ל' בשבט תשע"ט 16:29
הילדים שלי בני 2-3 חוזרים מהמסגרות באחד וחצי והרבה פעמים אני רואה שהם לא מוצאים את עצמם ובעיקר אני את עצמי למרות שכמעט כל יום אני מביאה להם פלסטלינה יצירה טושים מדבקות כל פעם משהו אחר ובנוסף יש להם משחקי הרכבה וסתם משחקים בחדר.. תמיד אני רואה שבאיזשהו שלב הם באים אליי אחרי כמה דקות ומחפשים לשחק איתי.. יש לי תינוק בבית שאני צריכה גם להתייחס אליו ובנוסף מטלות שלהבית זה מרגיש כמו נצח עד שמגיעים לשינה.. אפשר המלצות איך לגרום להם להעביר את הזמן? ובכמה שפחות ריבים כי יש להם נשיכות כבר בכל הגב בת ובן
יצא לי מבולגן מקווה שהבנתם
ל' בשבט תשע"ט 16:55
הפיתרון הכי טוב
ל' בשבט תשע"ט 18:49
ולצאת עם שלושה זה די קשה..
ב' באדר א תשע"ט 18:56
לצאת איתם הם ממש שובבים ומנצלים את זה שהתינוק על מנשא ואני לא יכולה להרים אותם
ב' באדר א תשע"ט 18:57
הבכור שלי כ"כ שובב וכל הזמן מחפש לרוץ לאיפה שאסור הבייביסיטר האחרונה שהייתה איתו הלכה אחרי 10 דקות..
א' באדר א תשע"ט 09:23
אולי יש אפשרות למצוא נערה צעירה שתבוא פעמיים-שלוש בשבוע ותצא איתם לגינה?
א' באדר א תשע"ט 13:51
א' באדר א תשע"ט 14:06
איך כן אפשר להתנהל עם שלושתם בחוץ...
זה קשה מאוד, מזדהה, אבל זה שווה בשביל השפיות שלך ושלהם...
א' באדר א תשע"ט 09:17
כשהם עם משחק שולחן אני יושבת איתם, ולפעמים גם כשהם משחקים בהרכבה.. הכל מתחיל בעצם מהרגע שאני קמה
ה' באדר א תשע"ט 19:46
שמה במנשא ועושה ריתם יחד כל מיני הפעלות-
שמה מוזיקה ועושה להם משחק התנועות,ריקודים, או כל מיני משימות
הם ממש נהנים מכאלה דברים
או פשוט משחקת איתם בקוביות ובמשחקים שלהם
(לי יש גם תינוקת בת שנה וחצי אז צריכה להתאים גם לה)
או הכי כיף- להכין יחד בצק לעוגיות או עוגה
לתת להם צלחת לברור קוואקר ושיערבבו שלל חומרים עם טעפה מים - מעסיק אותם מלא
אח''כ צריך לטאטא אבל זה שווה את זה

פאז׳לים,יצירות, משחקי דמיון,הרכבות, בטבות,

ולשבת איתם לסיפור
לשים גרסיים על הידיים לעשות הצגה
בימבות
א' באדר א תשע"ט 14:39

דורש יצירתיות איך בדיוק...

אבל ככה הם מרגישים שאמא איתם.

נגיד קיפול כביסה - שהם יביאו לך בגדים, שיתחפשו למשהו,

אם אני מקפלת כביסה עם הבן שלי (שנה וחצי) זה 50% משחק "קוקו". נכון, לוקח יותר זמן ומצד שני המטלות ממולאות בלי שהוא בינתיים מייצר עוד מטלות.

א' באדר א תשע"ט 14:41

את עצמי כילדה (בת 3) יושבת ליד אמא שמניקה ושומעת סיפור.

