חכי שתחיי עם הבן זוג, מקסים ככל שיהיה פתאום הוא יראה לך מובן מאליו ויש רק משהו קטן שהוא צריך לשפר

ועוד משהו קטן...

וגם הוא אותו דבר, ירצה שתשתפרי...

אם את רוצה כמה שפחות חיכוכים את צריכה להכיל אותו ולאהוב אותו כמו שהוא ואיך שהוא!

 

מזל טוב!

למה יש סיפורים לא "יפים" ואפילו קשים על נישואין/ גירושין וכל השטח האפור שבאמצע
איך נכנסים לקשיים כאלו?
וזה קצת מחשיש "עכשיו את מאוהבת" זה נכון.
אבל מה יהיה אחר כך??? האהבה תיגמר ויתחילו כל ה "שחורים" למיניהם?

זה כמו חללית שממריאה בעוצמה חזקה מאוד בהתחלה 

ואחרי זה נכנסת למסלול כשהיא טסה במהירות.

 

ההתחלה טובה לסגל הרגלים טובים שאח"כ קשה לסגל , זה עבודה של חיים ואם את אדם טוב והוא אדם טוב 

אז מסתבר שיהיה לכם חיים טובים

וככה אני מאחל לכם.

לא הרגשתי מאוהבת כמו חללית בתיאור שלך.

הרגשתי שמחה ומאושרת אבל ממש על הקרקע.

וחיה ב"ה בשמחה ובאושר עם בעלי היקר, ואוהבת אותו מאד

על הקרקע .אבל זה מה שעשה אותך מאושרת 

 

ברור שבהתחלת הקשר אפשר בגלל ההרגשה המאושרת כמו שאת מעדיפה לקרוא לזה .לסגל הרגלים טובים

זה לא האהובות זה לחיות בסרט הוליוודי.

תסכים איתי שאי אפשר להגיד ממש לא. אהבה

 

מסויימת חייבת להיות לפני החתונה

ומעמיק עם השנים

זה שאחרי כמה שנות נישואין האהבה הרבה יותר עמוקה לא אומר שבשלב הראשוני של האהבה היא לא היתה אמיתית

 

האהבה המסוימת שיש בתחילת ההכרות היא אמיתית מאד והיא בסיס להמשך התפתחות האהבה

ויתור, החלה,
בניית כלים משותפים שיעזרו לכם בזוגיות.

שהקשבה הכלה ויתור הם הכלים?

ותרנות, כבוד , אהבה עצמית.
להבין שהמטרה היא הקשר ביניכם
לא הוא העיקר ולא את.

מגוון סיבות יכולות לדחוק זוג לקושי
ילדים, פרנסה, זוגיות.
אלה דברים שלא משפיעים לפני שאתה מתחתן
אבל אחרי הם יכולים לדחוק לפינה והם גם דוחקים.
כל זוג ונסיונותיו.

לצאת עם מישו תקופה מסויימת,זה לא כמו לחיות איתו ולנהל איתו בית במלוא מובן המילה.
ישנם קשיים שמתגלים וצצים רק כשחיים יחד.
ואז ההתמודדות עם הבעיות וחילוקי הדעות ביניכם כשנשואים היא אחרת ושונה מאשר כשאלה צצו ביניכם כשיצאתם והיכרתם
צריך לדעת שדברים כאלה פותרים בהמון שיח פתוח וכנה,אבל בבסיס צריכה להיות הרבה הערכה ביניכם,הרבה אהבה ורצון לעתיד טוב ומאושר ביניכם.
כמובן שאם בחרתם אחד בשניה והחלטתם להתחתן,אז ראיתם שישנה התאמה בסיסית ביניכם,מבחינות שונות,שזה גם מאוד חשוב ומקל על החיים המשותפים,אם כי..שוב,אין ערבות של 100% לדברים האלה.
בכל מקרה,שיהיה במזל טוב!

