חודש של העצמה, חזרה בתשובה, הסתכלות פנימית, תקווה.
ואני?
כבויה, מיואשת, לא מאמינה שמשהו ישתנה השנה... לא בזוגיות ולא בחיים בכלל.
לא מצליחה לעשות חשבון נפש, להתחזק, לחזור בתשובה.
מאמינה בשכל שה' כל יכול אבל לא מרגישה אותו קרוב אלי.
ולמה שיושיע אותי? למה מגיע לי ישועות? מה כבר ישתנה השנה? כל שנה אני באותו מצב.
יש בי כעס גדול, גם על ה'.
זהו, פרקתי
אבל כל שנה אני משחררת וכל שנה אותו דבר... אולי אני צריכה לעשות משהו... אבל אין בי כוחות 
כתבת בדבריך 2 נקודות:
1) עצבות באלול, נקיפות מצפון
2) יאוש, למה שאקבל ישועות בשנה הבאה?
ראיתי ש@ultracrepidam כתב דברים נפלאים שעונים בעיקר לנקודה השניה
תוספת לדבריו:
מומלץ ללמוד בקביעות בספר מוסר שמשמח אותך ומזכיר לך כל הזמן את הדברים הניפלאים שהוא כתב מכל מיני הבטים נוספים, ככה שלא תשכחי עם הזמן ותמיד תתחזקי את דבריו המחזקים
וכן להקפיד בכל יום (רצוי לקבוע לזה זמן ביום, נניח לפני השינה/באוטובוס לעבודה וכד') להודות לה' על:
1) 5 אנשים סביבך: נהג אוטובוס שלא ברח, חברה שהקשיבה לך היום...
2) 5 דברים רוחניים: נולדת בבית שומר מצוות, יש לך לב מלא רגש ככה שאת יכולה לחוש קרבת ה', את גרה בארץ....
3) 5 דברים גשמיים: מיטה נוחה, בגד שמחמיא לך, כישון מסוים, אפליקציה חדשה שגילית...
ובסיום אפשר גם לבקש על הלאה, מה שעדיין אין
וכעת אני רוצה להתייחס לנקודה הראשונה:
חודש אלול הוא זמן לחזרה בתשובה ולחשבון הנפש, "היתקע שופר בעיר והעם לא יחרדו"
יש דעות בפוסקים שמצוות חזרה בתשובה ביו"כ היא חובה גמורה כמו מצוות מצה בפסח וסוכה בסוכות
א-ב-ל-
בניגוד לרמת ההבנה שלנו בבית הספר הרי שכל העסק הזה הוא שמח ופשוט מאוד מאוד
אין מקום כלל ליסורי מצפון שלא יובלו לשום מקום, זוהי מצווה מהתורה וככזו יש לה הלכות פשוטות שצריך לקיים וזהו
"כי המצוה הזאת... לא בשמים היא... כי קרוב אליך הדבר מאוד"
זוהי מצוות תשובה, כלומר שה' בעצמו מעיד בתורה שקל מאוד לחזור בתשובה (יותר קל מלנקות לפסח, יותר קל להמנע מלשון הרע)
איך יתכן? הרי בהלכות תשובה כותב שחזרה בתשובה היא "עד שיעיד עליו יודע תעלומות שלא ישוב לזה החטא לעולם"?
זה ממש קשה להגיע לדרגה כזו!
אלא הכוונה שברגע החזרה בתשובה, בזמן החרטה והווידוי, אדם יהיה במצב שהוא כ"כ מתחרט שלפי תחושתו וצערו כרגע לא ישוב לזה החטא לעולם
כמו אדם שהשקיע כסף בעיסקה כושלת, ברגע ההפסד הוא חש חרטה עמוקה כזו שהוא אכן בטוח שלא יחזור על טעות זו לעולם (ויתכן מאוד שאחרי שעוצמת הצער וההפסד יפחתו עם החיים, הוא ישכח ויחזור)
ראיה לדברים אלו: בגמרא כתוב שאדם שמקדש אישה עם תנאי שקרי - הקידושין לא חלים, אבל אם הוא אומר תנאי "על מנת שאני צדיק" הקידושין חלים, גם אם הוא רשע
היתכן? כן! כיון שדי ברגע אחד של חרטה בשעה שאמר את הדברים כדי שיהיה צדיק תמים ודברי התנאי אמת
אבל זה נשמע כמו בדיחה, נבכה קצת ברגע התרגשות בראש השנה והכל יעבור?
