(ותודה ל
@לפניו ברננה! על התיוג..)
כמו שכתבתי, אני אכן קלינאית, מעולם לא טיפלתי בגמגום כך שאני לא באמת מומחית בזה, אבל אני כן יכולה לענות מתוך מה שאני יודעת. בנוסף, יש לי בן 3 שגם מגמגם כבר כמה חודשים, אז אני מדברת גם מתוך החוויה האישית שלנו איתו.
אז קודם כל- זה באמת לא פשוט לנו כהורים לשמוע את הילד נתקע ככה בדיבור. עד שלא חוויתי בעצמי לא הבנתי עד כמה זה קשה...
כמו שכתבו לך כבר, בגיל הזה זה הרבה מאוד פעמים גמגום לא קבוע שיעבור מעצמו עם הזמן (וכרגע אין שום דרך לדעת אם זה גמגום כרוני או גמגום שיעבור לבד).
בהחלט חשוב לדעת שאם ההורים נלחצים ומלחיצים את הילד זה כן יכול לגרום לגמגום להחריף ולהתקבע יותר, נראה שאת מודעת לזה וכן מקשיבה לו עד הסוף בלי להעיר לו וזה מצויין.
עוד דבר שכדאי מאוד לסגל זה שאתם תאטו את הדיבור שלכם- להאריך כל הברה קצת יותר (לא בצורה קטועה אלא כדיבור מתנגן כזה, מרוח כזה..). זה גם נותן לילד תחושה של פחות לחץ על הדיבור, וגם יכול להיות שניתן לו דגם שהוא יחקה אותו זה יפחית חלק מהגמגום. אם קשה להתמיד בזה אז אפשר גם רק בחלקים קבועים ביום, כשמקריאים סיפורים, בארוחות או מה שנוח לכם.
פעם הגישה היתה שאסור לדבר על זה עם הילד בכלל. היום אומרים שאם נראה שהילד מודע לזה, אז אנחנו לא רוצים לתת לו הרגשה שהוא לבד בסיפור הזה (הוא לא ידבר על זה איתנו כי אם אנחנו לא פתחנו את זה אז כנראה שזה כל כך מפחיד שאסור לדבר על זה). לכן אם פעם הוא מאוד נתקע ואת רואה שזה מתסכל אותו את יכולה להגיד לו משהו כמו 'אני רואה שלפעמים המילים נתקעות לך ולא יוצאות מהפה, זה בסדר גמור וזה קורה לפעמים לאנשים, ואנחנו רוצים לשמוע אותך ומחכים מסבלנות לשמוע אותך עד הסוף'. אצלנו אחרי שאמרתי לבן שלי את זה היה נראה שזה ממש עשה לו טוב, וכמה פעמים אחר כך כשהוא נתקע הוא גם אמר לי 'השיניים שלי נתקעות' או 'אני לא מצליח לדבר', ואני אמרתי לו שוב שזה בסדר שהמילים קצת נתקעות ואנחנו מחכים בסבלנות עד שהוא יגיד כל מה שהוא רוצה. (כמעט בכיתי כשהוא אמר לי את זה, אבל כמובן שלא הראיתי לו...)
יש פה גם קישור לאתר עם עוד הרבה מידע-
https://ambi.org.il/category/parents/
וגם קובץ עם מידע שימושי-
20190415113457.pdfבהצלחה רבה!