י' בניסן תשע"ט 08:00

מישהו נתקל בתופעה של ילד בן שנתיים וחצי שהתחיל לדבר ממש סבבה ופתאום בשבועיים-שלוש האחרונים נתקעות לו המילים?

בהתחלה זה היה בקטנה וזה ממש מחמיר מיום ליום.

זה מלחיץ אותי בטירוף. אני יודעת שאסור לי להתייחס ולהעיר לו אז אני פשוט מקשיבה לו עד הסוף ויורדות לי דמעווות...אני לא מסוגלת לחשוב שהוא יגמגם ככה כל החיים  

קלינאית תקשורת בגיל הזה לא מטפלת.יש דרך אחרת להקל??

י' בניסן תשע"ט 08:56
מקווה ממש שזה רק עניין זמני ויעבור מהר ⁦❤️
מתייגת לך מישהי שכתבה כאן פעם שהיא קלינאית, בטח יש לה ידע מקצועי בנושא.
י' בניסן תשע"ט 09:00
נראה לי שזאת היא @@צביה22
י' בניסן תשע"ט 09:21
בכרטיס האישי שלה יש כל מיני שרשורים בהם היא כתבה לגבי הנושא.
י' בניסן תשע"ט 09:17
ממה שידוע לי, קלינאיות לא מטפלות בגיל הזה בגלל שזה נפוץ בגיל הזה ולרוב חולף מעצמו ולכן אין סיבה לטיפול... בשורות טובות!!
י' בניסן תשע"ט 11:35
(ותודה ל @לפניו ברננה! על התיוג..)

כמו שכתבתי, אני אכן קלינאית, מעולם לא טיפלתי בגמגום כך שאני לא באמת מומחית בזה, אבל אני כן יכולה לענות מתוך מה שאני יודעת. בנוסף, יש לי בן 3 שגם מגמגם כבר כמה חודשים, אז אני מדברת גם מתוך החוויה האישית שלנו איתו.

אז קודם כל- זה באמת לא פשוט לנו כהורים לשמוע את הילד נתקע ככה בדיבור. עד שלא חוויתי בעצמי לא הבנתי עד כמה זה קשה...
כמו שכתבו לך כבר, בגיל הזה זה הרבה מאוד פעמים גמגום לא קבוע שיעבור מעצמו עם הזמן (וכרגע אין שום דרך לדעת אם זה גמגום כרוני או גמגום שיעבור לבד).
בהחלט חשוב לדעת שאם ההורים נלחצים ומלחיצים את הילד זה כן יכול לגרום לגמגום להחריף ולהתקבע יותר, נראה שאת מודעת לזה וכן מקשיבה לו עד הסוף בלי להעיר לו וזה מצויין.
עוד דבר שכדאי מאוד לסגל זה שאתם תאטו את הדיבור שלכם- להאריך כל הברה קצת יותר (לא בצורה קטועה אלא כדיבור מתנגן כזה, מרוח כזה..). זה גם נותן לילד תחושה של פחות לחץ על הדיבור, וגם יכול להיות שניתן לו דגם שהוא יחקה אותו זה יפחית חלק מהגמגום. אם קשה להתמיד בזה אז אפשר גם רק בחלקים קבועים ביום, כשמקריאים סיפורים, בארוחות או מה שנוח לכם.
פעם הגישה היתה שאסור לדבר על זה עם הילד בכלל. היום אומרים שאם נראה שהילד מודע לזה, אז אנחנו לא רוצים לתת לו הרגשה שהוא לבד בסיפור הזה (הוא לא ידבר על זה איתנו כי אם אנחנו לא פתחנו את זה אז כנראה שזה כל כך מפחיד שאסור לדבר על זה). לכן אם פעם הוא מאוד נתקע ואת רואה שזה מתסכל אותו את יכולה להגיד לו משהו כמו 'אני רואה שלפעמים המילים נתקעות לך ולא יוצאות מהפה, זה בסדר גמור וזה קורה לפעמים לאנשים, ואנחנו רוצים לשמוע אותך ומחכים מסבלנות לשמוע אותך עד הסוף'. אצלנו אחרי שאמרתי לבן שלי את זה היה נראה שזה ממש עשה לו טוב, וכמה פעמים אחר כך כשהוא נתקע הוא גם אמר לי 'השיניים שלי נתקעות' או 'אני לא מצליח לדבר', ואני אמרתי לו שוב שזה בסדר שהמילים קצת נתקעות ואנחנו מחכים בסבלנות עד שהוא יגיד כל מה שהוא רוצה. (כמעט בכיתי כשהוא אמר לי את זה, אבל כמובן שלא הראיתי לו...)

