הערכים שלך, לא שלהם.

אני לא בטוח שהיא באמת תעבוד, ויש המון דוגמות במגוון נושאים, שהעולם לא עובד כמו שאנחנו מצפים ממנו, וחקיקה לא מזיזה דברים כמו שהמחוקק רוצה.

יש המון דוגמאות, ואם אתה רוצה דוגמה מעכשיו, קח את הקנביס כדוגמה מצויינת...

ואז עלתה כמות המעשנים, לפני כמה שבועות הגיע האי הפללה.

3,000 שח קנס על טלפון בנהיגה גם לא עוזר כל כך...

כי השאלה הראשונה לא רלוונטית, כי אפשרות האכיפה היא בדיוק (אם לא יותר) כמו בהצעת החוק שלך

שיצלו אותו בגיהנום אם הוא ייעשה עבירה - הוא היה עושה אותה? 100% תופסים אותו!

אנשים חוטאים לא בגלל שהם חושבים שזה משתלם,

אלא בגלל שלא מספיק מאמינים בשכר ועונש, ובכלל בקב"ה.

הם כן מאמינים, אבל לא מספיק בשביל להתגבר על היצר בזמן ניסיון.

בטבעיות, ולא תצטרך לכפות את יצרך.

(אין לי כח כעת להאריך פה בנושא, אבל מפחידים בני ובנות נוער ברמות שהתנתקו מההלכה לחלוטין ונטו אחרי דברי קבלה. יתכן שיש איסור דאורייתא (לאו רגיל ולא כרת) בזה, מה שבכלל לא בטוח (למשל הרב פיינשטיין סבר שאין בכך לאו אלא איסור דרבנן ולא ראיתי פוסק החולק עליו.)
אז זה אסור, אבל יש דברים חמורים הרבה יותר ולמה להפחיד את כולם?

היתרון בהפחדה שזה שומר אנשים שכמעט מצליחים לשמור על עצמם.
החיסרון הוא שנותנים לאנשים תחושה שאין להם עניין להישאר דתיים ברגע שנפלו בזה. (לדוגמא כך מספר ישראל סגל על עצמו בספרו "וכי נחש ממית")

אגב אני חושב שאנשים עוזבים את ההלכה לא בגלל איומי הגיהנום אלא בגלל הדו-פרצופיות מסוימת של הרבנים.

לדוגמה : כי איך הרב, שלא אכפת לו להתעלל בך מינית באיומים הללו(או בתמיכה ברבנים מאיימים/חוסר ההאשמה שלהם בשקר), מביע צער ורחמים על אדם שנרצח בפיגוע או על בחורה שנאנסה ונרצחה?

אם אתה מניאק, אז עד הסוף!

אם זה איסור דרבנן, אז זה פחות חמור ממישהו שגנב עגלת סופר והשתמש בה כי זה גזל מדאורייתא.

לא אמרתי שאלה כל הסיבות לעזיבת הדת, אלא שהרעיון שהוצע בפתיחת השרשור יכול גם לגרום לעזיבת הדת.

הסיבה לקיים מצוות או להשמר מעברות היא לא רק גן עדן/גהינום.

אז למה זה המדד היחיד שאתה משתמש בו ביחס לתו"מ?

אני לא מבין, למה זו דו פרצופיות?

 

האם לחייל שהרג מחבל אסור לבכות בלוויה? מה ההבדל?

'איזהו גיבור הכובש סיפוק מיידי על מנת להגיע לסיפוק מאוחר וגבוה יותר'

יסתדר לך.

דוגמה לצורך הבהרה:

זלמן בדיאטה. לזלמן יש שוקולד. אם לזלמן יש רצון חזק (אם הוא 'גיבור'), הוא לא יאכל את השוקולד (יכבוש את יצרו), כדי להגיע לסיפוק המאוחר והגבוה יותר - ירידה של כמה קילו.

כי מי אמר שמשתלם לו לסגף את עצמו בשביל להרזות?

