וחוץ מזה מה עושים עם בכי כזה איך משנים אותו?
כי כבר קשה לי לשמוע אותו..?
למשל
היא רוצה צעצוע מסוים, לומר לה: את רוצה לשחק עם אמא? בואי נשחק ב..(מה שאת מסכימה, ולאו דוקא מה שהיא רוצה- ובעינייך לא מתאים)
היא רוצה לאכול: את רעבה מתוקה. בואי אמא תביא לך משהו טעים ולהציע לה משהו שאת מסכימה
ובכלל חושבת שצריך להיות הגיון מאחורי הדברים . בעיקר עבורנו כהורים
למה אנחנו מסרבים? אנחנו באמת חושבים שזה לא טוב
או בגלל סיבות אחרות?
זה השדר שגם עובר לילדים שלנו, ובהתאם גם האופן שבו הם מגיבים ומתייחסים
תראי,
להגיד לא החלטי לילדים יוצר מצב של נגד.
ז"א כשאת אומרת לא -דווקא היא רוצה.
בעלי למשל מבלבל את הילדים בצורה שפתאום רוקד להם משחק איתם צועק להם הנה חתול ורץ איתם לחלון.
והם אכן מתבלבלים.
אני מתנהלת קצת אחרת ויושבת ומסבירה שאמא מאוד אוהבת ובשמחה היתה נותנת עוד אבל כדי לנו לחשוב שוב אם כדאי כיון שזה מלא סוכר ולא כל כך בריא ויש לנו שיניים ואנחנו רוצים שהן תהיינה חזקות ובריאות ומנסה להציע אלטרנטיבה בריאה יותר..כמו פריכיה וכאלה...
אל תשכחי שהיא ממש קטנה. וסתם בננו מה הבעיה לתת שוקו?
שימי לה מעט אבקת שוקו והרבה חלב...
חבל להתפס על כאלה דברים ..כמובן שזו רק דעתי.
אספר לך משהו קטן.
יש לי גיסה שחפרה לבנה על בריאות ובריאות. לא הסכימה לו בשום אופן לאכול מעדנים.
בושה איך הוא מתנהג היום.
מתבהם על המעדנים! וחוטף לאחיינים האחרים את שלהם.
הילדים שלי קיבלו מעדנים תמיד. והם לא מתלהבים בכלל. אוכלים חצי ומשאירים את השאר והוא לוקח..
פאדיחה.
זה לא שווה את זה.
להפך ברגע שלא תהיי לחוצה ותשדרי נינוחות ורוגע סביב נושאים מסויימים כך תרוויחי הקשבה.
הכל בנועם!
גם הבת שלי יכולה לרצות מלא שוקו וחלב ועוד ועוד... אז אני אומרת- עכשיו שותים מים, או עכשיו אוכלים פרי..
וזהו. בלי יותר מדי הסברים מלומדים...הם לא מבינים יותר מדי.
כדי שלא יתבהמו כמו אחיין שלך.
אני מכירה ילדים שחיים בבית בלי שום דבר מעובד - ההורים יודעים לומר לא והילדים מקבלים את הלא הזה.
למה?
כי ה"לא" של ההורים לא היסטרי, הוא החלטי
והילדים מבינים שההורים רוצים בטובתם (ומתבטאים ככה בעצמם).
הילדים מפלחים ממתקים מדי פעם ואוכל שלא נכנס אליהם הביתה באירועים ובגנים ובתי הספר?
ההורים לא נלחצים, אבל הילדים חשים את זה על בשרם - אז הם לומדים להימנע גם כשלא משגיחים עליהם.
אם הם מספרים על זה שהתגברו, או שרואים שהתגברו - יש מלא שבחים ומחמאות...
בקיצור, יש דרך לעשות את זה.
הלוואי שאלמד מהם.
אני למדתי לשחרר, עד גבול מסוים
למשל מיץ. אצלנו בכלל לא שותים בשגרה מיץ. רק מים
אבל אם היא נמצאת אצל אחד ההורים אז יש אצלם דווקא
לכן החלטתי שאני מסכימה מיץ, אבל רק כוס אחת
ורק אחרי שהיא מסיימת ארוחה
אני חושבת שחבל להכנס למאבקים וככה זה יותר נח לי להתמודד
לפעמים במשך הזמן המשפחה מבינה קצת את הנורמות שלך ומכבדת אותן..
ולפעמים זה פשוט נשאר ככה ואז צריך לחשוב איך להיות יצירתיים
לימדתי אותם כבר מגיל קטן שלכל דבר מבקשים רשות מאבא ואמא
אז הם יודעים שדבר ראשון הם שואלים אותנו
ואח"כ את סבא וסבתא
כך שזה בסדר
גם אצלנו ככה...מה יהיה?
מתכון לבצק פריך בלי מרגרינה ובלי ביצים:
זה לא עניין אם זה פעם ב.. אבל הילדים מתרגלים ששותים פעמיים שוקו וזה לא ייגמר.
כל אחד שיגביל איפה שהוא חושב. אבל סתם, היא פיצקית ושוקו וגם הרבה חלב זה לא משהו בכלל.