יש פה גם קישור לאתר עם עוד הרבה מידע-
https://ambi.org.il/category/parents/

וגם קובץ עם מידע שימושי-
20190415113457.pdf

בהצלחה רבה!
י' בניסן תשע"ט 11:52

הרגעת אותי קצת.. מקווה שיעבור

י' בניסן תשע"ט 14:29
זה יכול לקרות וזה תקין למיטב ידיעתי.
חכי בסבלנות זמן מה.
י' בניסן תשע"ט 20:07

אצלי היה לכמה ילדים..

חלק גמגום ממש קשה שלא ניתן להבין את המילה..

עבר.. לחלק תוך מספר שבועות ולחלק תוך מספר חודשים..

חיבוק על ההתמודדות..

נראה לי שזה תרגיל בשבילנו לקבל את הילדים כמו שהם עם כל היתרונות והחסרונות..

י' בניסן תשע"ט 20:21
בזמנים שונים, שניהם סביב גיל 3. זה היה ממש מלחיץ כי הגמגום היה כבד וזה היה כמה חודשים. אבל בשני המקרים ההורים קיבלו הדרכה לא להיבהל ולהאמין בתוכם שזה יעבור בע"ה.. ולשניהם זה עבר לגמרי.
אל תיבהלי ותאמיני בתוכך שבע"ה זה יעבור..
בהצלחה!
י"א בניסן תשע"ט 08:27
הוא התחיל לגמגם על כל מילה.
ומה שהכי קרע את הלב שהוא היה קולט שהוא מגמגם והיה מגיב לזה.
או שהיה מפסיק לדבר.
או שהיה אומר איזה נווו באמצע כשלא הצליח לסיים משפט וכו.

לא לעשות מזה שום עניין.
זה עובר! זה גם יכול לחזור ולעבור שוב.
המלצתי החמה:
א. להתפלל על זה. בעה זה כן יעבור אבל לפעמים זה פשוט קורע את הלב!! אז זה טוב להתפלל ברגע הזה שה יתן כוחות לך ולו ושיעבור במהרה.
ב. להקשיב לו עד הסוף בלי להפריע כלל! גם אם זה לןקח שעה וגם אם הוא מתבאס שקשה לו, לענות לו... תמשיך מתוק. אני מקשיבה.
ג. דבר שממש שמתי לב אליו!
זה חוזר בתקופות שיש לחץ בבית שקשור אליו.
למשל תקופה שאני חסר בלחץ ואז אני מעירה לו הרבה.

תאמיני לי זה בא והולך...
המון חיבוקים. חום ואהבה. הקשבה והכלה!
י"א בניסן תשע"ט 08:33

חשבתי שהוא צוחק עלי ושואל מה מה מה מה את עושה והייתי אומרת לו אני מבינה גם כשאתה אומר פעם אחת לא צריך לשגע אותי...מסכןןןןןן ייאאאוווו איזה מצפון יש לי על זה...

