נשואים כשנה ב"ה וטוב מאוד ב"ה.
אבל .. יש נקודה אחת שהיא די חשובה שמפריעה לי...
מאז החתונה קרה משהו לאשתי היקרה.
כשהתחתנו היא אהבה אותי מאוד כפי שאני. מעולם לא חשבתי שהיא תסתכל על חיצוניות או שהיא תהיה ביקורתית ביחס להרגלים שלי.
אבל לאחרונה... אהההמ..
היא, הצדיקה, לא אומרת כלום. אבל אפשר להרגיש... פתאום היא מתחילה להסתכל בעין עקומה על איך אני מתאמץ לרכוס את החגורה...
וכשאני ממלא להנאתי את הצלחת בצ'יפס אני מרגיש שהיא מתאפקת מלמתוח ביקורת..
וכשאני לוקח מהשניצל המצוין שלה מנה שניה ושלישית - במקום שהיא תהיה מוחמאת, אז זה כאילו צורם לה..
אני לא יכול אפילו לחשוב שאהבתנו תדעך בגלל שאני, כמו שאומרים, קצת "מלא". מה, זו מיטל שלי?? (שם בדוי כמובן. אוי ואבוי אם היא תיכנס ותבין שאני מדבר עליה!!) זו שרוממות האידיאלים בגרונה, שביחד חלמנו על בית נפלא וילדים חמודים, היא פתאום מפריע לה כמה קילוגרמים מיותרים שלי?
מה אני אעשה, אף פעם לא הייתי "בקטע" של אוכל בריא, נבטים, עוגיות אורגניות וכאלה... אני גבר ממוצע. תן לי סטייק וצ'יפס, וצלחת שלישית של תפוחי אדמה אפויים - ואני נהנה בסבבה. אם היא היתה דורשת ממני להתחיל לאכול אפונה וקישואים - לא יודע מה הייתי עושה. נראה לי שהייתי אוכל את זה בשבילה. לפחות מנסה לכמה זמן. היא אהבת חיי! אבל האמת נחנק מזה...
אולי יש לכם כיוון איך להעביר לה את המסר, שפשוט תקבל אותי כמו שאני! שמן ושמח... שלא תטכס כל הזמן עיצה איך למנוע ממני את זה..