שמעתי מהרב יהושע רוזן שליט"א (זה לא אווטינג, פגשתי עוד עשרות ששמעו ממנו את זה וכנראה יש גם מאות נוספים שלא פגשתי):
'בנין עדי עד' - זה בנין שבונים אותו כל הזמן!
לפעמים יש מחשבה אצל רווקים (לא פעם זאת התחושה כשקוראים בלנ"ו) שהרווקות זה זמן העבודה וכשמתחתנים מגיע זמן המנוחה על זרי הדפנה. האמת היא, שאחרי החתונה מגיעה העבודה האמיתית. זאת עבודה טובה, ששכרה בצידה, אבל זו עבודה.
ככל שכל אחד מבני הזוג, יהיה קשוב לצרכים, לרצונות, לבקשות של השני - כך יהיה לכם יותר טוב ונעים. ככל שכל אחד מכם ישקיע בלשמח את השני (בצורה בריאה) - יהיה יותר טוב לשניכם.
חשוב לשים לב - זה לא אומר שתמיד השני צודק, צריך יכולת לפתוח דברים, להגיד מה קשה (ותמיד בין שני אנשים יהיו אי הסכמות) ולהשקיע זמן ומחשבה, בגישור על הפערים.
צריך גם לראות איך מגשרים על פערים - הרבה שומעים שצריך לוותר, החכם מוותר וכד'. ויתור לבד הוא מסוכן- פעם מותרים, פעמיים, שלוש שלושים - בסוף אחרי חודש או אחרי 20 שנה, זה מתפוצץ ואז מגיעה התחשבנות ארוכה אחורה.
צריך ללמוד לנהל שיח בריא וגלוי.אז, אחרי ששמענו את כל השיקולים של שני בני הזוג - ההחלטה שמתקבלת בסוף, היא ההחלטה הזוגית המשותפת. מעכשיו, גם אם לכתחילא אחד העדיף משהו אחר - זו ההחלטה שאחרי שקילת כל השיקולים, היא העחלטה של שנינו - אז גם יש הרבה פחות תסכול. כמובן שאפשר להגיע לזה, רק אם שני בני הזוג מוכנים להקשיב היטב ולוודא שהם קשובים לרצונות והביקושים של השני.

בהצלחה רבה ומזל טוב

לדבר בנחת ולהסביר את הצד שלך,
בלי ביקורת, שיפוט והקטנה של השני

אבל אם אני אוכל לעזור אז בעיני צריך ארבעה דברים:

1) תקשורת, כמה דקות סמול טוק בכל יום מאוד חשוב.

2) כספים, שניכם צריכים להיות מעורים מה קורה עם הכסף של שניכם, כמעט בכל סיפור של גירושים אחד המרכיבים המרכזיים הוא כסף.

3) כבוד הדדי, בלי גלגולי עיניים ובלי עליונות, לא בינה יתרה ולא דעתן קלה, החלטתם להתחתן? תכבדו את ההחלטות אחד של השניה ולהפך.

4) תהיו מתואמים בכל מה שנוגע לאישות.

 

וכשיגיע הזמן, חינוך הילדים גם כן מאוד חשוב לשבת על זה הרבה ובנחת.

מזל טוב.

שיהיה לכם רב
שיקבע בזמן חילוקי דיעות בניכם
ותקבלו את ההחלטה של הרב

שרוב המקרים זה זוגיות טובה שעובדים בה. הסיפורים הנוראיים והקשים ששומעים הם אחוז פיצפוני ממה שקורה שעוצר שמים לב אליהם כי הם כ"כ חריגים. צריך לזכור ש95 אחוז הם נישואים בריאים עם רצון להקים בית נאמן ורצון לעבוד ביחד עבודה זוגית. כולל קשיים אבל לומגים להתמודד.

מזל טוב

בלי מידות טובות שום אהבה לא תעזור.
גם אם קורה שאנשים האלו מתגרשים זה הולך הרבה יותר קל .
לא מבינה למה את מפחדת, יש לך סיבה לפחד? יש לך אופי קשה או לחתן שלך? ומה אכפת מהסיפורים שבחוץ?

מה הקשקוש הזה???

הוצאת בעקיפין לעז על כל הגרושים בלי לשים לב תחזרי בך

בלי מלחמות ונשארים ביחסים סבירים.
זה מה שהתכוונתי. ומי שאין לו מידות טובות עושה מלחמות, לא נותן/ מקבל גט.
לא הבנת נכון

ולא להבהל.
תקשורת טובה זה א ב בנישואים.
רק כך אפשר לגשר על הכל.
יש ימים שניקראים ימי אהבה וימי שנאה. צריך לדעת להתכופף ולתת לגל לעבור. ולדעת לקום מחדש ולהמשיך לבנות בלי להתייאש.

