י' באדר ב תשע"ט 22:54

מה אתם חושבים, טוב או לא?

האם עדיף לדחוק את עצמי עד גיל מאוחר יותר?

או 'בן 18 לחופה' וגיל 20 'תיפח'?

 

אשמח לתשובות!!

תומ"ר!

י' באדר ב תשע"ט 23:21
ואתה רוצה לשמור על ההלכה אז אני חושב שכן.
י"א באדר ב תשע"ט 07:57
י' באדר ב תשע"ט 23:29

ואין תשובה כללית שמתאימה לכולם.

באופן כללי אני סובר שאם אתה מרגשי מוכן, ומרגיש צורך, הגיל לא צריך להיות שיקול...

י' באדר ב תשע"ט 23:39

אבל, מה נחשב להרגיש מוכן בגיל כזה? מתי אני יודע שהרצון שלי הוא באמת חותר לאמת?

חוץ מבירור עצמי איך אוכל לדעת?

יש איזה הרגשות מסוימות חוץ מהסיסמא של 'אתה מרגיש שיש לך הרבה טוב לתת למישהו אחר'..

 

נ.ב. ושוב תודה..

י"א באדר ב תשע"ט 08:02
רק תבדוק מה הם כוללים.

בהצלחה!
י"א באדר ב תשע"ט 00:31
מכירים את זה שאין לכם מה לכתוב אז אתה כותבים … ?
מעכשיו תוכלו להצטרף לתנועת הכותרות האסוציאטיביות!
דוגמה להמחשה מהכוכבית:
תודה רבה!
……בשמחה!
……..….*ובששון
………………לכל ילד בלון
י"א באדר ב תשע"ט 09:47
ברור שהאידיאל הוא להתחתן מוקדם, לפני עשרים, שמונה עשרה ואפילו קודם. בעבר התבגרו מוקדם וגם האחריות הייתה פחותה. אבל המציאות היום, שרוב הבנות ורוב מוחלט של הבנים לא בשלים לאחריות שזה דורש היום. מכיר אישית, כמה וכמה מקרים, שהתחתנו מוקדם מאידיאולוגיה (לא מדבר על 'ספיחי שביעית') והגיעו למקומות אפלים מאוד, או לכל הפחות נפגעו מזה מאוד.
לכן הצעתי, לבדוק היטב ובהתייעצות עם אנשים מבוגרים וחכמים שאתה סומך עלייהם - מה זה אומר, מה זה דורש. מה האחריות הכלכלית, ההתנהלותית והנפשית הנדרשת. אם אתה מהיחידים שמספיק בוגרים - בכבוד. לרוב האנשים עדיף להתבגר עוד, ללמוד תורה בלי רייחים בצוארך ולהגיע בשל לחתונה.
י"א באדר ב תשע"ט 13:54

אני זוכר את חבריי לתיכון והלאה, היו ביניהם כאלה שכבר בגיל 16 עשו עסקים, ובגיל 18, תיאורטית, לא הייתה להם שום בעיה להקים משפחה ולפרנס אותה. מאידך, היו כאלה שנשארו ילדותיים למדי גם אחרי סיום התואר הראשון.

 

ראשית, שאל את עצמך, אם יש לך מודל כלכלי סביר לשנתיים-שלוש: "או קיי, התחתנו, איפה נגור? ממה נשלם שכר דירה? אשתי תיכנס להיריון, איך אפרנס שתי נפשות ובהמשך את הילד?" וכו' וכו'.

י"א באדר ב תשע"ט 14:06
העניין הכלכלי הוא אחד הנושאים. אבל לא בטוח שאחד שיודע לעשות עסקים ידע גם להישאר בן אדם אחרי לילה שהתינוק צרך, או להיות מספיק מכיל, כדי להיות סבלני לאישה מתוסכלת אחרי שנה של אי הצלחה להרות.
י"א באדר ב תשע"ט 19:13

מי שיודע לכלכל את עצמו, ידע לכלכל את משפחתו. מי שיודע לעשות מו"מ עסקי, יוכל להתמודד עם בעיות פנים-משפחתיות. 

י"א באדר ב תשע"ט 21:11
יש אנשים שיודעים לעשות עסקים, אבל לא יודעים להיות בני אדם ויש שאינם אנשי עסקים ולעולם לא יהיו, אבל יש להם מספיק אחריות.
י"ב באדר ב תשע"ט 18:19


"ביום שיזוהמו כל המים על פני העולם, כל העצים ייחטבו, והשדות כולם יתייבשו,

רק אז אולי יבינו בני האדם, שאי אפשר לאכול כסף" 

 

(פתגם אינדיאני)

י"ב באדר ב תשע"ט 18:27
י"ב באדר ב תשע"ט 11:25
לדעתי יש הבדל בצורת המחשבה בין גיל 18 -21 ל22ומעלה ...פתאום חושבים אחרת מה שחשוב אז לא חשוב בגיל מבוגר יותר
י"ב באדר ב תשע"ט 17:05

למרות שהבשלות הכלכלית היא מדד חשוב.

זה שכתוב "בן 18 לחופה" בררו שזו המלצה בלבד ולא איזו הלכה או קביעה חז"לית בבחינת רוח התורה. 

וכי בן 30 לכוח בן 40 לעצה בן 50 לבינה בן 60 לשיבה - האם כל אלה הן הדרכות כלשהן??? ממש לא. זו קביעת מציאות משוערת.

למה בכלל אמרה זאת המשנה? זה דיון מעניין שאין כאן מקומו.

למעשה זה תלוי ביכולת להקים משפחה שמשמעותה הפנימית היא יציאה מאחריות ההורים שטיפחו אותך ולקיחת אחריות מלאה על התא המשפחתי הבא, על גידול הדור הבא, על משימות שהן "אתה" ולא רק הדרך הסלולה שלפניך, מבחינת לימודים ועבודה ומגורים וכן הלאה.