ב' באדר א תשע"ט 18:58
זה היה חוויה גם להם וגם לי.. למרות שזה קצת קשה כי אני טיפוס שמסדרת ומנקה מהר אין לי כ"כ סבלנות לשה
ה' באדר א תשע"ט 12:51
ומהתגובות שלך נראה שאת מחפשת פיתרון קסם שמישהו יגיד לך תגידי הוקוס פוקוס או תקני משחק איקס וזה יעסיק לך אותם עכשיו כל יום
הלוואי.... אבל אין כזה
לעשותו איתם עבודות בית זה פיתרון מצוין שאת גם אומרת שעבד לך, אז אין לך עצבים לזה.. אבל לבלאגן שקורה עכשיו יש לך פחות עצבים לא?
לצאת עם שלושה קטנטנים זה באמת קשה אבל אפשרי
את צריכה להחליט מה יותר קשה ומה פחות קשה ולהבים שאין פתרון קסם ושזה לא הולך להיות קל זו תקופה קשה אבל אפשר להתמודד איתה
אם ממש קשה לך לצאת עם שלושתם ובייביסיטר לא מוכנה אז שהיא תשמור על התינוק בבית כשהוא ישן ואת תצאי איתם ואם הוא מתעורר תחזרי
או שתמצאי מישהי אחרת חזקה יותר ואולי שתצא רק איתו ואת תשחקי עם הקטנה בבית
צהרון לגדול הוא גם אופציה טובה
ובעיקר לדעתי ההבנה שהדרכים להתמודד יפחיתו מהקושי אבל לא יעלמו אותו ושצריך קצת שינוי חשיבה וגישה מדרך החיים שהיית רגילה עד עכשיו כי באמת ב״ה שליש ילדים קטנים זה ברכה אבל מאתגר מאד
בהצלחה רבה!
ה' באדר א תשע"ט 15:44
פשוט מחפשת דרכים להעסיק אותם אני בס"כ מציגה את המציאות.. אנחנו גרים בקומה שניה בבלוק לא רגיל בירושלים ככה שהמדרגות הם במין ספירלה כזו והעגלה לא עוברת אלא אם מפרקים אותה מה שהוא בלתי אפשרי לעשות כל יום כשיוצאים עם שלושה ילדים.. בנוסף כשאני עם מנשא הבת שלי מנצלת את ההזדמנות ללכת לאן שהיא רוצה וכשאני נותנת לה יד היא פשוט נזרקת לרצפה והבן אחריה כשאין לא באמת אפשרות להשתלט על שניהם כשהתינוק אליי..
ה' באדר א תשע"ט 19:49
התינוקת שבת שנה וחצי מריצה אותי חבל''ז..צריך להרים אותה לכל מתקן ולהשגיח בשמונה עיניים
ועם מנשא זה קשה
ובעגלה- אז צריך עגלת תאומים בשבילן..

אותי זה מעייף
גם אין לי גינה כזאת קרובב ואין שם חברות
א' באדר א תשע"ט 14:49

האמת שעם שלושה קטנטנים קשה מאד לעשות משהו נוסף מעבר ללהיות איתם

עד כמה שאני זוכרת את עצמי בשלב הזה, בשעות אחה"צ הייתי נטו איתם ואפילו לא ניסיתי לעשות משהו אחר בבית

 

מטלות הבית נדחו לערב, אחרי שהם הלכו לישון או עזרה בתשלום או שבעלי עזר הרבה מעבר לרגיל או שמדי פעם הייתי לוקחת ביביסיטר שתוציא אותם לגינה לאיזה שעה שעתיים ובזמן הזה הייתי משתלטת על הבית

 

ועכשיו שהמזג אויר מתחיל להיות יותר נח תנסי כן לצאת איתם מדי פעם, זה יהיה קצת מסורבל בהתחלה אבל את תתרגלי וגם אותך זה יאוורר, תפגשי נשים, תנשמי אויר

 

השינוי הוא בעיקר בראש, לבנות סדר עדיפויות חדש.