ומי ששוכח שזו המטרה שלהם בין היתר, מאבד את הכיוון.
למה? כי אחרי שמתחתנים במיוחד בשנה הראשונה את נוחתת למציאות, פתאום צריכה לחיות עם מישהו עם הרגלים שונים לגמרי משלך.
הרבה פעמים את מפתחת זהות חדשה כי הכנסת לחיים שלך חלק נוסף ואת צריכה לעצב את הזהות שלך מחדש, בהתחלה את מתערבבת איתו, לא יודעת מה שלך ומה שלו. מה מפריע לך...
לפעמים מאבדים סבלנות מול מה שאת חושבת שבן הזוג שלך צריך לדייק (ואין מי שלא עולות לו מחשבות כאלה. קודם כל כי זה נכון, ודבר שני כי דרך האנושות לראות מה השני צריך לשפר).
בקיצור, אחרי שאת בוחרת, את צריכה להבין שמה שבחרת אלו החיים שלך. או שתתבאסי בהם, או שתחיי בהם בטוב.
לפעמים זה לוקח זמן, אל תיבהלי מזה. גם אנשים טובים מאוד צריכים להסתגל האחד לשניה... זה אפילו לא קשור למידות שלכם.

אם את דעתנית, תשתדלי לתת לו את המקום שלו כגבר בבית. לא כי אסור לך להיות דעתנית, מותר לך... רק שגם את וגם הוא צריכים שהוא יהיה הגבר בבית. אז להיות דעתנית בשקט. לדעת ללכת ולהמעיט את עצמך. זה מאוד לא פשוט, אבל הקב"ה מבקש...
בעיניי זאת העבודה הכי קשה בנישואין.
ללכת ולהמעיט את עצמך. ה' לא עושה לנו את זה, הוא לא הלך והמעיט את הלבנה, הוא אמר לה לעשות את זה בעצמה.
מאתגר מאוד... מאתגר מאוד (עם חיוך )

בהצלחה, ומלא מזל טוב! תהני... תכילו, תתרגלו האחד לשניה, ולעולם אל תתרגלו לטוב.

זה מידות טובות.

 

וגם אמונה ובטחון שהכל מאת ה', אני רואה את על בעלי, הוא בחיים שמישהו רע או עשה לו רע בכוונה, הוא בכלל לא נכנס לזה.

ואני חושבת שזה הסוד והכוח בחיים, הוא לוקח הכל בקלות, ומקבל גם את המגרעות ובכלל לא נותן להם במה.

אבל... זה עבודה עצמית ארוכה.

פשוט תמיד תהיו בעבודה משותפת על הזוגיות מתוך אהבה ומתוך אמון.
אמון כל אחד בעצמו, אמון כל אחד בשני, אמון זה בזה ואמון ביכולת של עצמכם לפתור יחד כל עניין.
זאת כל התורה כולה, "ואידך פירושא הוא, זילו גמורו"

משנכנס אדר מרבים בשמחה, והוא נכנס היום. אדר א' ואז אדר ב' אמורים להיות שישים ימים שמחים במיוחד. הפסיכולוג האמריקאי ד"ר סול הרציג כתב מאמר נוקב ושמו "6 דרכים פשוטות להשגת אומללות". הנה האסטרטגיות הכי בדוקות ומנוסות כדי לא להגיע לשמחה:
1. *היצמדות לזכויות*. תמיד תרגישו שמגיע לכם, שהחיים חייבים לכם, שנולדתם כדי לקבל. חפשו תמיד אי צדק בכך שלאחרים יש ולכם אין, ואל תסכימו לשום ויתור או פשרה.
2. *הכול אישי נגדכם*. צאו תמיד מתוך הנחה שהכל נעשה מתוך כוונה רעה. נסו תמיד למצוא כוונות זדון, וקיפצו על כל הזדמנות לראות זאת כהוכחה סופית שאתם לא חשובים לאחרים.
3. *התמקדו בבעיות*. תאתרו את כל הבעיות שלכם ותחשבו עליהן תמיד, תטפחו בעצמכם את הגישה שאתם לא יכולים לעשות שום דבר אחר עד שכל הבעיות הקודמות ייפתרו.
4. *נפחו כל דבר*. אל תשמרו על פרופורציות, נסו לטפח חשיבה שלילית ביחס לכל תקלה ולהעצים אותה, בלי כל יכולת חרטה או מחילה.
5. *צפו לקטסטרופות*. חשוב לזכור שדברים איומים ונוראים עלולים לקרות בכל רגע, ולתת לדמיון להשתולל – מחלות, אסונות, פיגועים, אל תתנו לשום דבר להפתיע אתכם. היו דרוכים.
6. *אל תכירו תודה*. תתייחסו לכל מה שקיבלתם בחיים כאל נתון, בלי להודות למי שגרם לכך. נסו למקד את המחשבות במה שחסר, ולא במה שיש.
ואחרי שתאמצו, כלומר לא תאמצו, את 6 העצות האלה – שיהיה חודש טוב, חודש שמח.