הדיון פה הוא לא על האם ההעדפה שלו (לוותר על הסיפוק המיידי הספציפי לטובת הסיפוק המאוחר הספציפי) היא טובה או רעה

הנקודה שלי הייתה שזאת כבישת היצר שעליה מדובר - דחייה של הרצון המיידי יותר לטובת הרצון שחשוב לך יותר.

עמידה בסדר העדיפויות הקיים

אני חושב שתמיד בן אדם הולך לפי סדר העדיפויות האמיתי שלו.

אלא מה שהוא לא מודע אליו.

 

אפשר לשנות את סדר העדיפויות ע"י התבוננות ושכנוע עצמי.

 

ולכן, לפי דעתי, בן אדם תמיד עומד בסדר העדיפויות הקיים שלו.

ולמה שמישהו בכלל ירצה לשנות את סדר העדיפויות שלו על ידי התבוננות ושכנוע עצמי, אםם מראש מה שהוא בוחר בו זה בהכרח סדר העדיפויות הנכון?

3. למדו את הילדים שלכם לדחות סיפוקים. שמעתם על מבחן המרשמלו? בתחילת שנות ה-70 בדק הפסיכולוג וולטר מישל 16 ילדים וילדות בני ארבע וחצי. הוא שם לפניהם מרשמלו ואמר להם כך: "זה בשבילכם. בתיאבון. עכשיו אני צריך ללכת, ואחזור עוד מעט. אם תתאפקו ולא תאכלו אותו עכשיו, אלא תחכו עד שאחזור, אתן לכם עוד מרשמלו". שניים מכל שלושה ילדים לא התאפקו, ואכלו את המרשמלו לפני שמישל חזר. זאת הייתה טעות איומה.

 

מדוע? כי מחקרי המשך הראו שהילדים שהתאפקו הצליחו יותר בחיים, והיו הרבה יותר מאושרים, מאלה שכן אכלו. השאלה אם אכלו או לא אכלו את המרשמלו ניבאה את אושרם ואת הצלחתם בחיים טוב יותר מאשר האינטליגנציה שלהם. וזה לא הכול: במחקר הדמייה מוחית שנערך עם אותם ילדים בשנת 2011, כשהם כבר עמוק בשנות הארבעים לחייהם, אלה שלא אכלו את המרשמלו בילדותם הראו פעילות מוגברת באזורי מוח הקשורים לשליטה עצמית. כלומר, ככל הנראה, הריסון העצמי שלהם בילדות הפך לתכונה מוחית יציבה וטובה בבגרות. ובניגוד לאינטליגנציה, שקשה מאוד להעלות אותה, ריסון עצמי אפשר ללמוד וללמד.

העלות שלו להתגבר על היצר תהיה פחותה, זה נכון.

השאלה היא במה זה תלוי? תאמר לי אתה

אז מי כן גיבור, לפי ההגדרה שלך?

למה? מה גבורה בזה?

נו באמת!

אני שואל ברצינות, אם התגברות על היצר אינה גבורה בעיניך, מה כן?

חז"ל כבר עשו את זה בשבילי - זה שכובש את יצרו.

כמובן שגן עדן עוד יותר נפלא אבל שניהם נועדו לאותה מטרה בסופו של דבר...

 

אדם שההנאה שלו תלויה בדבר חיצוני הוא גם חלש וגם מופסד, ברגע שאדם נהנה מעצמו הוא לא צריך תכנים כאלה בכלל... אני חושב שיותר רווחי מכל בחינה של טווח קרוב ורחוק להיות גיבור...

מה הקשר בין תחילת דברייך לסוף דברייך?

למרות שזה מזכיר לי שיש אנשים שחיים גן עדן / גיהנום אמיתי גם בעולם הזה...

הנקודה שאתה מדבר עליה היא אינטרס.

אם העונג יהיה גדול מן הסבל - אז העונג שווה את הסבל העתידי, ואם לא - אז לא.

או אם העונג ברור אבל הסבל מעורפל - לא יתחשבו בסבל, ואם הסבל ברור - ידחו את העונג.

לכן, לשיטתך, אין כאן גבורה בכבישת היצר, כי השיקול תמיד יהיה יצרי, אינטרסנטי.

