מוכר מאוד

בכל אופן כן הייתי ממליצה שתרגילו אותה גם לאמא. זה בסדר אם היא בוכה כל עוד מישהו לידה
לומר: אבא לא יכול עכשיו, עכשיו אמא פה ונלך יחד לישון
בדכ אלו יומיים שלושה קשים, ועובר.. בהצלחה!!

קושי בשעות השכבה זה משהו מאוד נפוץ בגיל הזה, אך היו כמה מילים בשאלה שלך שקצת צרמו לי ודורשים בירור שלכם, אולי אפילו עם איש מקצוע.
צוחקת לה בפנים- זה לא מתאים בכלל לגיל הזה, מה זאת אומרת? מנסה לשחק במקום לישון? מאיפה באה התפיסה הזו של התנהגות הילדה?
האימא לא השכיבה אותה לישון מעולם? אולי כדאי להתחיל עם השכבה בשעות הצהריים שהן קלות יותר ללמידת הרגלים.
נשמע שאולי יש חרדה מסויימת של הילדה מהאימא? או שהיא פשוט ילדה שקשה לה מאוד עם שינויים? בשלב הזה כבר אפשר להתחיל ללמד לישון לבד, או לפחות עם מבוגר בחדר אבל לא באינטרקציה בזמן ההשכבה. מה אתה עושה בהרדמה? אשתך עושה אותם דברים ולא עובד לה?
הכי חשוב עם בעיות שינה זה לא להילחץ. מדובר בתהליך הדרגתי מאוד שלוקח זמן.

צוחקת לה בפנים, רואה בהשכבה זמן משחק (רק עם אשתי). אבל גם בוכה. האמא לא השכיבה אותה הרבה, בעיקר אני ואצלי נרדמת תוך דקות. לאחרונה אשתי מנסה להרדים אותה וזו סאגה של שעה. לא חושב שאני עושה משהו מיוחד, לדעתי היא פשוט מבינה שאיתי לא משחקים

אם החלטתם שניכם שאתם מעוניינים להקנות הרגל בבית שאמא משכיבה אותה לישון תהיו החלטיים ב100% עם זה.
האמא תמצא לבד את השיטה שעובדת אצלה ואתה תהיה שם בשבילה לתמוך בתהליך, לא לפקח עליו...
להיכנס רק אם אשתך מבקשת. לא משנה כמה צרחות יהיו...
פעם ראשונה, שניה שלישית... בסוף הילדה תתרגל וילך חלק.

אותה לישון והייתם עושים שינוי שאבא ישכיב אותה לישון גם הייתם חווים קושי.

זה הרגל חדש בשבילה שהיא צריכה ללמוד אותו

היא היתה רגילה שעם אמא מסחקים וצוחקים ועכשיו צריכה ללמוד שעם אמא גם הולכים לישון. זה ממש הקניית הרגל חדש וזה תהליך

העצה הכי חשובה לדעתי - כשאשתך משכיבה אותה לישון אתה צריך לשחרר ולתת לה את כל המרחב.

לא להפריע לה עם עצות או ביקורת.

תבין שייקח קצת זמן לשתיהן להכנס לשגרה חדשה ותן להן את הזמן.

אם אשתך תרגיש שאתה כל הזמן "בודק" אותה או לא מרוצה מ"חוסר ההצלחה" שלה יהיה לה קשה מאד להרגיל את הילדה.

תן אמון באשתך.

 

איך הגעת לחרדה מהאמא?
את יודעת כמה פעמים ניסיתי להרדים תינוק בגיל הזה והוא התחיל לצחוק... חשבו שזה הזמן לצחוקים או שבחכמתם ניסו ''להעביר לי נושא''... ולגרום לי לא להרדים אותם.
מסכימה שיש פה בעיה שהאמא לא מצליחה והאבא כן. אבל לי זה לא נראה טראגי כ''כ.. גם לנו יש תקופות שבעלי מרדים יותר בקלות או שאני מרדימה יותר בקלות. צריך לברר ביניהם מה השוני באופן ההרדמה, מה השוני ב*רגש* של האבא והאמא -כן, זה עובר לקטנציק. מה השוני בתפיסה ובמחשבה. ומכאן להמשיך הלאה.

אם היא מתעוררת בלילה ואני אגיע זה שעת משחק אם אישתי באה אליה תוך כמה דקות הילדה חורפת

עם בעלי היא יודעת שאין משחקים..
אני יותר רחמנית ומאפשרת והיא מנצלת את זה..
למדתי, והרבה בעזרת בעלי, להיות קצת כמוהו, קשוחה יותר...
מהרגע שהולכים לישון אין לצאת מהמיטה, אין צחוקים וכו. אני משכיבה אותה עם קריאת שמע, קצת שירה וליטופים ואז יוצאת, לפני שהיא נרדמת בדר"כ.
אם היא בוכה לפעמים מלטפת עוד קצת ויוצאת. חוזרת רק אחרי כמה דקות.
לפעמים היא בוכה במשך שעה כשכל כמה דקות אני באה והיא נרגעת וחוזרת לבכות כשאני יוצאת. אבל אחרי כמה ימים כאלה כשאני התעקשתי היא כנראה הבינה שהיא מפסידה והפסיקה עם זה.
הכי חשוב זה הביטחון והשלווה הפנימית של האמא.
כשאני יודעת שנתתי לה את כל היחס במשך היום ועכשיו זמן לשינה, ולאמא זמן לעיסוקיה, אפשר לנקות את המצפון ולתת לה קצת לבכות ולהבין לבד...
ברגע שהאמא שלמה עם זה זה בדר"כ עובד.
(ככה בכל דבר אגב..)

בהצלחה רבה!

זאת בדיוק הנקודה.
הכל בראש שלנו, ההורים, והילדים קולטים מיד.

בהצלחה