____
כל האמור לעיל הוא נפלא, בסיסי, וחשוב. בבחינת "סור מרע". תוסיפי על כך "ועשה טוב" - מה שמתאים לכם, במתכונת מינימום שבועית, ומותר לזייף ולפעמים כל יום, במיוחד בהתחלה (על אורחים לזמן ארוך אין מה לדבר לענ"ד, לזוג צעיר יש שלט "זהירות, כאן בונים זוגיות" מעל הדלת)... קיבלתי כאן טיפ חביב ומאתגר. כל שבוע מישהו אחר אחראי על הפגישה. מוריד לחץ משני הצדדים, ונותן הזדמנות להביא לידי ביטוי בצורה טובה.
בהצלחה.

בחרתי נכון?

לא להתחתן מלחץ
לא להתחתן בגלל "כולם יודעים למה כלה נכנסת לחופה"

להתחתן מתוך שלמות ורצון לעבוד

החשש טבעי.
זה מפחיד! זה להחליט על החיים... על דורות ההמשך.
זה יותר לזכור למה בחרתי? מה אהבתי?
וכמובן לא להתחתן מתוך לחץ או שיקולים של אנשים אחרים.

ברור שאת שומעת על הסיפורים הרעים והקשים כי אף אחד לא כותב על הסיפורים הטובים.

אני יכול להגיד לך שמנסיוני הקטן של שנה וחצי נישואין יש המון מריבות אבל הן תמיד נפתרות במריבות ורק מחזקות את הקשר ומגבירות את הקרבה.

עבודת המידות כל יום כל היום.
להיות האדם הכי טוב ונעים, בפרט כלפי הבית פנימה (יש לנו נטייה להיות ממש חמודים ונפלאים בחוץ כי שם נקבל תודה ענקית..)

לחשוב תמיד איך לעשות את הבית המקום הכי נעים וכיף. לדבר בנחת עם חיוך, להשרות אווירה נעימה, להקשיב, לצור (כן, זה לא תמיד בא לבד ספונטנית) זמנים נעימים יחד. אפילו מבחינה פיזית לדאוג שרב הזמן ישרור סדר וניקיון (בלאגן תמידי עלול לצור עצבנות לא מודעת).
חובה כל יום לפחות כמה דקות בניחותא, בלי הפרעות, להעביר חוויות מהיום.
להשקיע. לתת את הדעת על מה שעושים. לא לעבוד על אוטומט. המחוות הקטנות מקרבות (אפילו לשים את הפלאפון של בן/ בת הזוג במטען כדי שתהיה בטריה למחר, הודעה באמצע היום, לעדכן במשהו טוב, לחזור הביתה עם משהו קטן מפנק - חטיף/מעדן. שהאוכל מוכן לפני שבן/ בת הזוג חוזרים הביתה. להפתיע עם אוכל יותר מושקע בא. ערב ויש עוד המון דברים קטנים שאפשר לעשות אחד עבור השני)
לחשוב איך לתת לשני ולא מה נקבל מהקשר.