ברור שלא! חייבים קבלה לעתיד, כזו שתצמיד ותעגן את הרגש הריגעי, הכן והחולף לדבר מוצק שלא מתפוגג בנסיבות החיים
וזו הסיבה שנפסק להלכה שקבלה לעתיד היא חלק משלבי התשובה כמו חרטה ווידוי
אבל אני מלאה בכ"כ הרבה טעויות? איך אשוב?
ר' ישראל מסלנט הקל על דורותינו החלושים וקבע שדי לנו ב"תשובה בבחינות הקלות"
כלומר קבלה לעתיד רק על חלק קטן מכלל עוונותינו נחשב ששבנו בתשובה שלמה (כמובן שנתשתדל להתחרט ונתוודא על הכל, אבל קבלה לעתיד על הכל פשוט לא מעשי)
מה זה חלק קטן?
1) עברה יחסית קלה מכלל העברות שלנו, קלה הכוונה לא בחומרתה כלפי שמים אלא כמה קל לנו להמנע ממנה
2) על חלק קטן מכלל העברה
אז מה למעשה?
את יושבת עם עט ודף וכותבת את כל מה שאת לא בסדר בו (בלי נקיפות, בלי עצבות (זהירות, זו עברה בפני עצמה!)
ברכות לא בכוונה, לשון הרע, בורר בשבת....
את עוברת על הרשימה ובוחרת דבר אחד שהכי קל לך להמנע ממנו
נניח שבחרת כוונה בברכות
עכשיו את צריכה לבחור חלק קטן מחטא זה ולקבל על עצמך להקפיד בו
למשל להתחיל לברך אשר יצר בקול רם כי הקול מעורר את הכוונה
עכשיו את מתבוננת חזק בקבלה זו, אולי היא קצת מדי גדולה עבורך
למשל כשאת בקניון לבד, קצת מתבישת לברך בקול רם
אז את מקטינה עוד ומחליטה לברך אשר יצר בקול רק כשאת בבית או עם מכר
כעת כדאי לכתוב את הקבלה בפתק ולשים בארנק
ממולץ לעשות תזכורת פעם בחודש למשך כל השנה כדי לרענן ולוודא שאת אכן עומדת בקבלתך
כעת את חושבת כמה טובות ה נתן לך (את חיה/בריאה/שומעת/רואה/יודעת קרוא וכתוב/חכמה/יפה/הורים טובים/חברות טובות/יש לך בית לגור/את בין יהודים /אין שואה ופוגרומים כמו שהיה רק לפני 2 דורות...)
אפשר אפילו ממש לעשות רשימה בכתב,
הכל כ"כ לא מובן מאיליו, כל דבר שיש לך יש מלא נשים בעולם שאין להם!
ממול הרשימה הזו רשימת העוונות שלך
מיד את מבינה כמה את חייבת לה' הטוב שמנשים אותך כל רגע למרות שהוא לא חייב ועוד מתכנן לך שנה מופלאה וגדושה לתש"פ ואת מתחרטת שעשית את העברות האלו (את לא אמורה לפרוץ בבכי חסר מעצורים או משהו)
ביו"כ את תאמרי ווידוי שזה עוד חלק בתשובה
והרי לך מצוות תשובה כהלכתה
ומה אז?
כתוב לנו על יו"כ "עיצומו של יום מכפר"
יש מחלוקת בפוסקים האם זה רק למי שחזר בתשובה או לכל אדם
בכל מקרה, ברור שהשנה, אחרי שתעשי תשובה כדלעייל, יו"כ יכפר לך
על מה? על כל העברות שלך
במוצאי יו"כ זה את תהיי נקיה בעז"ה מחטא כמו תינוק שנולד (לא רק החטא עליו שבת, אלא כל החטאים כולם)
למה? ככה! כי זו מתנה שנתן לנו ה', יום מחילת עוונות, איפוס חשבונות
כדי שלאחר מותנו, לא נהיה כ"כ מטונפים ביום הדין הגדול והנורא
"לך אכול בשמחה... כי כבר רצה האלוקים את מעשיך"
שימי לב! יש דעה שהעברות נמחקות ככה סתם, גם אם לא עשית כלום, גם אם ישנת כל היו"כ או לא ידעת בכלל שיש דבר כזה!!
