת הנחה שיכול להיות שאני טועה בה, שכשאנשים שומעים את המילה "הפגנה", ישר עולה להם קונוטציה של אלימות, גסות, ובעיקר צעקות.
אישית, אני יותר הולכת לעצרות תפילה מאשר להפגנות. אבל צריך להבין שאלו שני דברים חשובים, ושניהם מועילים, כששומרים בהם על סדר וכבוד (מול שוטרים וחיילים למשל). בעצרת אנחנו פונים לקב"ה ומתפללים שישתנה המצב לטובה. להבדיל (אלף אלפי הבדלות!) בהפגנה אנו פונים לממשלה כדי שישתנה המצב. יש לזה השפעה. ההפצה של ההפגנה תלויה במפגינים, כך שאין פה בעיה של "רק הם יודעים שהם מפגינים".... הפגנה זה כוח, זה אחדות. כן, אנחנו מוחים על כך שלא טוב היום, ועל כך שאנחנו מאמינים שיכול להיות טוב, אם ייעשו דברים אחרת! אנחנו רוצים בטחון!
ובנוסף הפגנה היא לא רק כלפי הממשלה, אלא גם כלפי עם ישראל- זעקת התעוררות, זמן לאחדות. והפגנה זה גם פריקה! אנשים שבוער בהם הכאב, התסכול והשכול לא יכולים לשבת בבית ולא לעשות כלום!!!! הם מרגישים מחויבים לפעול, והפגנה היא הצעד הראשוני. כל משתתפי ההפגנה מביעים תמיכה בנושא ההפגנה ומחזקים את יוזם ההפגנה נפשית. גם אם זה לא משפיע בתוצאה הסופית--- זה תמיד מעלה דיון למעלה ומעורר מחדש את הנושא עליו מפגינים.
כמובן שגם חלק משמעותי בהפגנה זה בחירת המיקום שלה- צומת בכניסה ליישוב שהוא חור, שאף מכונית לא עוברת ליד, זה באמת לא מקום להפגנה. הפגנה מטרתה שיראו אותה, לכן מיקום הפגנה מול בית ראש הממשלה למשל זה הכי אסטרטגי (תלוי מול מי מפגינים)- וכמובן מתוך שמירה על כבוד כלפי האדם ה"מופגן", והמשטרה. בכל זאת , אנחנו מייצגים בעיני זרים את התורה, ועלינו לעשות כל דבר מתוך חשיבה של קידוש שם שמיים !

ההפגנות הנכונות על "המצב הבטחוני" הן אותן ששיתקו את השומרון שבוע שעבר.

"אלפי יהודים יצאו להפגין ולחסום כבישים ב-37 מקומות לפחות

"מאות יהודים פרצו לכפרים או השליכו אבנים לעבר בתים, רכבים וערבים

"מאות רכבים ניזוקו מאבנים

"לפחות עשרה ערבים נפצעו

והשבוע:

"בתים רכבים וערבים נרגמו באבנים ב: (רשימה של עוד 9 מקומות)

"ערבים נפצעו באל-מועייר, בית לחם וחברון

"כתובות 'תג מחיר' רוססו על בית בנצרת עילית

"עשרות רכבים פונצ'רו ביאסוף, רוססו כתובות רבות

ועוד ועוד: ידוי אבנים בג'ילזון, צ. שב"ש, עוד אחד בצ. שב"ש, 200 עצים כרותים בתורמוסעייא ואסאוויה

 

הרשימה היא רק מיום חמישי האחרון,

בתחילת השבוע היה עוד רבות כתגובה לפיגוע בעפרה.

 

במילים אחרות, ערבים חשו מאויימים בכל רחבי השומרון.

הכבישים התרוקנו.

(ד"א, אצל הערבים בתרבות שלהם נהוג להגזים ולנפח, והדיווחים שפורסמו אצלם היו הרבה יותר מפחידים).

 

הערבים קיבלו מסר חשוב:

לדם יהודי יש מחיר. הוא לא הפקר!

בנוסף, גם יהודים נתקעו בחסימות בשומרון ובשאר הארץ, וגם זה מסר חשוב מאוד: עוצרים את החיים כשיהודים נטבחים!

אי אפשר להמשיך כרגיל כאילו כלום לא קרה.

 

אבל העיקר, זה שאסור לנו להיות אדישים לדם יהודי שפוך.

ההלכה אומרת, שכאשר יהודי נרצח בידי הנכרים, קוברים אותו בבגדיו הספוגים בדם ועם פנים גלויות!

רק תחשבו על זה...

וכ"כ למה? כדי לעורר את העם ליקום את דמו.

המראה הזה מזעזע את כל האלפים שמלווים את המת, ומעורר את הרצון הלאומי שלהם לדאוג שזה לא יעבור בשקט ולא יחזור יותר. ואז הם מתעוררים לפעול!

 

ואכן, כל אותן מאות הפגנות ומחאות ברחבי הארץ נבעו מתוך דבר אחד- אי אפשר לשתוק כשיהודים נטבחים ברחובות.