נכון? זו הגישה שאתה מייצג?

 

אבל "כבישה" משמעה הוא לא ביטול. משמעה "שימור" (כמו לכבוש ירקות).

למה כובשים? כדי להשתמש בזה כשרוצים באמת. בזמן המתאים.

חז"ל מסבירים לנו כאן אינטרס אחר לגמרי, אינטרס שמותאם לרצון האלוהי:

לשמור על היצר שלך לזמן הנכון (לא לבטל אותו!! לשמור אותו לזמן הנכון).

בזמן הנכון - היצר שלך יהיה ממש מצווה! והאינטרס האישי - הופך לאידאל (ואין סתירה בין העונג, היצר והמימוש).

 

למה זו גבורה? כי משמעות הגבורה היא הכנעה והכפפה לכיוון מסוים (לא הכנעה מלשון ניצחון כוחני, אלא התווית דרך חדשה, נכונה).

אבל ה"טיפ" של חז"ל מחנך אותנו למקד את המלחמה במקום אחר לגמרי, לא "ראש בראש" אל שת"פ נפלא.

 

צריך להתבונן תמיד בדברי חז"ל ולדעת שההתנסחות בדבריהם היא מדוייקת מאד מאד.

ההבנה הפשוטה מעוררת את השאלה שהצגת. הבנה מעמיקה מבינה שחז"ל בכלל לא דיברו על זה...

1) למה שאני ארצה להתחשב ברצון האלוהי? בגלל האינטרס היצרי שלי!

2) איך אתה בטוח שהעמקת מספיק?

תמיד יהיה לנו אינטרס, ברוך ה'

אדרבה, גם על זה אמרו חז"ל "עשה רצונו... כדי...". אף שעל זה עוד לא חשבתי מספיק.

אין שום בעיה בלרצות טוב, בטח ובטח לעצמי.

העניין הוא כיוונון של מהו "טוב", ומהו ה"טוב" בשבילי.

אני מניח שלא חסרים ספרי הגות ומוסר שיעזרו לנו בכיוונון הזה.

 

אני מעמיק עד היכן שאפשר לי.  מה שבטוח, אני אף פעם לא חושב שהפשט הראשון שקופץ הוא סוף ההבנה.

תמיד חייבים להתקדם הלאה ולדקדק, כי שם המסרים האמיתיים והעמוקים נמצאים.

 

הרב קוק זצ"ל אומר שכל הייסורים באים מעיוות המושג האלוהי.

גם השאלה שלך קשורה לתחום הזה.

 

הדברים מצריכים לימוד, כי השאלה שלך היא פשוטה מחד ומשמעותית מאידך

ממש לא.

אפילו ביסודות הקוצ'ינג, ללא שום קשר לדת וכד' מדברים על היציאה מאיזור הנוחות כפריצת דרך, כמשהו שמיטיב עם האדם.

הנוח, איננו תמיד טוב..

 

להבדיל, ילד שרוצה משהו וכהורה, מישהו שרואה את המבט הכולל ולא רק את הרגע, אתה מבין שטובתו היא משהו אחר - אתה תמנע את זה ממנו.

כנ"ל מפקד וכן הלאה.

 

הקטע המרכזי, העבודה הגדולה, בכל מה שציינתי הוא להגיע למצב שבו יש אמון.

אמון הבן באב, אמון החייל במפקד (שילך אחריו לתוך אש!) ובסופו של דבר - אמון בעצמי להיבנות נכון, גם אם המציאות לא מתאימה לרצונות שלי. להשלים עם דברים בשמחה (ע"ע מיינדפולנס..).

 

ובמקרה שלנו: אמון בה' שמנהל את המציאות בדרך הטובה ביותר - גם בשבילי (וגם במצבים הזויים לא עלינו...).

 

בניית האמון הזה היא העבודה הגדולה והעצומה של בטחון.

הביטחון בה' שדואג לאינטרס שלי אף יותר ממה שאני דואג לו....  זה כ-----ל הקטע.

מכנים בהשאלה "טוב" דבר רע שמביא לבן אדם גם הרבה טוב.