ב' באדר א תשע"ט 19:01
הם מרגישים את הלחץ שלי.. חוששת שהם יעשו שטויות.. בדר"כ כשאני מחזירה אותם ממסגרות אחד מחליט שהור מתקדם כשבהמשך יש כביש והקטנה לא רוצה להתקדם וקשה להתפצל כשיש תינוק במנשא.. החלטתי שזה טו מאץ בשבילי ואני לא צריכה את הלחץ הזה אז כל שכן לצאת לבחוץ ככה סתם.. הם פתאום יכולים להחליט שאחרי שעה שעתיים הם לא רוצים להיכנס.. זה לא קל.. אולי אני מתפנקת יותר מדי לא יודעת
ה' באדר א תשע"ט 14:44
ה' באדר א תשע"ט 19:49
אבל לא מצפה ולא מתאמצת על זה
ה' באדר א תשע"ט 01:10

חודשיים אחרי לידה, ויש לי בן בן 4 ובת כמעט בת שלוש. הם שובבים לא קטנים! הבת אומנם קצת יותר עדינה, אבל היא נגררת לפעמים אחרי השובב הגדול (והמתוק), ואני כמובן צריכה לטפל גם בתינוק.

אז קודם כל מזל טוב!

וזה באמת לא פשוט.

מה שלי עוזר זה לעשות כמה שיותר עבודות בית בבוקר כשהתינוק ישן, וכך אחר הצהריים אני בעיקר עם הילדים. (הגדול מסיים ב4 וחצי והקטנה ב2).

בנוסף אני גם משתדלת להעסיק אותם, וגם לתת להם לשחק לבד, ואז לשים גבולות ברורים: לא להרביץ, לא לקפוץ על ספות וכו'. אם זה לא עוזר, אז אני אומרת שהם יכולים לקבל דברים שהם אוהבים כמו מחשב אם הם מתנהגים טוב. בד"כ זה די עוזר.

מחשב ממש עוזר. כמו שאני לפעמים משתמשת בו לתועלת, אז גם לילדים יש שם תוכניות טובות: כמו של ערוץ מאיר לילדים, "שלוש ארבע לעבודה" וכו'. כמובן אני משתדלת שלא יראו יותר מכמה תוכניות בערב. התיעצתי עם מישהי שעובדת בהתפתחות הילד. היא אמרה שמחשב במינון הנכון לא מזיק לילדים.

אז יש לי קצת זמן לכוס קפה, ארוחות ערב וכו'.

גם אני לפעמים משתפת אותם בהכנות לארוחת ערב למשל: להביא לחם וכלים חד פעמיים, לזרוק דברים לפח וכו'.

אני גם יוצאת לגן משחקים בערך פעם בשבוע וזה קשה. בדרך כלל התינוק ישן בעגלה (דווקא המנשא מעמיס עליי יותר), ואני איתם בגן משחקים.

שמתי לב שלפעמים צריך לכוון אותם למשחקים שהם שכחו מהם, כמו "רוצים לשחק בלגו?" והם, אחרי שכמה ימים לא שיחקו בו, יכולים להתעניין.

בעיקר עוזרת לי האמונה שאני עושה מצווה חשובה - גידול בנים לעבודת השם. השם שותף איתנו בגידול (שלושה שותפים באדם הקב"ה, אביו ואמו). והמון תפילות לסיעתא דשמיא.

בהצלחה!

סליחה על האורך, ככה יצא.

ה' באדר א תשע"ט 10:37
הגבת יפה
אם כי חייבת להוסיף שהקושי של הפותחת הוא אכן כי הילדים מסיימים באחת וחצי, מניסיון זה מאוד משמעותי עוד שעתיים האלו בגן. אולי כדאי לשקול צהרון אם יש אפשרות לפחות עד שתתאוששי מהלידה...
ה' באדר א תשע"ט 12:03

השעות זה משמעותי, אבל אצלי רק הגדול מסיים ב4 וחצי, הקטנה  - ב2.

האמת, אם אפשר כדאי באמת להוסיף צהרון.