חייבים לעשות משהו.

ואם מישהו לא מרגיש שהוא בוער לצאת ולעשות משהו, לא משנה מה, אז שיבדוק מה קרה לרגש הלאומי שלו ולאהבת קדשא בריך הוא וישראל שלו...

למה ערבים חפים מפשע צריכים לסבול מדברים שהם לא רוצים שיקרו?!

צריך לפגוע רק במחבלים ובמי שמעודד אותם!!

 

כי ברגע שאתה לא פוגע ב'חפים מפשע', המחבלים לא נרתעים! וגם אותם חפים מפשע נהיים מחבלים בעצמם. תחשוב על זה- החוק להריסת בתי מחבלים, זה כי הממשלה נהנית מזה?? אנחנו סדיסטים??? לא!!! אנחנו מבינים שזה יכול לגרום למעט מחבלים לחשוב פעמיים לפני שהם יוצאים לרצוח, כי זה יעלה למשפחה שלהם ביוקר. ובאמת קרו מקרים שההורים אפילו הסגירו את המחבלים כדי שלא ייהרס להם הבית. משוואה פשוטה- פוגעים? נפגעים.
ואיך דבר כזה פלסטינים חפים מפשע- בתגובתך התיחסת לפלסטינים בשטחים,.אלה ש'נפגעים' בהפגנות, הם האויבים שלנו, של עם ישראל. פעם היו הפלישתים, היום הפלסטינים. ואנחנו מחויבים להילחם בהם מלחמת מצווה.
אדם חכם פעם אמר לי- כשאתה עומד מול פלסטיני אחד תכבד אותו כאדם, אבל כאומה אל אומה- תילחם בהם. צריך להילחם בהם. מזה 'לא רוצים שיקרו'?? שמעת פעם פלסטיני שלא רוצה שראש הממשלה יהיה מוסלמי, שיורה לרצוח את כל היהודים?? מי שרק צועק 'איטבאח אל יהוד', הוא לא רוצח??? זה השלום הנכסף??

אצלנו כול פעם שערבים (שאבב) זורקים אבנים צהל חוסם את הכפר והתוצאה : התושבים מהכפר באים ומפוצצים את השאבב

וגם צריך להבין שאנחנו נילחמים נגד האומה הערבית (לפחות הדתית) ולא בפינצתה כמו שבפוליטיקה חושבים.

צריך לתת להם יותר שטחים!!!!!!!!!!!!

כמו שכבר אמרו כאן היום הפגנות הן בעיקר כדי שלא חס ושלום נהיה אדישים כלפי המציאות ונתרגל לשגרה הזוועתית הזאת. 

אני חושב שבאמת עמ"י צריך התחזקות כללית ולעלות שלב מבחינה לאומית ורוחנית. נראה לי הזוי שאחרי שבעים שנה שאנחנו זוכים לשבת בארצנו עדיין אנחנו מתעסקים בזוטות כמו מחבלים שכל יומיים רוצחים לנו בדם קר את אחינו כאשר מנגד עומדת שתיקת מנהיגנו הבאה בשם המוסר והחוק. על זה וודאי ראוי לזעוק ולהתאבל וכמובן להעתיר בתפילות לקב"ה. צריך לזכור שבנוער טמונים כוחות מופלאים שאפשר לנתב אותם למען המאבק הכ"כ חשוב הזה על גאולתנו, הן בצד המעשי והן ברוחני. אני מציע שאם באמת זה בנפשינו כבר להיגאל מכל המציאות השפלה הזאת אז כל אחד ואחת מאיתנו ייקח על עצמו איזו נקודה בעבודת ה' שהוא צריך בה חיזוק, ויעבוד עליה בכל הכוחות באמת, וכן נשתדל יותר להתכוון בתפילה. ממילא אם אנחנו נפתח פתח כחודו של מחט אז ב"ה קוב"ה יפתח לנו כפתחו של אולם, ונזכה במהרה שיוצאנו מצרה לרוחה, ומאפלה לאורה, ומשיעבוד לגאולה, השתא בעגלא ובזמן קריב!!!

אנא, מי שבאמת רוצה לעזר לעמ"י שיתרום את עצמו למען זה, וישים את נפשו על איזו נקודה שיבחר (למשל: שמירת הלשון, כיבוד הורים, לימוד תורה וכו' כל אחד לפי עניינו ויפעל בכלים שלו).

 

 געוואלד כמה השכינה היא בהסתר פנים, אך רבותינו אמרו ככל שיש יותר הסתר זהו סימן שאנו יותר קרובים לגאולה. צריך גם להיחקק בנו האמונה שקוב"ה לא נוטש אותנו אף פעם וכל הזמן הזה הוא משגיח מן החלונות ומציץ מן החרכים, אז באמת נזכה ונראה שראשו נמלא טל וקוצתיו רסיסי לילה.

שאל את הגאון הרב קאפח (מופיע בשו"ת טל יוסף בסופו) והגאון האדיר הרב קאפח אמר לו שאין טעם להשקיע בהפגנות