מה אתם חושבים, טוב או לא?
האם עדיף לדחוק את עצמי עד גיל מאוחר יותר?
או 'בן 18 לחופה' וגיל 20 'תיפח'?
אשמח לתשובות!!
תומ"ר!
מה אתם חושבים, טוב או לא?
האם עדיף לדחוק את עצמי עד גיל מאוחר יותר?
או 'בן 18 לחופה' וגיל 20 'תיפח'?
אשמח לתשובות!!
תומ"ר!
ואין תשובה כללית שמתאימה לכולם.
באופן כללי אני סובר שאם אתה מרגשי מוכן, ומרגיש צורך, הגיל לא צריך להיות שיקול...
אבל, מה נחשב להרגיש מוכן בגיל כזה? מתי אני יודע שהרצון שלי הוא באמת חותר לאמת?
חוץ מבירור עצמי איך אוכל לדעת?
יש איזה הרגשות מסוימות חוץ מהסיסמא של 'אתה מרגיש שיש לך הרבה טוב לתת למישהו אחר'..
נ.ב. ושוב תודה..
אני זוכר את חבריי לתיכון והלאה, היו ביניהם כאלה שכבר בגיל 16 עשו עסקים, ובגיל 18, תיאורטית, לא הייתה להם שום בעיה להקים משפחה ולפרנס אותה. מאידך, היו כאלה שנשארו ילדותיים למדי גם אחרי סיום התואר הראשון.
ראשית, שאל את עצמך, אם יש לך מודל כלכלי סביר לשנתיים-שלוש: "או קיי, התחתנו, איפה נגור? ממה נשלם שכר דירה? אשתי תיכנס להיריון, איך אפרנס שתי נפשות ובהמשך את הילד?" וכו' וכו'.
מי שיודע לכלכל את עצמו, ידע לכלכל את משפחתו. מי שיודע לעשות מו"מ עסקי, יוכל להתמודד עם בעיות פנים-משפחתיות.
"ביום שיזוהמו כל המים על פני העולם, כל העצים ייחטבו
רק אז אולי יבינו בני האדם, שאי אפשר לאכול כסף"
(פתגם אינדיאני)
למרות שהבשלות הכלכלית היא מדד חשוב.
זה שכתוב "בן 18 לחופה" בררו שזו המלצה בלבד ולא איזו הלכה או קביעה חז"לית בבחינת רוח התורה.
וכי בן 30 לכוח בן 40 לעצה בן 50 לבינה בן 60 לשיבה - האם כל אלה הן הדרכות כלשהן??? ממש לא. זו קביעת מציאות משוערת.
למה בכלל אמרה זאת המשנה? זה דיון מעניין שאין כאן מקומו.
למעשה זה תלוי ביכולת להקים משפחה שמשמעותה הפנימית היא יציאה מאחריות ההורים שטיפחו אותך ולקיחת אחריות מלאה על התא המשפחתי הבא, על גידול הדור הבא, על משימות שהן "אתה" ולא רק הדרך הסלולה שלפניך, מבחינת לימודים ועבודה ומגורים וכן הלאה.
בדורנו בדרך כלל עד גיל 20-22 הרוב עוד ילדים מהבחינות האלה.
וכמו שציינו כאן רבים ניסו ולא עלתה בידם. (וכמובן גם יש שניסו ועלתה בידם. אשריהם).
ונוסיף את עניין הצבא שאם הוא בתוכניתך (אני מקווה שכן, אבל זה כבר לפורום אחר), אז זה לא לכתחילה לתכנן שירות צבאי על הגב של אישה צעירה ואולי ילדים רכים. כמובן זה בכל זאת אפשרי, ויש כאלה שעשו ועלתה בידם, ויש גם שחתמו קבע וככה נראים כל החיים שלהם. אבל זה שיקול שיש לזכרו, ובדרך כלל הוא עוד סיבה להמתין.
אם אתה מרגיש שאתה מוכן להיכנס למערכת בה קיימת מחוייבות רגשית עמוקה, מחוייבות כלכלית, מחוייבות לעמידה בקשיים של הזולת מבלי לחשוב רק על עצמך...
אקיצער, אם אתה מבין שחתונה זה לא כיף כיף ולא פיקניק אלא מערכת מורכבת שדורשת ממך שינוי ושימת לב ב-100% מזמנך, אז לך על זה.
אך אם זה נראה לך רק פתרון לבדידות או לשיממון בתחום המיני, ואתה בטוח או שרק נראה לך שהחתונה היא הפתרון אז
קח פסק זמן, תבין לקראת מה אתה הולך וכשתבין תיכנס.
הגיל לא קובע.
אמנם מורכב
אך יש כאלו שמתגייסים לתפקיד עורפי, עושים יומיות, ואז זה שונה מהבחינה הזאת מאוד מתפקיד קרבי
אבל שכל אחד יתייעץ עם מי שהוא רוצה.
אני חושב שכשמישהו שואל בפורום הוא רוצה תשובה מהציבור, מחוכמת ההמונים, ולא מהרב.
לא כי אינו שומע לרבנים, אלא כי יש דעות שונות בין הרבנים וכל אחד שואל או לא שואל לפי דרכו. וגם אנשים יראי שמים שאינם חסידים לא בהכרח מחליטים כל דבר לפי "שאלת רב".
האמירה "שאלתי רב" בלי לפרט מיהו ומה נימוקיו היא לא תשובה של ממש.