איך להכין את עצמי לחתונה בגיל 15-16 ? כך שבגיל 18 אני אהיה מוכנה מבחינה רגשית, נפשית, רוחנית וכו'
מה לעשות מבחינת מעשים כדי להכין את עצמי? מה ללמוד?
אני בת 15.5 וחושבת שגיל 18 זה האידיאל אבל רוצה להגיע לגיל הזה מוכנה וחזקה מספיק.
איך להכין את עצמי לחתונה בגיל 15-16 ? כך שבגיל 18 אני אהיה מוכנה מבחינה רגשית, נפשית, רוחנית וכו'
מה לעשות מבחינת מעשים כדי להכין את עצמי? מה ללמוד?
אני בת 15.5 וחושבת שגיל 18 זה האידיאל אבל רוצה להגיע לגיל הזה מוכנה וחזקה מספיק.
על בעלי- כבר מהבת מצוה ועל ילדים מגיל 16.
אז הכון כשהייתי בת מצוה והתפללתי על בעלי- יותר התפללתי שיהיה לו טוב וכיף עם ההורים והלימודים והחברה וכו' ולא בדיוק התפללתי על למצוא אותו. אבל בהחלט התפללתי שאני אזכה להינשא לאדם טוב שחי את התורה והתורה מעדנת את מידותיו ושיהיה לנו כיף ביחד.
לא אומר שלא המשכתי להיות ילדה ונערה וזה שבסוף רצון ה' היה שאני אתחתן בגיל 24 ולא בגיל 18 כפי שרציתי, לא מנע ממני להמשיך להתקדם באופן אישי.
אני חושבת שאנחנו צריכים כן לשאוף להתחתן צעירים אבל לדעת שהחיים לא תלויים בזה ולהמשיך ולהתקדם כל הזמן.
זה דבר ראשון. בלעדיו כלום!
שמעתי פעם שיעור של הרב אבינר לחבר'ה צעירים בני חמש עשר'ה.
והוא אמר שם שעל הבית העתידי שלך מתחילים להתפלל מגיל 13...
תפילה תפילה!!
מעבר לזה.
א. להציב מטרה, כשאת מכוונת מטרה שאת רוצה נגיד סוף התיכון להתחתן, אז את תראי שאוטומטית
את תהיי יותר מכווננת. יותר מוכנה.
ב. ללמוד על זה... מה המשמעות של בניית בית. תקשורת. וכו' וכו' וכו'. לא חסר על מה.
ג. כמו שאמרו למעלה לקחת אחריות על החיים שלך. את צריכה להתבגר מהר יותר מחברות שלך...
זה עבודה רצינית. אבל אני חושב שזה הדבר הנכון.
כל הכבוד!!
בהצלחה!
בגלל שספציפית נושא החתונה הוא לא ניתן לתכנון.. הוא רק ביד ה'.. ואם היא תציב לעצמה מטרה כזו היא עלולה להלחיץ אץ עצמה לשווא..
בעיקרון תעשי את זה בנחת.. לרצות להתחתן מוקדם זה אידיאל מתוק אבל אל תפריעי לעצמך לחיות.. המון תפילה על זה המון התבודדות על זה (זוכרת את עצמי בגיל 15 מתבודדת על דברים כאלו, רק השם יכול לעשות אותך מוכנה..) הבנה של המשמעות וזרימה עם רצון השם הטוב והמתוק שעושה הכל לטובתך...
למה לא בעצם? זה כמו שיש מישהו שרוצה להתחתן מאוחר, למה? כדי ללמוד כדי לעבוד כדי להיות מוכן וכו'
אז כדי להיות בזוגיות כדי להקים בית בישראל כדי לשמור על עצמנו כדי להיות הורים כדי להתפתח ביחד כל אחד מסיבותיו, זה אידיאל מתוק בעיני כי לרצות זוגיות ובית כשר זה מתוק בכל גיל, אז כשזה מגיע מוקדם זה מתוק כשזה מוקדם...
בכל מקרה זה מכוון למי שמרגיש מוכן, וזה יכול להיות גם בגיל 18 וגם לא, אין לי כלים לבחון את זה...
רק שכנראה בשלב הזה היא צריכה לעבוד על דברים בסיסיים יותר שיפתחו אותה בכל מקרה.
1 - ייתכן, מצריך בדיקה.