לשים לב למחוות שקיבלנו ולהגיד תודה, לפרט על מה התודה. לשים לב לפרטים הקטנים שעושים עבורנו (נניח מי מגיש לשולחן. מי באמצע הארוחה קם להביא כפית/ כוסות שחסרות. אם האישה הכינה הבעל בסוף שוטף כלים ומסדר (סתם דוג'. יכול להיות שבכלל בן הזוג הלך לקלח את הילדים.. הדדיות ושיתוף במשימות בנחת בשמחה מתוך פירגון).
להחמיא. לפרגן. לכתוב פתק/ הודעה. גם באופן פיזי להביע תודה עמוקה (חיבוק מוחץ ומתרגש, מבט בעיניים וכדו).

להסתכל על בן/בת הזוג תמיד בעין טובה. להזכיר לעצמנו בראש איזה דברים טובים יש בהם. איזה דברים באישיות שלהם אנו מעריכים. דרך ארץ, מידות טובות, יחס להורים, יחס לסבא וסבתא, למשפחה לחברים. שקידה, רצינות, ענווה, פשטות, שמחה וגם חיצונית (לבוש/ אסטטיקה/ התאמה/ מטופטפ, עיניים יפות, מבנה גוף) שאנו אוהבים. להעצים את הנקודות הטובות. לשנן לעצמנו למה בחרנו וכמה טוב לנו.
להודות לד' על בן/ בת הזוג.

לשים לב מה מפריע ומה חשוב לבן הזוג. למשל, יש כאלה שחייבים לישון צהריים, לפרגן ולתת לזה זמן כשאפשר. יש כאלה שיותר אוהבים שקט ולא מסוגלים עם מוזיקה ויש כאלה שלא מסוגלים בלי. לשים לב מה משמח את בן הזוג (הרבה פעמים אנחנו נותנים לאחרים דברים שרצינו לעצמנו..) אם חוזרים על משהו כמה פעמים כנראה באמת רוצים אותו.


לחשוב על סיטואציות שגורמות לנו לכעוס ולנסות להימנע, ללמוד מהניסיון (לחץ לפני הדלקת נרות, לפני יציאה לאירוע. מה קורה ברגעים האלו. איך נמנעים מזה? על מה אפשר לוותר בזמנים האלו? מה ממש חשוב ומה לא..)

פשוט לחשוב איך לשמח אחד את השנייה, לפעול בשיתוף פעולה והדדיות מתוך פירגון. להיות אקטיביים ולא לקבל את זה כמובן מאליו. לחשוב על הקשר, למלא אותו בהרבה טוב.

כשכל אחד נותן בשמחה הקשר מדהים וכיף יחד. הבית זה המקום שהכי רוצים להיות בו.

הרבה הצלחה!

מקבלת מהפורום נקודות למחשבה ושמחה לשתף בחזרה במחשבות ובתובנות.

זה לא לוותר על יציאה לקפה פעם אחת בשבוע ולדבר שיחת נפש.. ואין לך מה לדאוג אם תעבדי על הזוגיות שלך את תצליחי ובגדול..

אין ספק שיש קשיים בחיי הנישואים ויש הרבה זמנים כיפיים.. יש כאלה שהקושי יכול רק לקרב אותם ויש כאלה שזה יכול להרחיק אותם.. הכי חשובזה להבין את הנפש של השני.. יש מלא ספרים של הרב אבינר שמתעסק בזה. קראתי מלא ספרים שלו וזה מדהים.. יש של עוד מלא רבנים.

לקרוא ספרים בנושא

זה הרבה יותר מוצלח מלבקש עצות בפורום מכל מני אנשים שאין לך מושג איך נראית העבודה הזוגית שלהם ועל איזה מצע גדלות ההמלצות שלהם

לא מתחשבנים מי עושה יותר. כל אחד נותן את חלקו כפי כשרונותיו ויכולותיו.

זה חלק משגרת יומיום ברוכה.
כל אחד הולך לעבודת יומו וחוזר ונותן ומסייע לבית. אם זה בפרנסה, בלימוד תורה, בטיפול בבית ובילדים (בהמשך בעז"ה..) אתם יודעים פחות או יותר מה חשוב לשניכם בבית ולאט לאט זה מתגבש ומתוך איך ששניכם רוצים לראות את הבית שלכם כך אתם פועלים.