 

הכל זה שאלה כמה עמוקה האמונה שלך בקב"ה ככל שאדם שלם ויסודי באמונה שלו כך גם הוא מבין ומקבל את העול של התורה והמצוות. ויותר מכך הוא מבין שהאמונה בה' זה האמת והטוב האין סופי וכל השאר פשוט הבל הבלים ומימלא הוא גם לא שואל את עצמו האם יכול להיות אמת או טוב אחר.

אדם שאומר שבישבילו טוב = למלא את התאוות שלו, הוא אדם שהאמונה שלו לא מבוססת וחי חיים  שטחיים וריקניים (כמו רבים שאינם שומרים תורה ומצוות) לעומת זאת אדם שמאמין יודע באמת מה זה טוב. אפשר לראות את זה בבירור איך שאנשים שחיים בצל התורה ועמלים עליה מתענגים על ה' ושמחים מכל רגע בעולם הזה בניגוד לאנשים שרודפים אחרי התאוות שלהם "טוב" איך שהם ממורמרים ועצובים וגם השמחה שהם מראים כביכול כלפי חוץ אינה אמיתית בסש"ד.

מסקנה- ה' יתברך נתן לנו בחסדיו הרבים את הדבר הכי טוב שיכול להיות כדי שנוכל לחיות חיים טובים וזו התורה הקדושה שנאמר "כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו" אם כן זה הטוב היחיד האמיתי שיכול להיות. עכשיו אדם שבוחר לחיות חיים ע"פ התורה יזכה לראות בטוב הזה ואילו אדם שיבחר אחרת לא יזכה ותמיד ינסה לחפש טוב אחר שימלא אותו.

ראשית עלי להקדים ולאמר שאלו שאלות יסודיות באמונה שצריך להגדיר אותם באופן מדוייק ובזהירות רבה ולכן מן הראוי שלא תסתפק בתשובה בפורום אלא תשאל את הרב שלך. לכן אענה לך ב"ה ע"פ מה שאני יודע בקצרה ואני מקווה שאצליח לענות תשובה ראוייה ואמיתית.

א. טוב בראייה של עובד ה', זה לעבוד את ה' ולהתדבק בה' יתברך, לשמור את חוקיו ומצוותיו, ולעשות רצונו. 

ב. מהותו של טוב זה התיקון והתשובה הכללים החזרת הנשמה בתמימותה למקומה במקום העליון.  

ג. לימוד ועמל תורה, ועשיית מצוות יראת שמיים ולחיות חיי תורה ועבודת ה', ובקיצור לעשות רצונו יתברך בכל רגע ורגע. 

(בכל סעיף יש ברבה מה להעמיק כמובן)

בנוסף כל אדם שמאמין בה' יודע ש-טוב בשבילו זה לעשות את רצון ה' ואילו לעשות משהו שהוא נגד רצון ה' זה לא טוב אלא אם כן הוא פשוט לא מאמין).

לכן המשפט: טוב בשבילי = המציאות כרצוני זה בדיוק היפך האמונה כי הוא בעצם אומר שהרצון שלי הוא המרכזי והחשוב ולא רצון ה'.

כלומר אם אתה אדם מאמין הרי ששאלתך לא במקום כי אתה יודע מה הטוב באמת. אם כבר אתה יכול לאמר שיותר נוח לך מצד הנפש הבהמית להעמיד את המציאות כך שתיהיה כרצונך אבל זה עדיין לא אומר שזה הטוב.

ואם אתה אדם לא מאמין ובאמת אתה מתכוין לשאול את השאלה הזו אז זאת לא השאלה הנכונה אלא השאלה הייתה צריכה להיות- האם יש א-לוקים?

 

אמנם מרוב כל הסינוורים והמסכים שהעולם השיקרי הזה מציע קצת קשה לנו להאמין ולראות שעובדי ה' ועמלי התורה אלו האנשים שבאמת הכי טוב להם בחיים, אבל כל אחד מוזמן להיכנס לבית המדרש ולראות כמה באמת טוב להם ובכלל כמה מתוקה וטהורה התורה הקדושה, וכמה יפים חיי התורה אשר לאורך כל הדורות ניסו אויבינו לכלות זאת ולא הצליחו. ועד היום במשך אלפי שנים אותה תורה נלמדת ומתעשרת וחיי התורה גם הם גדלים ומתרבים כי זו האמת היחידה שלעולם לא נכחדת. 