ולראיה: ישנם קורבנות שמי שהתחייב עליהם במהלך השנה ולא הספיק להקריבם לפני יו"כ, אינו מקריב אחרי יו"כ, כיון שהחטא כבר התכפר
רק זהירות! יו"כ אינו מכפר לכופר בכפרתו
כלומר מי שלא מאמין שיו"כ אינו מכפר, אכן יו"כ אינו מכפר לו
ובמילים פשוטות, אם אחרי שאת קוראת את דברי את אומרת לעצמך: "אין מצב, זה לא יכול להיות כ"כ פשוט" אז את מסכנת את עצמך באי כפרה ביו"כ
נדמה לי שאחרי שמבינים את הפרקטיקה שנדרשת מאיתנו, אז כל העסק הזה של ימים נוראים נהיה פשוט, לא מפחיד, ובטוח לא עצוב
בדיוק כמו שאין אוירת עצבות בערב פסח (מאמץ, זעה, לחץ זמן יש ויש, אבל לא עצבות), למרות שיש מלאאאאא עבודה לנקות, כיון שלכולנו ברור מה צריך לעשות בערב פסח
ככה צריך להיות גם בחודש אלול
הרבה הצלחה!!
תתחילי מזה, זה מה שיעשה את כל ההבדל
ה' לא צריך לעשות נס כדי לשנות את עולמך, תתעוררי ותשני את עולמך, תתחילי לחיות ולאהוב
תרגישי את האהבה של ה' אליך, תרגישי את הערך העצמי שלך
אני מבין את הכאב. כאב ענק. תחושה של "אני לא אוהבת את המקום שאני נמצאת בו, אבל אפילו לא מגיע לי לצאת ממנו. אני סובלת, וזה המקום שבו אני נמצאת. אין לי אפילו כח להתפלל או לבקש, וגם אם כן - למה שזה יעזור".
אבל יש גם צד שני. אציג אותו כמו שאני חווה אותו. אם תרצי להצטרף לתחושות האלה וזה יהיה טוב לך, זאת הסיבה שכתבתי.
החיים שלך, עם כל הכאב שבהם, מלאים גם בהמון טוב. את רוצה זוגיות כדי לחלוק את הטוב הזה עם עוד מישהו - לחלוק באופן שיהיה יותר מהטוב הזה, לא פחות. את חיה את החיים שלך, ואת מחוברת אליהם.
וכל מה שאת צריכה כדי שהטוב הזה יהיה שלם, זאת לא ישועה. זה לא להפוך את המצב שלך מ"רע" ל"טוב". זה לקחת את הטוב ולהצעיד אותו ואותך עוד כמה צעדים קדימה, למקום שאת רוצה. שאת כל ההכנה שעשית לקראת זוגיות, תהיה לך הזדמנות לממש. שאת כל מה שלמדת ואת שואפת אליו, יהיה לך מקום גם לחיות אותו.
את אפילו לא צריכה לבקש את זה מה'. את יכולה, והוא יקשיב. ואולי הוא יענה, שהוא שלח המון מלאכים לעזור לך. וכל מה שאת צריכה לעשות זה לקבל אותם כמלאכים.
דוד המלך הלך עם שארית אנשיו, אחרי שבנו מרד בו. בא שמעי בן גרא וקילל. אנשי דוד אמרו "יש פה אדם רע, נהרוג אותו". דוד עצמו אמר "יש פה שליח ה', אדם שה' אמר לו קלל - אם ה' ירצה בי, הוא יחזיר אותי הביתה". אז דוד ראה מולו רק שליחים של הקב"ה. חונה מלאך ה' סביב ליראיו - זה אותו דבר שחונה סביב לאנשים אחרים, אבל כשהם יראי ה', הוא מלאך והם מקשיבים לו. כשה' שולח אלינו משהו, הוא רוצה שנשתמש בו כדי להתגבר ולגדול.