לא יעיל שכל אחד ידברר את עצמו לדעת. חשוב שכל אחד יביע את עצמו, אבל עוד יותר ידע מה השני חושב/מרגיש/רוצה. זה מצריך לא רק לדבר, לא רק להקשיב עד הסוף (כמובן שהכרחי) אלא לפעמים (במיוחד כשיש אי הסכמות) גם לוודא שהבנתי נכון את בן הזוג. לפעמים זה מצריך אפילו שיחה קצת מלאכותית שכל אחד חוזר על טענות השני, אבל (במיוחד כשכל אחד חושב שהוא צודק) זה קריטי ליכולת ניהול שיחה מפרה:
א: "אני חושב....".
ב: "אם הבנתי, את/ה חושב ש…^¢$$€√ (במילותיו של המגיב). האם הבנתי אותך נכון?".
א: "תודה על המאמץ, זה בערך מה שאמרתי, אבל הדגש מבחינתי הוא לא ₪&&₪₪ אלא ]=×π√•".
ב: "אז אני מבין/נה שכונתך ~|√π∆¶=°<, הפעם דייקתי?".
א: " אכן זה מה שאמרתי"
רק עכשיו (זה כמובן עלול לקחת עוד כמה סבבים) שייך שב' יביע את עמדתו, שכמובן גם כאן יהיה צריך לוודא שא' הבין.

פשוט להקשיב, לדבר, ובעיקר להקשיב..

להיות ביחד לבלות ביחד, ליצור חוויות משותפות.

הרבה הרבה שיחות ודיבורים ..ככה זה לדעתי בשנה הראשונה לפחות- המון לדבר. 

היינו אוכלים ארוחת ערב איזה שעה-שעתיים רק כי דיברנו המון... בשנה הראשונה.

זה ממש חשוב לדעתי.

ובהמשך הלאה- יש פחות זמן לדבר ולשוחח- אז חשוב מאד מאד כן לתת לזה זמן.

ובעיקרון ה"עבודה" על הזוגיות זה פשוט עבודה על - להיות, לתת לשני, להקשיב לשני.. להיות פשוט בן זוג. 

 

את לא צריכה להיבהל... תתחתני בנחת, תקראי קצת ספרים/מאמרים על זוגיות שיתנו לך קצת כלים.. או אחרי החתונה..לא קריטי. תתכונני בנתיים לחתונה.

מזל טוב!!

לקבוע זמן שבו מעלים כל מה שרובץ על הלב, בצורה פתוחה ומכבדת.
למצוא תמיד דברים טובים לפתוח איתם, ואחר כך להמשיך למה שיותר קשה לדבר עליו.
אם לפעמים לא מוצאים נושא משמעותי לשיחה- פשוט לנצל את הזמן למשחק או פעילות משותפת אחרת.

בהצלחה!

ומכאן השמים הם הגבול...

לא להקשיב לקולות מבחוץ.
ובמשפט הזה אני כוללת את הקולות שיש לכל אחד מאיתנו בראש,
אבל עמוק בלב אנחנו יודעים שזה קולות של היצר.

אז לא. להקשיב למה שהנפש שלך אומרת באמת.
להקשיב לרצונות שלך. ושל בעלך. ושל רבש"ע.

אבל ההבנה שעם הנישואין את מתחילה מסע אחר.
מסע שמורכב מגילוי מחודש ועמוק יותר של מי את, ויחד עם זה, גילוי עמוק של מי הוא.
וכל זה תוך כדי שטף החיים, ובע''ה גם ילדים.
אז סבלנות.
עין טובה
התבוננות לעומק ולא לפני השטח
הומור
כנות
אהבה
אמון
מוכנות לשנות תפיסות הודעות
שיתוף
דיוק. דיוק במה שטוב לך או לא, דיוק במילים, דיוק ברגשות.

בהצלחה, והמון מזל טוב!

תפילות תפילות ושוב תפילות!!

אנחנו עושים השתדלות, וה' עושה את שלו..

וגם אם רבתם, זה לא אומר שאתם לא מתאימים. זה רק מחדד את הדברים שאם תעבדו עליהם תהיו קרובים יותר.

 

וכפרת עוונות. זה עוזר לסלוח 

כל כמה שנים אנחנו הולכים לייעוץ.