שלא לדבר על מלא סוכר ואז יתחילו תולעים לחגוג.
בקיצור האמא יודעת מה טוב..
העניין זה ההתמודדות עם הילדה. זה הכל. אפשר להתמודד עם זה בגבורה, אם יש סבלנות...
פשוט חיבוקים, לתת משהו אחר במקום, אם היא לא רוצה- לא צריך. לחכות שיעבור. בלי הרבה הסברים מלומדים... זהו.
אם לסבא קשה לשמוע את הבכי אפשר ללכת לחדר ביחד איתה...
גם ההורים שלי לא היו נותנים לנו סתם ככה מעדן או לא יודעת מה..לא זוכרת...חטיפים ממתקים ועוד...
כשהיינו קטנים. אבל עם נכדים זה לגמרי אחרת. ואם אני בתור אמא אומרת-סטופ. זהו, עכשיו אין ממתקים- אז הסבא והסבתא מבינים ומשתפים פעולה...
מתכון לבצק פריך בלי מרגרינה ובלי ביצים:
קוראים לזה גבולות.
אם החלטת שאין שוקו אז אין שוקו (היא יכולה להמשיך לבכות זה בסדר ולגיטימי ככה היא מביעה אי שביעות רצון).
וגם אצל סבא וסבתא פשוט לנטרל רעשים ובעיקר את המשפט "מה כבר יקרה..מה אפכת לך.."
אכפת לי.
בלי הסבר אפילו.
גפ אצלי זה היה ככה.. מגיל שנה וחצי בערך אולי קצת פחות..
זה משתפר עם הזמן.
אני הרבה פעמים נתתי לה לצרוח... הגבתי באדישות כי כלום לא עוזר.
אם היא נותנת להתקרב אליה אני מביאה לה חיבוק ואומרת לה שאני אוהבת אותה.
עוזר לפעמים. אם אפשר להתקרב... חחח
אם היא קצת מבינה אפשר להזדהות איתה- נכון מאד רצית את הX? אוי...אבל אי אפשר עכשיו. זה עצוב לך? ולתת חיבוק ... ואז לומר לא נורא, אפשר משהו אחר...
כלומר אם תשמעי לכמה מהעצות שכתבו לך כאן...
ילד חייב כבר מגיל 0 לשמוע לפעמים "לא".
ואפילו אם אין על מה אז להמציא משהו.
אני ממש מתנגד לזה שכל הדברים השבירים גבוהים, אין שוקו כדי שלא יהיה נסיון וכן הלאה. פשוט - ילד צריך להתחנך שיש דברים שאסורים! ככה זה כל בנאדם תרבותי, ובודאי יהודי מאמין שרגיל שיש מצוות ואיסורים ואנחנו מקיימים אותם גם כשלא מתחשק.
בודאי רצוי להסביר, לחבק, לתת תמורה אחרת וכן הלאה. אלו בהחלט עצות טובות נבונות וחכמות.
אבל בסוף הילד לא יקבל את מה שהוא רוצה, והוא יבכה, ואולי יצרח, ואולי יישכב וידפוק עם הרגלים על הרצפה.
אז את מחכה רגע שיגמור את ההצגה, וחוזרת על ה"לאו" שלך בנחת. וזהו.
לא להילחץ!
אחרי כמה פעמים כאלה הוא יבין ויפסיק. (ויעבור לדרישות חדשות...)
אבל הוא יתחנך שגבולות זה גבולות ומה שאסור זה באמת אסור, ויפסיק לדרוש.
אם את לא עומדת על כך עוד תמצאי אותו ילד עקשן ובלתי מחונך - היום, ועוד יותר מכך כשיגדל.
איך מעיר התנ"ך על אבשלום כשמרד באביו ואנס את נשותיו וכו' - "ולא עצבו אביו מעולם לאמור מדוע ככה עשית" (ציטוט לא מדויק מהזכרון). כן - מצופה היה מהאב שיעציב את בנו לפעמים בסרבו למלא את דרישותיו...
ולגבי הסבא וסבתא - כדאי ליזום שיחה נעימה ומתוכננת בקפידה מראש ולהסביר להם את זה, ואם זה לא הולך אז בלית ברירה לתת מינון קטן יותר לביקורים. (לפעמים מי שהיו מחנכים דגולים בעצמם, משנים קצת סגנון כסבים ונהיים יותר מדי מפנקים. כשזה פעם ב.. אז לא נורא. מותר לשחרר קצת. אבל אם זה יומיומי אז יש כאן בעיה והמחיר עלול להיות גדול)
(האמת שלא השקעתי בכרטיס האישי תשומת לב ועכשיו תיקנתי את זה).
וילדיי הבינוניים והבוגרים בהחלט מודים לי ולרעייתי היקרה על החינוך האוהב שאנחנו מעניקים להם ובאווירה טובה אבל גם עם גבולות.
הפותחת ציינה קשיים באמירת 'לא' וקשיים מול הסבא ששובר לה את ה'לא' ולזה התייחסתי.