וגם חודש אלול, לא בא לדרוש מאיתנו את מה שאנחנו לא מסוגלים לעשות. הוא בא להזכיר לנו שיש דברים שאנחנו כן מסוגלים לעשות.
ה' ברא אותנו כדי להיטיב לנו. אם הוא לא היה מיטיב לנו, לא היה טעם שנהיה קיימים בכלל. זאת הסיבה שאני לא יכול לכעוס עליו. לא בגלל שאני אוהב את כל מה שהוא נתן לי. פשוט בגלל שזה מי שאני. הוא ברא אותי, והוא נתן לי תכונות טובות וטובות פחות, וזרק אותי לתוך העולם כדי שאתמודד ואעשה את עצמי למי שאני. כדי שאני אהיה חתום על היצירה של עצמי. ולכן אני חייב לעבור תהליך, שחייב לכלול כאב או חסרון. לפחות כאב של שאיפה להגיע גבוה יותר.
ולכן השאלה שלי בחודש אלול היא לא "מה אני צריך לעשות" אלא "מה אני יכול לעשות". ואני מנסה, ועושה, ומנסה לחוש את קרבת ה' (שזה בעצם אומר, לגרום לזה שגם מערכת הרגשות שלי תשתתף בעבודת ה'). לפעמים מצליח יותר ולפעמים פחות. כי יש דברים שכנראה אני אמור לעשות בשנה הבאה.
ולגבי "למה שבשנה הבאה זה ישתנה" - כי זה צריך. זה המסלול. זה התהליך. כמו שילד לא יודע ללכת ואחר כך הוא כן. לא יודע לקרוא ואחר כך הוא כן. אנחנו פה בשביל היעד. לכל היותר, השאלה היא מתי - אם בשנה הזאת או בשנה הבאה. וזה תלוי הרבה בהתקדמות שלנו.
ומשהו ששמעתי פעם - כל ראש השנה, הקב"ה גוזר עלינו שנה של חיים טובים. מבחינתו, זאת השקעה. הוא מקבל ריבית על ההשקעה הזאת. בדיוק כמו שכשהוא ברא אותנו הוא נתן לנו חיים, כך בכל שנה - הוא נותן לנו שנה ומצפה מאיתנו לעשות דברים שיצדיקו את השנה הזאת. כל מה שאנחנו צריכים לעשות זה לחיות את השנה. המעשים שלנו יכולים להיות בקשה לצמיחה והתקדמות.
ואז - אין דבר כזה "לא ראוי" השאלה אם את מסוגלת בשנה הבאה לעשות את מה שהצדיק את קיומך השנה. אני בטוח שאת מסוגלת, לפחות מנקודת המבט הזאת. באיזה שהוא מקום לומר - "רבונו של עולם, אני רוצה להיות במקום הרבה יותר טוב ממה שאני עכשיו. תן לי לצמוח, תן לי לגדול, תן לי לעשות".
אל תתני לחיים "לקרות". תהיי חלק מהם. כשדברים "קורים", הם יכולים לכאוב. כשאנחנו עושים אותם, הרבה פחות.
אלה היו המחשבות שלי בעקבות מה שכתבת - דברים שעם הבסיס שלהם אני עצמי מתמודד (במובן - "זה קורה לי") לפעמים, אבל זאת הדרך שבה אני מתמודד (במובן "מה אני עושה") איתם
מקווה שהקלתי על התחושות שלך.
המון הצלחה, ותהיי בטוחה שאת ראויה. ראויה להמון טוב. יותר ממה שאת מסוגלת לצפות. ראויה כי את טובה באמת, ראויה כי אכפת לך ואת רוצה באמת לגדול, לחיות, להיות, ולעשות טוב. בהצלחה.
אין ישועה גדולה יותר מאדם שעובד את ה' בשמחה.
תהיי בשמחה הישועה באה.
הישועה אוהבת ליכנס באדם שמח . כמו כלי יציב, אם הכלי מפורק לאן הישועה תכנס?