ביחד או לבד

וזה ממש משדרג את החיים !!

לאחרונה הייתי בסדנה של זוגיות בגישת "שפר"

היה נפלא ! קידם אותי מאוד

ממליצה לכולם.

גם אחרי 19 שנה של נשואין וגם אחרי 39 שנים...

הטיפים פה טובים באופן כללי.

אפשר להוסיף שחשוב לנסות לשנות את זוית הראיה. צריך לשאוף להגיע למצב שההסתכלות על עצמינו ובן/בת זוגנו היא כיחידה אחת, אנחנו באותו צד. גם כשיש קשיים/ מתח/ מריבות חשוב לזכור ולהרגיש שבתכלס אנחנו באותו צד. אני משתדל אף פעם לא לוותר לאשתי! כמו כשאני נותן לעצמי משהו אין כאן ויתור, אני רוצה את זה. גם כשאני נותן לאשתי משהו, זה כי אני רוצה כי זה טוב לי. תחושת הביחד היא כח אדיר שמאפשר להתמודד ביתר קלות עם האתגרים של בנית בית.

משום מה נראה לי שלנשים זה יותר קל (לא בדקתי, רק ספקולציה), ואפשר להביא את הגבר לזה, אם רק תגידי לו "אני צריכה/רוצה שנהיה באותו צד- שלשנינו יהיה טוב" או משהו כזה (גם גבר עצבני/מתוסכל וכדומה יתקשה להישאר אדיש, אם הוא באמת אוהב את אשתו).

בקיצור, אם במקום לחשוב איך אני אסתדר, איך אשיג את מה שאני רוצה, נתחיל לחשוב במונחים של איך אנחנו נסתדר ונשיג את מה שאנחנו רוצים לעצמנו, הכל מקבל אופי וסגנון אחר. זה מצריך חשיבה מודעת, זה לא בא באופן אוטומטי!

בהצלחה!

אבל באמת שאין לך סיבה לחשוש, כי נראה שאת מודעת מאוד לעצמך ולאחרים, וזה כלי חשוב מאוד בזוגיות.
אני מורה, ולפני שקיבלתי תפקיד של מחנכת אמרתי למנהלת שאני חוששת מאוד מהאחריות שבתפקיד הזה. היא אמרה לי מצוין, לכן אני מקבלת אותך. אם מישהי לא חוששת מהאחריות זו בעיה.
אז אם את מודעת לזה שנישואין זו עבודה הכל יהיה בסדר בעזרת ה'
ומה זה אומר לעבוד על הזוגיות? זה פשוט אומר להקדיש זמן ומקום אחד לשני, לחשוב ולהרגיש את השני. בשנה הראשונה זה הרבה יותר פשוט ליישם, אבל אחר כך כשנהיים עסוקים יותר העבודה היא להמשיך להקדיש זמן לזוגיות.גם בזמנים הכי עמוסים לא לחיות רק בשותפות, אלא לזכור את בן הזוג, לחשוב איך לשמח אותו ולמצוא זמן לדבר.

מסכימה. מקבלים כאן הרבה רעיונות גרועים לדברים שאפשר להתעצבן עליהם

- תיאום ציפיות בניכם (איפה אנחנו בשבת? התנהלות פיננסית, עבודות בית וכו').
- הקשבה, הכלה, התבוננות, הבנה. גם אם את לא מסכימה - לנסות להבין למה הוא מרגיש ככה, למה הוא חושב ככה, בצורה כזו קל יותר להתחבר למקום שלו ולהתמודד עם הקושי. (כמובן שגם הוא יעשה את זה בעז''ה)
- חיבור לתחומי עניין, למשפחה, לחברים וכו'. את לא צריכה להתחיל לנגן בגיטרה (למשל), אבל להתעניין וכו' - זה מקרב מאד.
- להגיד דברים מחר - זו עצה שבעלי קיבל מהמדריך חתנים שלו- אם אתה כועס על משהו, תגיד אותו מחר. זה קשה מאד, אבל יש בזה ערך מוסף... ככה לרוב הכעס נרגע, אפשר לחשוב על הדברים בצורה הגיונית יותר ורגועה, ולנהל שיח בוגר.
- לדבר, לשתף. להגיד מה שימח אותי, מה קשה לי, במה אני צריכה עזרה, ולעודד את השיח גם על בן הזוג. ליצור אינטימיות מקרבת בעזרת שיח על רגשות.