"...ואין טוב אלא תורה שנאמר (משלי ד, ב) כי לקח טוב נתתי לכם תורתי אל תעזובו" (ברכות ה, ע"א).

 

נ.ב מקווה שעניתי לך, אם יש עוד שאלות אשמח לענות עליהן.

וכי מה חשבת, שבזמן הניסיון האמונה שלך חזקה כמו בזמן שאתה יושב בביסמדרש? בזמן הניסיון היצר גם אומר לך נו טוב, הקב"ה לא יעניש אותך, אולי הקב"ה לא קיים בכלל, אולי התורה לא אמת לאמיתה...

רק אחרי הניסיון אתה חוזר להאמין בקב"ה באמת ואז מתבאס. אם תשאל את הנער (וגם המבוגר) כשהוא יושב בבית המדרש, אתה מאמין בה'? יאמר לך: ודאי! ואתה מאמין שלעבור עבירה יכול באיזשהו מצב להיות שווה את זה למרות העונש בה'/המרידה באמת האלוקית? יאמר לך: ודאי שלא!

רק מה בזמן הניסיון היצר מכניס לו מחשבות אחרות.

לכן אמר ריש לקיש בחכמתו: "ריש לקיש אמר אין אדם עובר עבירה אא"כ נכנס בו רוח שטות (סוטה ג,א)". שאתה לא במצב השכלי והנפשי הרגיל שיש לך ביום יום ולכן אתה לא פועל ברציונליות.

מלבד זאת בכל הדיבורים על הגיהנום בהקשר הזה אתה סותר את כל המקובלים הקדושים שאמרו שהדברים של הזוהר על זה לא כפשוטם, ראה ר' נחמן ור' צדוק ואדמו"ר הזקן בתניא על זה.

זה שזה דרבנן לכל הדעות מה שאמרו חלק - זה לא מדויק, יש דעת התוספות שזה ביטול עשה של פרו ורבו, וכמובן בפרשנות של חכמים למעשה ער ואונן נשמע שזה מאוד חמור. זאת ועוד, לא חושב שיש מצב בו האדם נופל בזה בלי שהוא עובר על "ולא תתורו" שזה כמובן לאו גם בלי קשר למעשה ההוצאה עצמו. אבל כמובן שום דבר מהרשימה פה לא גובל אפילו בתיאורים שהזכרת.

 

דבר נוסף וחשוב. זה שכתוב בגמרא שאין ניסיון שאדם לא יכול לעמוד בו, רבי נחמן אומר בפירוש שזה רק נסיונות מן השמים, אבל לי יש כוח להעמיד בפני החבר שלי ניסיון שהחבר לא יכול לעמוד בו  - מכוח הבחירה החופשית שלי להזיק לו (זה גם מתיישב על הדעת מבחינת ההגיון).

וכי אתה חושב שהנסיונות בנושא של השז"ל והתועבות ברשת זה באשמת הנער בן לצבאות קודש? מובן שיש לו אחריות לשים סינון וכדו' ולא להיות עם נשים מצד עצמו, אבל באופן כללי אלו נסיונות שהאנשים האחרים, המערביים והכופרים, מציבים לנו. אם לא היו כאלה פרסומות ברחובות וברשת, אם נשים לא היו מתלבשות ככה, אם הם לא היו משכנעים אותנו שכסף שווה לדחות את החתנוה בעשר שנים, ודאי הנסיון היה במימדים הרבה הרבה הרבה יותר סבירים.

אם זה דבר שהגיוני להאמין בו למה אני לא מאמין בו בכל מקום?

אני תמיד מאמין ברמה מאד גבוהה שהשמש תזרח מחר.

בראש וראשונה - כי חכמים אמרו אותו.