חוצמזה את עוד צעירה עד 120 שנה עבודת ה' וישועות רבות.
אין יאוש, היאוש כמו יתוש כול הזמן מטריד.
בהצלחה ותהיי מה שאת לאט לאט ובטוח...
ושמחה ב"ה שבזכות התגובות שלכם אולי עוד קוראים יתחזקו.
דיברתי אתמול עם רבנית שהצליחה קצת לחזק אותי ב"ה.
מקווה בע"ה שנצליח לנצל את חודש אלול בצורה המרבית.
שנה טובה, כתיבה וחתימה טובה
נותן הרבה דלק לבן אדם.
מצבך טוב יותר מהרבה אנשים שפשוט הפכו לאדישים.
אני מאמינה זה שכל דבר מגיע בדיוק בזמן המתאים. לפעמים יש עיכובים שאנחנו בטוחים שזה הדבר הרע ביותר, אבל כשמגיעים לדבר מבינים למה....
דיברתי קצת עם ה', ב"ה ביום למחרת זכיתי לישועה בנושא מסויים.
מקווה בע"ה להמשיך ולא להתייאש.
למה מגיע לך ישועה? כי ה' מאמין בך. גם כשכועסים עליו הוא מאמין בנו.
שמעתי בשם הרב נתנאל אלישיב שאמר ככה: בימים ששנאתי את עצמי גם לא אהבתי את ה'.
יש לנו נטייה כזו, שכשקשה לנו מאוד אז הכל קצת מצטמק ונהיה חשוך. לכאורה ה' מתרחק גם כן.
לפעמים פתרונות צפים מאליהם, לפעמים צריך חבר או מישהו מקצועי, לפעמים זה פשוט נהיה קל.
להמשיך לחפש, להמשיך להתעקש - וגם זה בעצמו סיבה לישועה. אם את ממשיכה לקחת את עצמך בידיים
אז ברור שמגיע לך שפע של טוב, ולפעמים גם כמה דחיפות..
זה כמו סדנא לביצוע עצמי של הרב יהושע שפירא ואשתו הרבנית.
קובץ מלא אור חיובי, אופטימי, וגם פרקטי. שווה להציץ
וגם ה' אוהב אותך. אני מבין אותך וגם הרבה כמוני שהיו במצבך. אני מבין את התסכול ועד כמה קשה הוא. ה' רוצה להטיב לך ותזכרי שהוא עושה תמיד עמנו דברים טובים, נכונים וצודקים. ה' רוצה להושיע אותנו אבל איננו נכנס היכן לא רוצים שהוא יכנס. פשוט נכנעים בפניו ולא מפריעים לו להושיע אותנו. עושים מה שמוטל עלינו ולא מנסים לשלוט על התוצאות - זה התחום ואחראות שלו. הוא זה שבוחן כליות ולב ויודע מי ומה מתאים לנו. בעבר טעיתי בחושבי אם עשיתי כך וכך מצוות אז חייב להיות לי שכר כזה או כזה. ה' אינו סנטה קלאוס שממלא משאלותנו אלא הוא דואג לטובתנו. ה' גם אינו רודן שעל כל טעות קטנה מעניש קשה. הוא אוהב אותנו, חפץ בטובתנו וצמיחתנו ויש לו ציפיות ותפקידים עבורנו. גישה הנכונה בעיני היא לעשות מה שדרוש וסביר בלי לצפות לתוצאות ולמסור לה' תוצאות ולהתפלל לכח לקבל את הנהגתו בלי עוררין. ברגעים הקשים אפשר גם להתפלל לנצל את הקשיים ורע לכאורה לגדילה וצמיחה רוחנית. הרי שום דבר בעולמו של ה' לא קורה בטעות וחשוב להפנים שהוא תמיד עמנו, גם כשיש לנו קשיים.
שאלת מה כבר ישנה השנה - העולם הסובב אותנו לא ישתנה, חשוב לשנות את הגישה שלנו ולקבל את המציאות והחיים לפי התנאים של ה'.
שנה טובה והרבה ישועות
חייך לעולם והעולם יחייך אליך