מקווה שהצלחתי לנסח בצורה בהירה, כי אף פעם לא ניסיתי לעשות סדר בדברים האלה ככה..

כמובן שיש סיפורים לכאן ולכאן תדבקי בסיפורים הטובים.

כל בעיה שיש ביניכם לכו לגורם שלישי שמקובל עליכם לא לסחוב דברים בבטן או הרבה זמן....

החיים כשלעצמם - ב'ה יותר טובים.

אבל - מי שמגיע במחשבה שהוא בסדר ואם צריך השני ישתנה - אז הוא חי בסרט...
לנישואין צריך להגיע בנכונות לעבוד על עצמך. משהו מפריע בבן הזוג? אפשר אח''כ לדבר, להגיע למקום שמבינים - אבל אין דרישות.

גם צריך לדעת שציפיות יש לכריות.
אל תצפי מאף אחד ובטח לא מבעלך לדברים כי ברור. אתם אנשים שונים - הוא לא קורא מחשבות.
אל תרמזי. גברים לא מבינים רמזים של נשים.
את רוצה משהו? תבקשי באופן הכי ברור ויפה.
הוא ישמח לעשות את מה שאת מבקשת.
רק תני לו להרגיש שאת צריכה אותו - והוא שלך.

ודבר אחרון לעכשיו.
אל תדברי עם חברות מה הוא עושה בבית או לא עושה
וגם אל תקשיבי למה בעלים של אחרות עושים/לא עושים.
כל השוואה שכזו היא פתח לתסכול. 'למה הוא עושה פחות מבעלה של זאתי...' - זה הרס הנישואין.

1)  חלק ממקרי הגרושים נובעים מהפרעות אישיות

או קשוח מזה בעיות נפשיות

ואפשר לראות סימנים גם לפני החתונה

 

זכור לי רק ביטוי אחד

והוא רכושניות יתר לקשר

למשל שמפריע לחבר / חתן, קשר פשוט וטבעי עם חבר או בן משפחה

למשל חפירות מה דברת איתו? למה? 

אם את מדברת אתו סימן שאת לא חברה שלי...

 

לדעתי יש על זה מידע באינטרנט

אולי תחפשי איך אפשר לדעת האם החבר יהיה בן זוג מתעלל

 

במקרה כזה מומלץ לזהות לפני החתונה

ולחתוך את הקשר.

כמובן ולהתיעץ עם דמות שמבינה בנושא

פסיכולוג או עוסית שמתעסקים בהתעללויות. (אולי במחלקה של יד שרה יוכלו לעזור לך..)

חשוב מאוד להתיעץ ולבדוק שלא הופכים צל הרים כהרים ולהפך.

 

2) יש עוד מקרים של גרושין

פשוט של הזנחה של הקשר

אז במקום להיות אוהבים אנשים הופכים להיות שותפים

ואין להם משהוא נפשי שקושר אותם.

ואז כמו שותפים, דברים מפריעים, ומתרחשת פנקסנות - אתה אמרת, אתה עשית...

וגם מחפשים השלמה של הקשר מחוץ לנישואין

יכול להיות התמכרות לעבודה, התנדבויות, לקיחת פרוייקטים גדולים ויש כאלו שעושים את זה ע"י בגידות.

 

והשקעה בקשר מונעת את הבעיה הזו.

והופכת את הנישואין למקום אהוב ומקסים

ובמקום הזה הרבה אנשים כתבו לך המון עצות חכמות

לדעתי לאמץ כמה שיותר זה מקסים.

יש גם ספרים וסדנאות בנושא - ממליצה ללמוד כל הזמן.

המסר שכדאי לקחת מהסיפורים הוא לא "איך נראים חיי נישואין" אלא "איך הייתי רוצה שחיי הנישואין שלי ייראו, ומה עלי לעשות לשם כך"

צריך לעבוד על הזוגיות ולהשקיע.. לדבר על מה שמפריע .. מתנות.. זוגיות זה עבודה צריך להבין את זה!