ה' באדר א תשע"ט 15:41
בגלל שהוא בורח מהגן רוב שעות היום וזו אחת הסיבות שממש קשה לי איתו הוא די קופצני ודורש הרבה תשומת לב ובודק גבולות בלי סוף הרבה פעמים אני מרגישה שאני נותנת לו יחס יותר מאחותו בשביל לעבוד איתו על זה
ו' באדר א תשע"ט 21:12
זה חוקי?!?! הם לא צריכים להתמודד עם הילדים שיש להם??
אולי מגיעה לו סייעת?
ז' באדר א תשע"ט 09:00
יש ילדים שקשה להם מסגרת עד השעות האלה וכאלה שלוקח להם זמן עד שהם מתרגלים למסגרת בכלל בעיקר כאלה שמתחילים שנה ראשונה בגן.. הם המליצו שלא וגם חשבו שאולי הוא לא בשל לגן
ה' באדר א תשע"ט 14:57
אבל רק מהכתיבה, אולי זה לא באמת כך... לי מרגיש שאת עייפה, ואין לך כוח באמת להיות איתם. את מצפה מהם להעסיק את עצמם ולהניח לך אבל ילד יכול להעסיק את עצמו רק כאשר הוא חש שיש לו בסיס בטוח לחזור אליו בכל רגע בו יצטרך עזרה. אם את מרחיקה ממך את הילדים זה מכניס אותם לסטרס וזו בהחלט יכולה להיות הסיבה למכות ולבכי ולצורך להיצמד אליך. הרחקה לא תעזור במקרה זה. לדעתי עלייך להניח לעבודות הבית, להשאיר אותם לבעלך או לבקש/לשלם על עזרה או לבצע עבודות אלו רק בבוקר כשהם במסגרת. כאשר הם איתך, גם אם את עייפה, תחבקי ותתייחסי ותני תחושת בטחון.
את יכולה להיות עייפה ולישון לידם כשהם משחקים, את יכולה להיות קצת בטלפון ולא לגמרי איתם, אבל שלא ירגישו שאת מרוחקת. ילדים בגיל כזה מאוד רגישים לריחוק המבוגר המטפל בהם.
אני מבינה שהם שובבים, אולי תקני משחקים שיאפשרו הוצאת מרץ? נראה לי שיצירה פחות מתאימה להם וזה בסדר, כל ילד ונטיותיו. ותנסי להינות מהזמן שלכם יחד, כי באמת שהשנים האלו עוברות מהר. לרצות להעביר את הזמן ולחכות שירדמו זו לא גישה בריאה. תחשבי מה הרגשת לפני שהבאת אותם לעולם? אלו בטוח לא היו החלומות שלך. בהצלחה, זה באמת לא פשוט, ועם זאת- זה זמן נהדר.
ה' באדר א תשע"ט 15:53
לבן שלי יש בעיה בוויסות חושי מה שגורם לו הרבה לחוסר שקט הוא נמצא בטיפול בריפוי בעיסוק... כמו שציינתי כבר לפני אני כל יום יושבת איתם על יצירה בשולחן ולאחר מכן משחק הרכבה בחדר כדי באמת להיות איתם ואני ממש נהנת להיות איתם וכשאני קמה לצורך העניין לעניק או לתלות כביסה או אפילו שרותים הם ישר עוזבים הכל ובאים אחריי.. אני לא מפעילה כמו בעלי שעושה להם אווירון וכאלה אבל אני כן משחקת איתם בקיצור אני חושבת שזה גם סוג של פריקה אנחנו גרים פה בלי משפחה ובעלי היקר גם לומד וגם עובד ורוב הזמן אני מתמודד עם הקושי של הבן שלי שלא פשוט בכלל ודורש הרבה אנרגיות וסובלנות וזה לא קל!
ה' באדר א תשע"ט 18:17
גם עם הבן שלך וגם באמת כמו שהסברת לי למעלה סיוט לצאת
קשה מאד
אז קודם כל חיבוק גדול
מקווה שמכל העצות שנתנו לך פה יה יו כאלו שכן יעזרו
ואני רק אומר מה שאמא שלי לימדה אותי
ילדים צריכים שאמא שלהם תהיה איתם וזה העיקר
מה היא עושה איתם הרבה פחות חשוב
גם אם את שוכבת על השטיח ואין לך כח לקום וכל הילדים רצים סביבך במעגל עדיין את נתת להם שעות איכות והיית בשילב האמא הכי טובה שיש מעצם זה שאת ביחד איתם וזהו.
מה שיש לך כח לעשות, נפלא
מה שאין לך, נשיקה וחיבוק וסתם להיות ביחד זה נםלא גם כן
הרבה כוחות!
ה' באדר א תשע"ט 19:59