2 - כמה זה סביר, בעיקר בציבור שלנו שהרבה לומדות בפנימייה? חוץ מזה שבאותה מידה היא הייתה יכולה לשאול על אולפנה עם פנימייה (פתרון מיידי) או לימודים גבוהים / שירות לאומי / של"פ (פתרון באותו טווח זמן, לאחר מספר שנים)
3 - מה הבעיה במישהי שרוצה קרבה בדרך של קדושה וטהרה?
אפשרויות אחרות:
4 - היא יודעת ומרגישה כמה נישואים זה טוב והיא רוצה את זה גם.
5 - היא רוצה להיות אמא.
רוצה להתחתן מוקדם. ומכירה עוד לא מעט כמוני...
לא לאבד את התקווה בבנות עמ"י חברים..
זה לא להתעסק עם זה בכלל..
בגיל 15-16 תעשי את מה שבני 15-16 עושים.
אם בגיל כה צעיר תתעסקי בהכנות לחתונה, יהיו לך חסכים נפשיים שאח"כ יהיה מאד קשה לתקן.
הכי בריא זה להגיע לשלב שמוכנים באופן טבעי, וגם אם זה לא יגיע בגיל 18 זה ממש לא נורא..
והדבר הכי חשוב שצריך לעבוד עליו כל החיים והוא גם מאד קריטי לזוגיות, זה לב-טוב ועבודת המידות!
כל השאר זה כבר זוטות קטנות..
לשמחתנו, נערות בנות 15-16 עסוקות בהמון עשיה למען הכלל, בהתקדמות רוחנית ובמחשבות גדולות.
אבל לצערנו שום דבר במערכת החינוך הפורמלית והבלתי פורמלית לא מכין אותן לאמהות.
אז בנוסף לעשיה הרגילה המבורכת הזאת, אני ממליצה כן להתחיל לקרוא על הורות ואמהות, לדבר על זה עם אמהות/דודות/שכנות/אחיות ולשמוע מחוויותיהן, להעלות את זה לדיון בכיתה או בסניף וכד'.
כי כמו שאמרו פה, לזוגיות צריך לבוא בעיקר עם הרבה עבודת מידות, אבל לאימהות צריך בנוסף לזה גם מוכנות נפשית מסוג אחר.
שבנות תלמדנה אימהות בגיל 15.. |אנחה|
א. האימהות תלויה כמעט לגמרי באופי של האישה (והבעל), כך שאין כ"כ מה ללמוד את זה.
ב. אם את בכ"ז מעוניינת ללמוד, יש די והותר זמן ללמוד את זה גם לאחר החתונה.
להיות מוכנה אליה, כי זה להפוך לאימא זה מהפך של 180 מעלות בחיים של האישה הצעירה, ויש לא מעט נשים שלוקח להן הרבה זמן להתאושש מהמשבר הזה. ככה שאני מאמינה שאם מגיעים עם הבנה לקראת מה הולכים ואיזושהיא מוכנות לזה אפשר אולי לדלג על המשבר או להקטין אותו.
וכל עוד לא היית אמא אני לא חושבת שאתה יכול להעיד משהו בעניין.
שים לב שמה שהצעתי זה לא שהיא תלמד את העניינים הטכניים, אלא שתחשף לעצם החוויה הכרוכה בלהיות אמא ושזה יכנס לרשימת האידיאלים שעליהם היא מדברת ואליהם היא שואפת.
"לקרוא על הורות ואמהות, לדבר על זה עם אמהות/דודות/שכנות/אחיות ולשמוע מחוויותיהן, להעלות את זה לדיון בכיתה או בסניף וכד'".
זה מה שעולה לי כרגע. אם יש לך רעיונות נוספים, אשמח מאוד לשמוע... ;)
לחלק זה קל לחלק זה קשה ולא כל מי שטחנה בייביסיטר על תינוקות והרגישה שהיא חווה אימהות וזה אידיאל גבוה אצלה לקחה את זה קל, ולא כל מי שכל חייה להיות אמא היה רחוק ממנה שנות אור וזה בכלל לא אידיאל מרכזי אצלה לקחה את זה קשה.. זה פשוט להתפלל על זה ולהבין שכולם עברו את זה אז יהיה בעזרתו המתוק יתברך בסדר. אם קורה משבר זה כי אמור לקרות משבר, לא כי היא לא עבדה מספיק על להיות אמא ועל המוכנות שלה.. זה ממש משהו שיש מגבלה בהכנה אליו.