כשזה החמיר הבנתי שהוא לא עושה בכוונה אז אני שותקת וממתינה עד שיסיים לדבר אבל זה באמת קורע את הלב

י"א בניסן תשע"ט 08:43
אבל הבסיס של הילדים שלנו שאנחנו אוהבים אותם אז הטעות בכלל לא תזכר.
ואם תזכר, רק כזיכרון מעומעם ולא כדבר עם השלכה ככ גדולה.
בעיקר כשאנחנו עושים תשובה על הדבר ולא מאמצים התנהגות פוגענית כלפיהם חס ושלום.

תאמצי את השיטה שרשמתי לך.
ותראי שכשבעיקר תתפללי על זה, אחרי שבוע שבועיים זה פתאום יעלם.
ובכל התקופה הזו יותר חיבוקים. יותר ליטופים. יותר לצחוק יחד. יותר סיפורים או מה שהוא אוהב וזה נעלם.
י"א בניסן תשע"ט 09:05
אני גם קלינאית ולמרות שצביה ענתה לך כזו תשובה יפה לא יכולתי להתעלם מהכאב בהודעה שלך...
זה כל כך קשה לשמוע את הבן שלך מגמגם!!
אז כמו שכתבו לך רב הסיכויים שזה יעבור לבד, במיוחד כי כתבת שלאחרונה מדבר ממש יפה. אם עשה קפיצה התפתחותית בשפה מתאים שיופיע גמגום כזה שנקרא גמגום התפתחותי. זה יכול לבוא וללכת עד גיל 6.
יש מישהו מגמגם במשפחה?
ורציתי להוסיף שכדאי לדבר עם המטפלת שלו, בטח גם היא שמה לב לזה, כדאי להדריך אותה שתקשיב לו עד הסוף.
בהצלחה!
י"א בניסן תשע"ט 10:15

כיף שיש הבנה.. מקל

לא ידוע לי על גמגום במשפחה

ושאלתי את המטפלת במעון היא אמרה שהוא מדבר כמו כל הילדים בגילו..

לא ברור איך היא לא שמה לב לשינוי

י"א בניסן תשע"ט 09:52
עברו פה על כמעט כל ההדרכות שלמדנו לתת להורים במקרה כזה. משהו אחד שלא אמרו, הגיוני שלא רלוונטי אבל בכל זאת, זה שאם בבית הילדים קוטעים אחד את השני כל הזמן, אז כדאי לעבוד על זה שכל אחד מדבר בתורו ולא נכנסים אחד לדברי השני ולדאוג שבאמת כולם מקבלים תור לדבר ולא רק מי שמתחיל הכי מהר.

בקשר לטיפול , לא יודעת מה קורה בפועל בקופ"ח, אבל בגיל כזה אנחנו למדנו לתת הדרכת הורים ומעקב. ואם אין שיפור, אפשר לטפל כבר בגיל 3-4, לא טיפול באסטרטגיות דיבור לילד, אלא יותר טיפול דרך ההורה.

בכל מקרה, לשמונים אחוז מהילדים עובר לבד עד גיל חמש בלי טיפול. בע"ה שיעבור מהר! ובינתיים הרבה כוחות ובהצלחה!
י"א בניסן תשע"ט 10:46
ממש לא מומחה לכלום בתחום
יש לי אחיינית שהיתה התינוקת של המשפחה, וכשהיא היתה בת שנתיים וחצי נולדה לה אחות. יום אחרי זה היא התחילה לגמגם, ובאופן כבד (בכללי זה דרש התארגנות מחדש של כל המשפחה, שכל אחד ימצא את המקום שלו מחדש. בחיים לא ראיתי את אחיינים שלי כך כמו באותם ימים שאחרי הלידה. גם לא לפני לידות קודמות. אולי זה עניין של באיזה גיל זה תופס אותם, לא באמת מבין בזה).
בהתחלה הגמגום היה ממש דומיננטי. כמעט כל מה שאמרה, כמעט כל הזמן.
לאט לאט, בפרספקטיבה של כמה חודשים, היום זה פחות באופן משמעותי, יחסית מינורי.
שוב, אני ממש לא מומחה ואולי זה לא נכון, אבל במידה ואכן יש פה עניין רגשי כלשהו, לאור חוויה כלשהיא/שינוי כלשהו בחיים- אולי מביני דבר ידעו יותר להכווין אותך.
ב"הצלחה ובשמחה בע"ה

הייליגע שמאטע

 

י"א בניסן תשע"ט 13:12

מבינה קצת בנושא.