כדורים, פלסטלינה, להכין עוגיות, כל הדברים שמרפאות בעיסוק ממליצות עליהם לילדים עם בעיה בוויסות החושי. אני הייתי שואלת את המרפאה בעיסוק לעצות. אבל את נשמעת לי אמא משקיענית הר בה מעל הממוצע!!! סתם שתדעי את זה...

ולא, את לא אמורה לעשות להם אוירון חיוך גדול את אחרי לידה... וגם אם לא... חיבוק ובהצלחה!

ה' באדר א תשע"ט 23:29
אם אין לך אנרגיות, וזה ממש מובן, אל תחשבי כל הזמן על הקושי ומה את לא עושה כמו שצריך.
הכי חשוב לילדים זה אימא רגועה. אם את מתוסכלת ולחוצה זה מאוד מלחיץ את הילדים, נסי למצוא לעצמך זמן למנוחה ותחביבים. את יכולה לעשות דברים שסתם משמחים אותך, גם עם הילדים, אל תחשבי על מה מפתח אותם אלא מה יעשה לך טוב. אולי לצאת ביחד קצת ישפר לך את מצב הרוח? קשה להיות סגור בבית כל היום...
ה' באדר א תשע"ט 18:22

עובדה שגם החלטת להתיעץ פה כדי לשפר את המצב.

עם כל השמחה והמתיקות, יש קשיים לא פשוטים בגילאים האלה. גיל שנתיים בכלל נקרא "גיל המרד". בטח ובטח כשיש לילד קושי נוסף.

אני חושבת שגם הם בטח מרגישים  שבגלל התינוק החדש הם כאילו קצת בצד, למרות שאת מנסה הרבה להיות איתם. זה די טבעי.

כל תינוק במשפחה דורש הרבה טיפול ותשומת לב. 

גם אצלי הרגשתי שלגדולים לוקח זמן "לעכל" את המצב החדש. ולפעמים הם דורשים יותר תשומת לב בדרך שלילית.

חשוב לתת להם תשומת לב, אבל אי אפשר כל הזמן רק להיות איתם. התינוק דורש את שלו, וגם אנחנו בני אדם.

בקשר למשחקים, נראה לי שלילדים אנרגתים יצירה והרכבה מתאים רק לחלק מהזמן.

בימבות, כדורים רכים (שמתאימים לבית) אולי יתאימו יותר. אם יש לך שקית עם תחפושות זה גם יכול להיות משחק כיפי, בתחפושות.

ה' באדר א תשע"ט 21:21
כל דבר מוקצב בזמן גם המשחק החופשי
ואז אולי זה יפקס גם אותך וגם אותם.
לדוג בשעה 4 אוכלים פרי
4 וחצי שעת סיפור
מבינה אותך זה ממש לא קל עם הקטנים🤗
ה' באדר א תשע"ט 22:23
כ"כ כיף שיש אותכן!! אז ב"ה היום הייתי אצל המרפאה בעיסוק וביקשתי ממנה טיפים איך להתנהל איתו כי זה באמת קשה להיות שם בשבילו 100% כשיש עוד שתי ילדים.. ותאמת שאני רוב הזמן על קוצים ובלחץ שהוא לא יהיה קפיצי מידי וחסר שקט כי זה קשה להיות כ"כ סבלני וכל יום כולי תפילה שהיום יהיה יותר טוב מאתמול מקווה שכן יהיה שיבור לקחתי לתשומת ליבי כל מה שכתבתן!! תודה רבהה <3

אולי יעניין אותך