וה"מפלצות" עלולים להתפתח מעצות של כמה מהכותבים שנבהלו מאוד מהאופציה של לאסור על ילד קטן דברים ולגרום לו אולי לבכות בצער על שאסרו עליו דבר כזה או אחר...
לא כל דבר אפשר וצריך להסביר, ובגיל הזה במיוחד.. אפשר להגיד "אמא החליטה שלא מקבלים עוד שוקו". ולהציע משהו אחר.
אגב יש תחליף לשוקולית שאפשר להרגיל את הילדים וזה אבקת חרובים (חרובית). אפשר גם לקנות קקאו/אבקת חרובים לבד ולהוסיף מעט סוכר כי בקנוי יש הרבה
בן שנה ו11 - כבר חודשים רבים שהוא עושה סצנות כאלה מדי פעם,
אבל אני פשוט משננת לעצמי שחשוב לי שהוא יימנע מדברים כאלה, לכן א. מרחיקה אותו מכל מה שמכיל סוכר גלוקוז
(פירות הוא אוכל המון וזה סוכר מצויין)
ב. אומרת לא - החלטי. כשאני מפשלת ואומרת את זה לא החלטי כ"כ - הוא עוד יותר נכנס לזה.
עושה לי את זה גם עם ההנקה שהוא מקבל לפני השכבה - אז הוא מנסה אותי כמעט כל יום ואני אומרת לא - ובזה נגמר העניין.
ג. חלב הוא גם מלא סוכרים (לקטוז...), אם הילד שלך הפסיק לינוק, זה אומר שהגוף שלו כבר לא מכיל את אנזים הפירוק שלו וחבל לתת לו גם את זה...
ד. זה הכל תלוי בך ובמה שאת מרגישה ומחליטה בתוכך.
ה. אם לסבא וסבתא קשה, לוקחים אותו מהשטח עד שירגע. לא בנוכחותו - מדברים איתם יפה לגבי הנקודות עליהן
אתם לא מוותרים גם אצל סבא וסבתא, ברור שיש נקודות שאפשר לוותר עליהן אצלם - את תחליטי מה הן.
הרבה הצלחה לכולנו!!
רציתי לחזק אותך ולומר לך כל הכבוד שאת עומדת על עקרונותייך!
(קצת ארוך זה יצא ..)
את -האמא - ואת היא האחראית הבלעדית להחליט מה טוב לילדייך ומה לא .
ואת לא צריכה להתנצל ולהרגיש רע עם זה שהבת שלך מתחנכת .
ילד מטבעו , רוצה כאן ועכשיו , וכמה שיותר מהר וכמובן שילד בריא רוצה ואוהב ממתקים (זה ככה במאמר מוסגר) .
אם החלטת שלא לתת לילדה שלך שוקו או כל דבר אחר , מכל סיבה שהיא ,
את מחנכת אותה , לדחות סיפוקים , ביטול עצמי , כיבוד הורים וכו..
זה דבר חשוב מאוד ! וזהו חינוך !
כאשר אנחנו אומרים לילדנו שאנו לא מסכימים משהו , חשוב להיות עיקביים ,
ולתת לילד תחושה שלא משנה אם זה יגרור בכי , או אי הסכמה או נדנוד ..
יש כאן "בעל הבית" ובעל הבית החליט ...שלא .
הילד ילמד שיש מולו הורה אסרטיבי , חזק , שלא משנה איך תגובתי תהיה הוא החלטי בדעתו .
והורה כזה ראוי להערצה וכדאי לי לסמוך עליו ,
ילד שלהוריו יש עקרונות ,יעריץ ויאהב את הוריו ויסמוך עליהם .
וזה מאוד חשוב להתפתחות שלו ,
ילד כל הזמן בודק גבולות ובודק עד כמה הוריו חזקים ..
ברגע שניתקפל מול הילד הוא יאבד בטחונו בנו
וירגיש שהוא יוכל להשיג כל מה שירצה, הרי הוא החזק יותר.
אני מאוד מזדהה עם התחושה
שילד מבקש משהו
והוא בוכה ( זה קורה בד"כ בגילאים הקטנים ) אז לפעמים יש רעשי רקע מהסביבה :
"תני לו , למה שיבכה , מה כבר יקרה וכו וכו.."
לומדים לסנן את רעשי הרקע האלה .
אני גם הסברתי למי שיכל להבין וזה הופסק ב"ה.
גם אל לנו לשכוח שסבא וסבתא הם לא בעלי תפקיד של מחנך הם על תקן מפנקים
הכול טוב את בדרך נכונה..לגבי הבכי בגילאים הקטנים ניתן מהר להסיח דעתם למשהו אחר..פחות דיבורים , אפשר להרים לתת חיבוק ולומר :"כבר הבטן הקטנה שתתה שוקו היום" ,הבטן רוצה גם מים.. להסיח דעת בצורה נעימה.
בהצלחה
למדתי סדנת הנחיית הורים אם תירצי עוד דברים מעניינים תפני אליי באישי.
אין דבר כזה "היא רק תינוקת".ובטח בגיל הזה-הם הרבה יותר חכמים ומבינים משנראה לנו