עבר עריכה על ידי ד. בתאריך כ"ב בסיון תשע"ט 18:32
שכאשר אנשים מייעצים לך משהו (וגם אם עונים אגב השרשור למישהו אחר לגבי הבנת דברייך) - תשמרי על דרך ארץ, תגידי תודה, ואל תעברי"לתקוף אישית" באופן אווילי (ואם זו צורת הדיבור שהתכוונת שאת "עונה בעצבים" - אז באמת כדאי שתחשבי מחדש).
ולגופם של דברייך - אע"פ שלא היו ראוי להתייחס אליהם אחרי צורת דיבור כזו, אבל בכ"ז -
אני לא "איבחנתי את הבית שלך" ככלא.. תירגעי.
עניתי לזו שכתבה לפני, שמדברייך הובן שהבעיה אינה ש"הולך במפתיע", נעלם פתאום בלי להודיע מראש - אלא שכאשר הוא מסכים להגיע לאיזה אירוע/ערב לימוד, הוא עונה בחיוב, בלי ליידע שענה כך.
הרי במפורש כתבתי, "מן הסתם כאשר זה כבר מגיע - לא כשמסכים טלפונית - מודיע לה להיכן הולך". אז מהיכן לקחת "עידכון לפני שבפועל הולכים לאנשהו".. כאשר אמרתי מפורש שלא לכך התייחסתי?...
אני כתבתי לה, שמדברייך הובן שעצם זה שהסכים למשהו טלפונית, ולא עידכן סמוך להסכמתו, מביע בעינייך את "יחסו אלייך" ("לא שם עלי, לא סופר אותי"); ולא בגלל - כמו שהיא הבינה - שזה דווקא "בדברים שקשורים אלייך", "על חשבון הלו"ז המשותף שלכם". וגם היא אמרה ש"דבר כזה לא אמור להזיז לה"..
על כן אמרתי, שזו טעות "לפרשן" דבר כזה, מהסוג שהבנתי שאליו התכוונת, כאילו מראה על יחס מזלזל; ושכל זמן שלא מדובר על משהו שאכן בא על חשבון משהו משותף - לא צריך להפריז בדרישת השיתוף, בית זה לא כלא (כלומר, כמו שכל בעל שמץ הבנת הנקרא שאינו עצבני יכול להבין, שהכוונה היא שאפשר "לזוז" גם בלי שיתוף על כל צעד) וזה מלחיץ וגורם לההיפך (כפי שנוכחת בעצמך..).
לגבי "לבלות זמן משותף ביחד" - בוודאי שנכון שזה נצרך. רק שלא זו השאלה שהועלתה. אם היית כותבת: בעלי כלל אינו מוכן לבלות אותי זמנים משותפים.. או "מתאם דברים על חשבון זמן משותף של שנינו באופן תדיר", או כד' - אז גם ההתייחסות היתה אחרת. אבל לא על דבר כזה כתבת.
קראי שוב את הודעת הפתיחה, ותראי שכתבת שאכן מדובר על "דברים קטנים ומפגרים".. אלא שאת מסיקה מכך, "שאינו סופר אותך"..
לא זו בלבד, אלא שאח"כ הוספת, שאת "עונה בעצבים" - לפעמים יותר ולפעמים פחות.
אז ניסו לעזור לך, להסביר שדברים כאלה אינם מראים בדווקא באופן מהותי על יחס - ושאם תרפי וגם תעני בכללי בצורה נעימה, יתכן מאד שתגלי שבעצם גם מה שבעינייך היה בעיה, נעלם... כי יהיה לו נעים לשתפך מראש, בהרבה דברים.
את יכולה לקבל את העצה. את יכולה "להתעצבן" גם עליה - ולשמוע רק הודעות-תמיכה מנשים כאן. זכותך.
כדאי בשורה האחרונה לחשוב, מה יעשה יותר יחס טוב לטווח ארוך. אף אחד מה"מעודדות" את תלונותייך - לא תצטרך לעמוד במקומך בתוצאות חלילה, של גישה שכל מה שנצרך, זה רק "לשכנע את הבעל בצדקתי"....
אגב, לגבי מה שכתבת בסוף, ש"אחרת את לא רואה סיבה להתחתן", זה באמת מצער. נכון ש"לבלות זמן משותף", זה חשוב ונחמד. אבל אחרת "אין סיבה להתחתן"?... זה באמת קצת "נישואין בעצב".. שמחי את עצמך, תראי עוד סיבות טובות - בטוח זה גם ישפיע על הרצון "לבלות ביחד".
הצלחה רבה.