זו ההגדרה המדוייקת. כשההורים אינם מאמינים בדרך שהבן שלהם בחר בוודאי שתהיינה התנגשויות לאורך כל החיים.
וזה לאוו דווקא קשור למידות. לעיתים זה לא נאמר באופן מלגלג. אתן דוגמאות:
סבתא מתארחת לשבת ולא מבינה למה הבנות הולכות לתפילה ולא נשארות לפטפט איתה.
סבתא שצוחקת על עצמה שתמיד היה לה קשה להיות בבית הכנסת וכמה שהנכד הזה מזכיר לה אותה. והכל נאמר בנוכחות הנכדים.
או כשיושבים בליל הסדר והיא מכינה המון אוכל ולא מבינה למה אנחנו אוכלים ככ הרבה מצות ולא משאירים מקום לאוכל הטעים שהכינה.
או ששואלת את הבנות המתבגרות למה אין להן חבר..
וכמה שמסבירים שוב ושוב, הדברים נופלים על אוזניים ערלות.
וזה חוזר שוב ושוב וצריך שוב ושוב לנשוך שפתיים ולשתוק כדי לא להסתכסך ויחד עם זה לנסות לעמוד על שלנו.
אבל העליתי עוד נקודה שהתעלמתם ממנה. חשובה לא פחות.
המשפחה משפיעה מאוד על הבעל. מאוד. וזה יכול לגרום לבלבול גדול בעולמות גם אצל אדם שנראה מאוד תורני.
הוא עדיין קשור למוסיקה הלועזית ששמע בילדותו, וכשנפגשים הוא משתתף בשיחות שמתנהלות גם כשהן מאוד רדודות ועם צחוקים, צריך להבין שהוא לא מתנתק אף פעם מהעולם שהוא בא ממנו. ואם הוא רק מעט שנים בהתחזקות, סיכוי רב שיהיו עוד שינויים בהתנהלות שלו.
אין מה לעגל פה פינות. העולם החילוני ואפילו הלייטי שונה בתכלית השינוי מאורח החיים התורני. וזה מתבטא בכל צעד ושעל.