 

ולעצם הדברים - גם אדם שעושה "חשבון", שזה דבר חשוב, עלול לפעמים להיכנע ליצר.

 

אשר על כן, תכונת הגבורה עוזרת לו לעשות מה שהוא מבין שנכון.

 

חכמים לא "ירדו" במשפט הזה על מישהו, או הגדירו כחלש.

 

הם אמרו ההיפך - באופן החיובי, שלהתגבר זו גבורה.  ברור שזה כך.

זה שאנשים גולשים במקומות שלא צריך הוא הודות לכמה גורמים:

הם לא לומדים דרך בעבודת ה׳ (כגון חסידות חב״ד)

או שלחילופין לומדים את זה בתור מושכל מעניין, ולא חינכו את עצמם עדיין להתחיל ליישם את זה.

או שגם למדו דרך בעבודת ה׳ ואפילו התחילו לעבוד ביישום הדרך הזה להתעוררות אהבה ויראה להקב״ה, אך התחילו לעבוד במקום שמשתמשים רוב או כל שעות העבודה במחשב, וכשהבן אדם הראשון שתפס אותו על חם הבחין בכך, הוא לא הפנה אותו תיכף לבני אדם שיכולים לעזור לו להתמודד עם זה, אלא סמך עליו שהוא יסתדר עם זה לבד, וזה לא הסתדר מעצמו.

הפתרון הוא לא לאיים עליו בגיהנום.

חוץ מזה שרוב אלה שמציעים את הפתרון הזה אי להם שם משג מה זה גובהם, עבורם זהו משהו מופשט שמוזכר באיזה ספר.

לידיעתכם. בגיהנם יושבים ולומדים

אגב, לגבי מה שכתבת "בגיהינום יושבים ולומדים" - זה "וורט", ואי אפשר לומר עליו "לידיעתכם"... בספרים קדמונים ואחרונים, מוזכרים כמה דברים אחרים בנוגע לכך..

הוא יצליח להכניע את היצר. סוף הסיפור. 

אם ההגדרה של גיבור היא אדם שיש לו סיבות טובות אז סבבה.

אם אנשים היו פועלים תמיד באופן רציונלי טהור, היית צודק. בפועל זה לא כך.

באמת? חישבת יתרונות וחסרונות מיידיים ועתידיים שבלהגיב לי?

אמרתי שאני חושב שאנשים פועלים כך בלי קשר לרציונליות טהורה.

לפי מה שאני רואה אנשים בדרך כלל מבצעים החלטה מהירה בלי בדיקה יסודית של הנחות היסוד שלהם(חשיבה רציונלית).

פועלים כך - איך?

חוץ מזה, גם על השכנוע העצמי מקבלים שכר.

לגרום לאדם לא לחשוב על התוצאות ועל המשמעות של המעשה שעושה, כדי שייפול בחטא. וחלק מההתגברות היא כן לחשוב. אם האדם היה חושב על משמעות ותוצאות המעשה מראש, הסיכוי לחטוא היה קטן.

גם כשיש לו "סיבה", כגון אלו שכתבת - הוא צריך לעיתים להפעיל כחות נפש.

 

זו בחירה. בחירה בגבורה, שהיא מידת נפש.

אם תשאל אותו לפני, תוך כדי ואחרי, אם מה שבחר/בוחר/יבחר זה מה שרוצה היה אומר שלא, אבל בשעת מעשה יגיד שממש קשה לו ולא מצליח לבחור את מה שרוצה. זה בנ"א שכנה עם עצמו ואפשר לראות אצלו בבירור שלא מצליח להתגבר על היצר.
אני חושבת שבמקרים רבים אחרים המצב זהה- בזה שהאדם בוחר בניגוד לרצונו, אבל האדם פחות כנה עם עצמו ולכן יגיד ואפילו יחשוב שבחר כי חשב שמשתלם וכדו' כי לא כיף לו עם זה שעשה דבר שלא רוצה לעשות.
לחילופין, יש גם. מצבים שאדם באמת מחליט לעשות משהו ולשלם מחיר כי חושב שזה כדאי.