 

 

נפוץ מאוד!

ילדים בגיל שנתיים-שלוש בד"כ מגמגמים במשך חודש כזה וזהו. עובר.

 

הרבה פעמים קורה שאצל הילדים הראשונים אין את התופעה הזו, ואז אצל הילד הרביעי כזה והלאה זה קורה- כי המשפחה מתרחבת והילד צריך 'להילחם' כדי שיקשיבו לו..

 

דבר ראשון אין מה להבהל.

זה קורה לכל כך הרבה ילדים.

 

דבר שני, כמה הנחיות:

*לדבר לאט. כשהורים מדברים מהר הילד מנסה לחקות אותם והתוצאה היא גמגום.

*כמובן להקשיב לו בסבלנות ולא לעזור לו להשלים את המשפט או לקטוע באמצע כשאת מבינה מה הוא מנסה להגיד.

*עוד דבר חשוב! לשאול אותו רק שאלות שהתשובה עליהם היא מילה אחת. לא 'איך היה לך בגן?' אלא 'היה לך כיף בגן?'. לא 'מה אתה רוצה לאכול?' אלא 'אתה רוצה בננה?' וכו. ז"א לא לגרום לא לדבר במשפטים ארוכים ומסובכים. אם הוא מעצמו רוצה לדבר- סבבה, להקשיב. אבל לא לבקש ממנו לדבר. (גם לא 'בוא תדבר עם סבתא בטלפון' או תספר לדודה מה אמא קנתה לך אתמול..')

 

אם לא עובר תוך כזה חודשיים שלושה, אפשר לברר על קלינאית תקשורת פרטית(בקופ"ח אני חושבת שלא מקבלים מתחת לגיל חמש..) לא כדי שהיא תטפל בילד, יותר בשביל לאבחן ולתת לכם הנחיות איך לעזור לו. אולי קלינאית תקשורת שהיא גם פסיכולוגית.

 

בהצלחה! בעזרת ה' יעבור.

י"ב בניסן תשע"ט 07:48

וב"ה עבר כליל תוך מספר חודשים (חודשיים-שלוש אני חושבת)

אמרו לנו שזה בשלב שהמחשבות של הילד רצות מהר יותר מהקצב שהוא מסוגל להביע אותן

אנחנו מצידנו השתדלנו לא להעיר בכלל, ולא להשלים אותו ולעזור לו.

חששנו שבגן יצחקו עליו אבל ב"ה הגננת אמרה שהילדים לא שמים לב לזה, או לפחות לא נראה להם מוזר ועילה לצחוק

בהצלחה רבה!

י"ג בניסן תשע"ט 03:57

אותו. לנסות להבין מה. ולשקול אם ניתן לשנות בגן ואולי לבדוק גן אחר.

ט"ז בניסן תשע"ט 00:21

בס"ד

מנסיון: לא להעיר. הערות עלולות לקבע את המצב.

כעיקרון, אצלנו זה בא בגלים. גמגום קל ונעלם ושוב גל נוסף. 

לקחנו בזמנו טיפול פסיכולוגי לנו ההורים עם כל גל וגל כדי שלא נילחץ ולא נתחיל להעיר. 

ואכן, הכל עבר כלא היה. 

תרימי אלינו טלפון אם תרצי. אנו מופיעים בגושפון. (מאיר מזר, אפרת)

נישמח לעזור. 

בשורות טובות. 

אולי יעניין אותך