וזה באמת לא המקום לפרוש פה את כל המורכבות והפתרונות שאני חושבת שיש להציע לסיפור הזה.
אבל אני כן אגיב נקודתית על מה שכתבת:
* לא כתבתי בשום מקום שטחינת בייביסיטרים מכינה לאמהות. אני יכולה להעיד מכלי ראשון שזה עזר קצת בקטע הטכני, אבל לא עשה לי את הכנה שאני מדברת עליה.
* תפילות צריך על הכל - גם מי שלומד הנדסת חשמל צריך להתפלל על פרנסה, ועדיין להשקיע בלימודים.
* נכון, בסוף כל אחד יעבור משבר כזה או אחר, אבל אנחנו כמעט אף פעם לא יושבים בלי לעשות כלום ומזמנים לנו את המשבר. לדוג', אדם שמזניח את מידותיו לא יכול לומר על נישואיו הגרועים שזה משבר שכולם עוברים, נכון? יש ציפייה מהאדם לעשות ולפעול כדי להימנע ממשברים כמה שידו משגת. אז נכון שישנם משברים שהם כבר לא בהישג ידו, אבל מה שאני טענתי זה שלדעתי המשבר של המעבר מבחרות לאמהות ניתן למניעה או להקטנה במידה כזאת או אחרת.
*לגבי הנקודה האחרונה שהעלת "זה ממש משהו שיש מגבלה בהכנה אליו" - אפשר להגיד את זה גם על צבא, על עבודה, על זוגיות. אלה מהדברים שעד שאתה לא בפנים אתה לא לגמרי תבין. ועדיין, אנשים מתכוננים ופועלים לפני שהם נכנסים לכל הדברים הללו, ולרוב זה גם מוכיח את עצמו. לא מבינה למה באמהות זה צריך להיות שונה.
אשרייך על הרצינות והבגרות להכין את עצמך.
תפילה - תמיד, להתפלל בצורה הנכונה כמובן...
תיקון המידות - ללמוד הרבה ספרי מוסר.
שמירת מצוות - סור מרע (חברה לא חיובית, הרגלים שצריך להפסיק), עשה טוב ( חברות טובות, פעילות חברתית טובה, שאר דברים שנשים עושות ואין לי מושג בהם...)
לימודים - תשקיעי בלימודים שלך כדי להוציא ציונים טובים (בכיתה יא'/ יב' או מיד לאחר מכן אפשר לסיים כבר עם פסיכומטרי אם צריך).
ניהול זמן וסדרי עדיפויות.
השקפה - ללמוד ספרים בנושא אמונה, תפילה, צניעות, הלכה, מצוות, משפחה, תורה, עם ישראל. ( שימי לב לסדר, עד שתגיעי לנושאי המשפחה את אמורה להיות כבר בת 17 בערך...)
בריאות - כושר ותזונה נכונה.
מלאכות הבית - לעזור בבית וככה ללמוד מה שצריך ולהתרגל נפשית לזה דברים כמו בישול, ניקיון, עזרה עם האחים וכו'.
חסד - התנדבויות שונות לפי מה שמתאים לך ובהתאם ליכולת זמן ומה שאת אוהבת.
תחביבים - דברים שיפתחו אותך מבחינות שונות ויתנו לך בריאות נפשית.
ניהול כלכלת בית - ספרים או סרטונים חינוכיים.
עבודה - על מנת לחסוך כסף לרישיון/ פסיכומטרי. (לא על חשבון כל מה שלמעלה^)
רישיון - במידה ואפשר.
חוץ מזה ממש חשוב להבין מאיפה נובע הרצון הזה ואם הוא חיובי או שצריך להעלות אותו...
ללמוד לבשל
וגם לדעת לשרטט את תקציב המשפחה בקווים כלליים: ההוצאות החודשיות של זוג צעיר הן ככה וככה, משכורת מינימום שבת 18 יכולה לקבל, היא כזאת וכזאת, החיתולים והפעוטון עולים ככה וככה, ההורים שלי ושל בעלי יכולים/לא יכולים לעזור" וכו' וכו'
אני חושב שהבנתי מה הלך פה ונשאיר את זה ככה אם כך רצונה...