בדורנו בדרך כלל עד גיל 20-22 הרוב עוד ילדים מהבחינות האלה.

וכמו שציינו כאן רבים ניסו ולא עלתה בידם. (וכמובן גם יש שניסו ועלתה בידם. אשריהם).

ונוסיף את עניין הצבא שאם הוא בתוכניתך (אני מקווה שכן, אבל זה כבר לפורום אחר), אז זה לא לכתחילה לתכנן שירות צבאי על הגב של אישה צעירה ואולי ילדים רכים. כמובן זה בכל זאת אפשרי, ויש כאלה שעשו ועלתה בידם, ויש גם שחתמו קבע וככה נראים כל החיים שלהם. אבל זה שיקול שיש לזכרו, ובדרך כלל הוא עוד סיבה להמתין.

י"ב באדר ב תשע"ט 18:15
עבר עריכה על ידי ע מ בתאריך י"ב באדר ב תשע"ט 18:27
נראה לי שאפשר לענות לפי התשובה..
ט"ו באדר ב תשע"ט 10:42
י"ב באדר ב תשע"ט 20:20

אם אתה מרגיש שאתה מוכן להיכנס למערכת בה קיימת מחוייבות רגשית עמוקה, מחוייבות כלכלית, מחוייבות לעמידה בקשיים של הזולת מבלי לחשוב רק על עצמך...

אקיצער, אם אתה מבין שחתונה זה לא כיף כיף ולא פיקניק אלא מערכת מורכבת שדורשת ממך שינוי ושימת לב ב-100% מזמנך, אז לך על זה. 

אך אם זה נראה לך רק פתרון לבדידות או לשיממון בתחום המיני, ואתה בטוח או שרק נראה לך שהחתונה היא הפתרון אז עצור

קח פסק זמן, תבין לקראת מה אתה הולך וכשתבין תיכנס. 

הגיל לא קובע. 

י"ג באדר ב תשע"ט 14:43
ולגבי בגרות, התייחסו לפניי בפירוט יתר.

(נגד ברמת העיקרון, יתכן שיש יוצאים מן הכלל אבל לדעתי באופן כללי זו המלצה לא נכונה.)
י"ד באדר ב תשע"ט 23:53
להתחתן לפני הצבא זה לא מומלץ בכלל אלה אם כן הקשר כבר קיים ואי אפשר למשוך יותר
ט"ו באדר ב תשע"ט 12:11

אמנם מורכב
אך יש כאלו שמתגייסים לתפקיד עורפי, עושים יומיות, ואז זה שונה מהבחינה הזאת מאוד מתפקיד  קרבי

ט"ז באדר ב תשע"ט 22:16


י"ח באדר ב תשע"ט 08:33
התשובה שקיבלתי שאסור לדחות את החתונה אלא אם כן עוסק בתורה וחושש שכנשוי לא יוכל ללמוד מספיק.
אמרו פה שבעבר אנשים היו מתבגרים בגיל יותר צעיר, לדעתי זה לא נכון, ההבדל הוא שהיו מקבלים מעטפת משפחתית הרבה יותר תומכת. היו גרים קרוב להורים והסבים היו לוקחים חלק בפרנסה ובגידול הילדים.
באופן אנחנו חיים בתרבות שבה הרבה יותר קשה לבנות תא משפחתי חם. להרבה יותר קל לפרק אותו, והקמת משפחה הופכת להיות משימה הרבה יותר מורכבת, בלי שום קשר לגיל.
פרנסה לדעתי שיקול זניח, כעת השואל לומד תורה, כך שגם בעוד מס שנים לא יהיה לו פתאום מקצוע, אז גם בגיל 23 תגיד לו לדחות נישואין בגלל שאין לו מקצוע? אם הוא חושב שנכון ומתאים לו להתפרנס ממלגה של אברך, אז אין הבדל בין 18 ל25.
בהצלחה
י"ח באדר ב תשע"ט 10:26

אבל שכל אחד יתייעץ עם מי שהוא רוצה.

אני חושב שכשמישהו שואל בפורום הוא רוצה תשובה מהציבור, מחוכמת ההמונים, ולא מהרב.

לא כי אינו שומע לרבנים, אלא כי יש דעות שונות בין הרבנים וכל אחד שואל או לא שואל לפי דרכו. וגם אנשים יראי שמים שאינם חסידים לא בהכרח מחליטים כל דבר לפי "שאלת רב".

האמירה "שאלתי רב" בלי לפרט מיהו ומה נימוקיו היא לא תשובה של ממש.

י"ח באדר ב תשע"ט 15:18
כך שטענת המחץ: "שאלתי ררב", פחות רלוונטית.

נכון שבעבר העול המוטל על זוג נשוי, היה הרבה יותר קטן. סופרת אמריקאית ששכחתי את שמה, אמרה שהיום המשפחה הבסיסית צריכה לתת תמיכה נפשית ומעשית שפעם היתה מוטלת על כפר שלם.

כשחיו בחמולות, גם הפרנסה, אבל גם המעגל החברתי היום יומי של הבעל, האישה והילדים היה יותר רחב. בנוסף היו פחות שאלות שצריך לקבל בהם החלטות (צורת חיים, מוסדות חינוך, מקום מגורים וכד'). אפילו היום בחברות חסידיות סגורות שמתחתנים יחסית צעירים - הרבה מאוד מההחלטות והאחריות לא מוטלת על בני הזוג בעצמם ובד"כ ממשיכים לאכול באופן יום יומי (או לכה"פ מתארחים כל שבת) אצל ההורים.

אולי יעניין אותך